ת"פ
בית משפט השלום קריות
|
178-08
16/01/2011
|
בפני השופט:
טל תדמור-זמיר
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. לשכת תביעות תחנת זבולון
|
הנתבע:
1. שלומי אדרי - נדון 2. רפי אדרי
|
גזר-דין,החלטה |
גזר דין לנאשם 2
הנאשם הורשע לאחר הודאתו ב-7 עבירות של איומים, 6 עבירות של העלבת עובד ציבור ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 5.6.07 בשעת בוקר נהג הנאשם 1, אחי הנאשם 2, כשאינו חגור בחגורת בטיחות, נעצר על ידי שוטרים, על מנת לרשום לו דוח תנועה.
במהלך דין ודברים בין הנאשם 1 לשוטרים יצא הנאשם 2 מקיוסק סמוך, והחל מנבל את פיו כלפי השוטרת אשר עמדה במקום.
משהתבקש הנאשם 2 להזדהות, סירב והעליב את השוטר שביקש ממנו להזדהות.
הנאשם גם סירב לעלות לניידת המשטרה ואיים על השוטר אשר עצר אותו.
הנאשם המשיך לאיים ולהעליב את השוטרים גם ביושבו בניידת, וגם בהמשך בתחנת משטרת זבולון.
במסגרת הטעונים לעונש הפנה התובע לעברו הפלילי של הנאשם, לרבוי העבירות בן הורשע, לנסיבות בצוען ולמילים שהשמיע הנאשם כלפי השוטרים.
עוד הפנה התובע לתסקיר וטען שגופו אינו מתיישב עם המלצתו הסופית ובמקרה דנן לא ניתן להסתפק בעבודות שירות, שכן האינטרס הציבורי מחייב הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, כמו גם מאסר מותנה וקנס.
ב"כ הנאשם ביקש להדגיש עקרון האינדיבידואליות בענישה, הפנה לתיקון המשמעותי בכתב האישום ולהודאתו המיידית של הנאשם לאחר מכן, לעובדות המקרה ולפסק הדין בעניינו של נאשם 1.
עוד טען ב"כ הנאשם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר היה נרקומן בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ומאז שינה אורחות חייו מיוזמתו הן על ידי פניה עצמאית להליך גמילה בו הוא מתמיד מזה כשנתיים וחצי, הן על ידי נשואיו לזוגתו מזה כ- 14 שנים והן על ידי התייצבות במישור התעסוקתי.
ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר, הגיש מסמכים לתמוך מצבו הנפשי של הנאשם והתמדתו בהליך הגמילה וביקש שלא למצות הדין עמו ולהעתר להמלצת שירות המבחן.
אשתו של הנאשם אשר העידה מטעמו לעונש, סיפרה כי היא מכירה אותו מזה 14 שנים, לפני כ- 7
חודשים נישאה לו ונמצאת בחודש השביעי להריונה וציינה השינוי אותו עבר במהלך השנים האחרונות.
הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו, טען כי בתקופה האמורה לא היה במיטבו והדברים נאמרו מתוך כעס ולא מתוך כוונה לפגוע ויצאו מכלל פרופורציה.
הנאשם חזר על השינוי שערך בעצמו בחייו וביקש להתחשב בו.
נראה כי לא יכול לקום חולק על החומרה שבמעשי הנאשם.
הנאשם אשר כלל לא היה צד למפגש בין השוטרים לבין הנאשם 1, אחיו, בחר להתערב בעניין לא לו והמשך הארוע, כמתואר בכתב האישום.
יחד עם זאת, נראה כי הנאשם 1 הוא שהיה דומיננטי בארוע והוא אשר התסיס את הארוע כפי שקבע בית המשפט בגזר דינו.
מסכימה אני עם מדיניות הענישה אשר קובעת כי יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מלוי תפקידם.