החלטה
1.בפני טענת הנאשם בתום עדויות התביעה, כי אין להשיב לאשמה, משום שהתביעה לא הביאה ראיה לכל העובדות המרכיבות את יסודות העבירה ולפיכך עותר הסנגור לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.
2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב-24/08/07 בשעה 01:47 או בסמוך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 8524218 בהיותו שיכור, בכך שבבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 365 מק"ג בליטר אוויר נשוף בניגוד לסעיפים 62 (3) ו- 39א לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961.
3.לטענת ב"כ הנאשם, כתב האישום אינו מגלה אשמה מהטעמים הבאים:
א.התביעה לא הביאה ראיה, כי בדיקת הנשיפה הנערכת במכשיר הינשוף הינה מהימנה.
ב.לא הייתה בפני מי שגבתה הודעה מהנאשם את בדיקת המאפיינים.
תגובת התביעה היא, כי יש לדחות את הבקשה מהנימוקים שהעלתה בטיעוניה כמפורט בפרוטוקול הדיון.
4.כלל בסיסי, במשפט הפלילי קובע, כי באם התביעה לא הביאה ראיה לאחד מיסודות העבירה, כי אז אין טעם להמשיך בהליך המשפטי, משום שברור, שבהעדר הוכחה כלשהי לאחד מיסודות העבירה, דינו של נאשם להיות זכאי.
מאידך גיסא, כאשר יש ראיה כלשהי לכל יסודות עבירה, שומה על בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות לסתור את ראיות התביעה הן מבחינה עובדתית והן מבחינת משקלה של אותה ראיה שהתביעה הביאה.
רק בתום ההליך המשפטי, בין אם הנאשם הביא ראיות להגנתו ובין אם לאו, עובר בית המשפט לשלב של בחינת מהימנות הראיות, כמותן ומשקלן של ראיות התביעה. מכאן, שכאשר יש בפני בית המשפט ראיות כלשהן על יסודות העבירה, אין מקום לטענת הנאשם, כי אין להשיב על האשמה וכי יש לזכותו כבר בשלב של סיום הבאת ראיות התביעה.
5.מבלי להכריע, בשלב זה, בריכוז המינימלי של אלכוהול בבדיקת נשיפה הדרוש לכדי הרשעה, באשר הכרעה בשאלה זו תלויה ועומדת בערעור, ברור במקרה זה, כי יש ראיות לכאורה בבדיקת המאפיינים המצביעות על מצב שכרות של הנאשם.
"הלכה פסוקה היא כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח האלכוהול הנודף מפיו ועוד". (רע"פ 10190/05, בן גורן נ' מדינת ישראל, מיום 21/11/05).
וכן:
"מערכת ראיות שכזו, לדידו של בית המשפט העליון, יכולה להוות ראיה לדבר שכרותו של נהג פלוני אף בהעדר הוכחה מדעית. הראיות הצומחות מן הבדיקה המדעית נועדו לכלול את אלה, הנחשבים לשיכורים ומשך הנהיגה אסורה עליהם, נוסף לאותם אלה, אשר התנהגותם החיצונית הברורה בעליל מספקת ראיות, המוכיחות שכרותם, מעבר לספק סביר...
ברי, כי די בטופס המאפיינים כדי להוכיח מעבר לספק סביר נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בהתאם לחלופה הרביעית" (ע"פ (ירושלים) 30409/06 אליק חייאיב נ' מדינת ישראל, כב' השופט ע. חבש מיום 24/1/07).
6.בכל מקרה, קיימות גם ראיה לכאורה לעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, כגון התנהגות רדומה של הנאשם, בנוסף לכישלונו במבחני הביצוע בבדיקת המאפיינים- החטיא הבאת אצבע לאף בשתי הידיים.
על כן, יש בראיות אלו שהובאו בפני ראיה קבילה ומשקלה יכול להיקבע בתום הבירור.
7.העובדה שלא הייתה בפני השוטרת שגבתה הודעת הנאשם את בדיקת המאפיינים, גם אם טענה זו נכונה עובדתית, אינה פוגמת בחקירה ובתוצאותיה, ואינה משמשת עילה לפסילת ההודאה או כתב האישום.
8.לפיכך, אני דוחה את הטענה ומורה לנאשם להשיב לאשמה.
ניתנה היום, כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.