החלטה
ממצאי הכרעת הדין:
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירת תקיפה – עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי ממצאי הכרעת הדין, על רקע סכסוך מתמשך בין משפחת הנאשם לבין משפחתה של המתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת, ביום 11.5.07 בשעה 00:30 לערך, בכך שלפת את צווארה והצמיד אותה לדלת דירתה ובהמשך בעט בה בבטנה בחוזקה, ובכך גרם לנפילתה ולהטחתה לאחור בחדר המדרגות.
במסגרת הכרעת הדין, לצד ההרשעה בעבירה הנ"ל, זוכה הנאשם מהאישום בדבר תקיפת בנה של המתלוננת וכן מהאישום בעבירה של היזק בזדון, אשר יוחסה לו על ידי התביעה בנוגע למשקפיו של אותו בן. עוד ציינתי, כי מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם, התרשמתי כי המתלוננת, מטעמיה שלה, ביקשה להציג את האירוע ואת השלכותיו כחמורים בהרבה מאלה שהתרחשו במציאות, וכי האירוע שימש לה קרדום לחפור בו במאבקה נגד הנאשם ובני משפחתו.
תסקיר שירות המבחן:
מהתסקיר שהוגש לעיוני עולה כי הנאשם הנו כבן 55, נשוי ואב לשלוש בנות. במשך עשרות שנים שירת את המדינה במסגרת שירות הביטחון הכללי, עד פרישתו מהשירות לפני שנים אחדות. לאורך השנים גילה יציבות ועקביות, אין לחובתו הרשעות קודמות כלשהן והאירוע הנוכחי הנו הרישום היחיד התלוי ועומד נגדו. שירות המבחן התרשם כי העבירה בה הורשע אינה מייצגת דפוסים אלימים המקובעים באישיותו וכי מדובר באדם נעים ומאורגן, אינטיליגנטי ורחב אופקים.
כאן המקום לציין, כי בפני שירות המבחן עמד הנאשם על גרסתו כפי שנמסרה על ידו בעדותו בבית המשפט, לפיה הוא אך הדף ברגלו את המתלוננת מחוץ לדירתו, לאחר שזו התפרצה לעברו, גרסה שנדחתה על ידי במסגרת הכרעת הדין. כמו כן טען הנאשם בפני קצין המבחן טענה שכלל לא הועלתה במהלך שמיעת הראיות, לפיה הייתה המתלוננת בגילופין באותו לילה.
עוד עולה מהתסקיר כי על רקע הזעזוע והעלבון מהרשעתו בדין ותחושת חוסר האונים של הנאשם מול מוסדות המדינה, רכש הנאשם בתוך פרק זמן קצר בית מחוץ לנתניה, עוד בטרם הספיק למכור את דירתו הסמוכה לדירת המתלוננת, והעביר לשם את משפחתו בבהילות.
באשר להמלצה העונשית, מציין קצין המבחן כי במהלך השנים שחלפו מאז הפרישה משירות הביטחון הכללי, עבר הנאשם הכשרה בתחום ניהול ההשקעות בבורסה, וכי לדבריו אפשר כי בעתיד ירצה לפתח מעט את תחום ההשקעות ואז יידרש להציג גיליון נקי מהרשעות. קצין המבחן סבור כי במקרה זה מתקיימים התנאים לביטול ההרשעה, ומאחר שאין צורך במקרה זה בהתערבות טיפולית, ממליץ שירות המבחן על הטלת התחייבות כספית או של"צ ללא הרשעה.
טיעוני הצדדים:
התביעה הדגישה בטיעוניה כי מדובר במעשה מכוער וברוטאלי וכי הנאשם הוא שבחר מיוזמתו להתעמת עם המתלוננת באותו לילה, עימות פיזי, במהלכו בעט בה בכוח, בעיטה שגרמה לנפילתה ולהדיפתה לאחור למרחק ניכר. את כל זאת עשה הנאשם לעיני ילדיה של המתלוננת. מדובר באירוע כואב ומשפיל, שפגע בגופה ובכבודה של המתלוננת.
ב"כ התביעה ציינה כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי גם היום אין הנאשם מפנים את חומרת מעשיו ואינו נוטל אחריות מלאה על המעשים. מדובר אמנם באדם נורמטיבי ובעל זכויות, אשר היה נתון בסכסוך מתמשך עם המתלוננת ומשפחתה, אך היה עליו לשלוט ברוחו ומכל מקום אין בנסיבות העניין נסיבות חריגות המצדיקות ביטול ההרשעה. לטענת התביעה, התסקיר אינו מצביע על כל פגיעה קונקרטית שעלול הנאשם להפגע אם תישאר ההרשעה על כנה, והאיזון בין השיקולים הסותרים מצדיק במקרה זה ענישה מתונה בדמות מאסר מותנה, של"צ ופיצוי למתלוננת.
מנגד עתרה הסנגורית המלומדת לביטול הרשעת הנאשם. ב"כ הנאשם הדגישה את הרקע לאירועי אותו לילה, את הסכסוך הממושך בין המשפחות ואת העובדה כי בעבר הגיש הנאשם מספר רב של תלונות נגד המתלוננת ובני משפחתה, כמפורט במוצג נ/8, אלא שאלה לא זכו להתייחסות רצינית מצד המשטרה, וכל התלונות נגנזו מבלי שהוגש כתב אישום.
עוד תיארה ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם. כאמור, מדובר במי שתרם רבות לבטחון החברה הישראלית, במסגרת פעילותו ארוכת השנים בשב"כ. גם לאחר יציאתו לגמלאות, המשיך הנאשם להתנדב בשב"כ, וכיום הוא מתנדב בפעילות הסתדרות המורים בנתניה ובגן לילדים אוטיסטיים בקדימה. מדובר בכתם היחיד על פני גיליון התנהגותו של הנאשם, אשר במשך כל חייו הקפיד על קיום כל הוראה מהוראות החוק קלה כחמורה. עצם העמדתו לדין, קיום ההליך והרשעתו בדין פגעו בנאשם, כמו גם בדימויו העצמי, פגיעה קשה, כאשר נאלץ להתמודד עם המעבר מתדמית של אדם שומר חוק, המופקד על אכיפת החוק, לזה של עבריין מורשע.
בנוסף, הדגישה הסנגורית את הפעולה הנמרצת בה נקט הנאשם בעקבות ההליך המשפטי. הנאשם עזב את דירתו, בה התגורר עם משפחתו 17 שנה, עוד בטרם מכר את הדירה, וזאת על אף הוצאות כספיות גבוהות שנגרמו לו, במטרה להתרחק מהמתלוננת ומבני משפחתה ולמנוע כל הסלמה נוספת במצב. מאז שנקט במעשים אלה, אין לו כל קשר עם המתלוננת, ואין חשש כי ישוב להתעמת אמה, לאחר שנקט מיוזמתו בכל פעולה אפשרית לניתוק הקשר עמה.
הסנגורית הפנתה לתעודות הוקרה שקיבל הנאשם נוכח פעילותו בשירות המדינה ולאישורים בדבר לימודיו של הנאשם בשנים האחרונות בתחום ההשקעות. כמו כן, הפנתה למספר החלטות בהן בחרו בתי המשפט לבטל הרשעתם בדין של נאשמים, אף לאחר שניהלו משפטם, כשמדובר היה בעבירות אלימות דומות לאלו שביצע הנאשם שבפני.
לבסוף, שמעתי אף את דברי הנאשם, אשר הביע את צערו על מעורבותו באירוע, הצהיר כי מדובר במקרה חד פעמי אשר אינו מאפיין את התנהגותו בדרך כלל והדגיש את ההלם והבושה שהוא חש נוכח הרשעתו בדין.
דיון והכרעה:
בפסק הדין המנחה בעניין תמר כתב (מ"י נ' כתב, פ"ד נב(3) 337 (21.8.1997)) נקבע כי:
"המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי-דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה..."