מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' לוי

הכרעת דין

1.בכתב האישום נטען כי ביום 26.5.07 בסביבות השעה 01:40 בנתניה, החזיק הנאשם סכין מחוץ לביתו וחצריו, ולא היה בידו להוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין.

2.הנאשם הודה בהחזקת הסכין, אך כפר בכך שהחזיק בה שלא למטרה כשרה.

במהלך הדיון ובסיכומיו אישר הסניגור כי הסכין שנתפסה בניידת המשטרה קשורה לנאשם (עמוד 13), אך לטענתו היא נתפסה לאחר שהנאשם עוכב ע"י שוטר, למרות שלא היתה כל סיבה עניינית לעיכוב.

עוד טען הסניגור, כי כבר במקום העיכוב, מסר הנאשם לשוטר גירסה מיידית באשר לשימוש שעשה בסכין – האכלת תוכים שבבעלותו, והוכיח כי מדובר במטרה כשרה, ולפיכך יש לזכות אותו מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3.סעיף 186 (א) לחוק העונשין מעביר את הנטל אל הנאשם, ועליו להוכיח ברמה של מאזן הסתברויות כי החזקת הסכין על ידו נעשתה למטרה כשרה (רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו).

טענתו של הנאשם כבר מלכתחילה היתה, כי הוא השתמש בסכין לצורך האכלת תוכים המצויים בחצרו, הכניס אותה לכיסו בטעות, שכח ממנה ויצא לטייל עד שעוכב על ידי המשטרה, ויש לבחון מה היו הנסיבות לתפיסת הסכין והאם הרים הנאשם את הנטל המוטל עליו כנדרש.

4.ביום האירוע בסביבות השעה 01:40 היה אסף לוגסי ברזינגר שוטר מתנדב, אשר קיבל דיווח מהמוקד המשטרתי על מודיע שראה שלושה בחורים (אחד מהם חובש כובע ומצוי בתנאי מעצר בית), מנסים לפתוח חלון של רכב.

השוטר הגיע למקום והבחין בשני בחורים שענו לתיאור שנמסר, ויחד עם ניידת נוספת ניגש אליהם וביקש שיזדהו. לנאשם לא היתה תעודת זהות, ולדברי השוטר הוא מסר לו בעל פה את פרטיו – שם פרטי, שם משפחה, כתובת ושם האב, אולם כיוון שהנאשם לא ידע לומר את מספר תעודת הזהות, הוא הורה לו להתלוות אליו לתחנה ועיכב אותו לצרכי זיהוי.

השוטר תיאר את מה שאירע מיד לאחר מכן, כאשר הנאשם נכנס למושב האחורי שבניידת, הכניס את ידו לכיס ימין וזרק פגיון על המושב:

"הוא ישב מאחורה ואני עומד לידו והוא הכניס את היד שלו לכיס ימין וזרק פגיון על המושב". לדברי העד, בתחילה הכחיש הנאשם את הקשר שלו לסכין, אחר כך הודה כי היא שלו וטען שהסכין נועדה להאכלת התוכים (עמוד 12).

הסכין הוצגה וסומנה (ת/2 ות/3).

5.בחקירה הנגדית התמקד ב"כ הנאשם בחשד שהיה לעד עת עיכב את הנאשם לצורך בדיקת זהותו:

"ש. מה הסיבה שפנית לנאשם.

ת. התקבל אירוע של חשד לפריצה לרכב, נתנו תיאור של אחד החשודים, הנאשם מוכר לי מעבודתי במשטרה, והוא נמצא עם אחד החשודים המתאימים לתיאור...".

והסביר: "יש תיאור של הבן אדם, יש חשד לאירוע, בדקתי", והוסיף: "קודם כל בדקתי אותו. לא עיכבתי אותו בגלל חשד לנסיון לפריצה לרכב אלא בגלל שלא היה לי זיהוי שלו" (עמודים 14-15), כשלדבריו ולאחר שהבחין בסכין שזרק הנאשם, החל מבחינתו אירוע חדש, המשך לקודם, בגינו היה מקום לעכב את הנאשם (עמוד 17).

השוטר לוגסי נשאל מדוע לא איפשר לנאשם לגשת לביתו הנמצא במרחק קצר מאוד מהמקום ולהציג את התעודה הנדרשת, והסביר כי אלו היו ההוראות שקיבל מראש המשמרת, וכשהקשה הסניגור לגבי זיהוי הנאשם על ידי הצוות המשטרתי השני שהגיע למקום, השיב כי אינו יודע על כך: "לא זכור לי שהצוות הזה הגיע וזיהה. לא מצויין לי בדוח הפעולה שהם היו וזיהו" (עמוד 18).

6.מטעם התביעה העיד גם אלכס בדרק שחקר את הנאשם לאחר שזה הובא לתחנה, וייחס לו חשד למעורבות בעבירות של החזקת פגיון והכשלת שוטרים, ולא עבירות הקשורות בנסיון התפרצות לרכב (ת/1).

7.הסניגור טען כי לא היתה כל סיבה ממשית לעכב את הנאשם, לא בוצעה על ידו עבירה, לא נמצאה ראיה או חפץ הקשורים בנסיון התפרצות לרכב, והוא מסר לשוטר את פרטי הזהות שלו באופן שניתן היה - גם ללא תעודה מזהה - לאמת את הדברים במספר דרכים, בין אם על ידי השוטרים האחרים שהכירו אותו, בין אם על ידי החבר שהיה לצידו, ובין אם על ידי מתן אפשרות לנאשם להמציא תעודה מזהה מביתו הנמצא במרחק לא גדול משם.