גזר דין
כתב האישום:
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסה לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיפים 334 + 335 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, כשלושה שבועות לפני יום 3.3.09, שיחקו הנאשם והמתלונן משחק קלפים, ומאז היה הנאשם חייב למתלונן סכום של 100 ₪. ביום 3.3.09 התקשר המתלונן לנאשם וביקש להיפגש עמו על מנת לשוחח אודות החוב, ובעקבות זאת הגיע המתלונן ברכבו לפגישה בשעה 23:30 לערך. מיד כשהגיע המתלונן למקום, בעט הנאשם בחלון הרכב וכתוצאה מכך מעד ונפל. המתלונן יצא מהרכב על מנת לבדוק אם נגרם לרכב נזק ואז תקף אותו הנאשם בכך שהכה בו ודקר אותו בבטנו באמצעות כלי חד. כתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך באורך של 1.5 ס"מ בבטן התחתונה, אשר גרם לפצע חודר בבטן, שהצריך ניתוח דחוף ואשפוז בבית החולים.
ביום 11.10.09 הוצג הסדר הטיעון שגובש, במסגרתו תוקן כתב האישום על דרך של תיקון העובדות ומחיקת העבירה של החזקת סכין, שיוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי. ב"כ התביעה ציינה כי לאור עמדת המאשימה לעונש ולאור גילו של הנאשם קיימת חובת תסקיר. הסנגור אישר דברי התובעת וציין כי הועלתה גם הצעה בעניין העונש וכי לאחר קבלת התסקיר ישובו הצדדים להידבר. לעניין אחרון זה, אשר הפך במרוצת הזמן לזירת מחלוקת קשה בין הצדדים, עוד אשוב בהמשך.
תסקירי שירות המבחן:
תסקיר ראשון בעניינו של הנאשם התקבל עוד בחודש דצמבר 2009. מהתסקיר עולה כי מדובר בבחור צעיר כבן 19 בלבד, רווק, נעדר הרשעות קודמות, אשר עובר למעצרו התגורר בבית אמו בנתניה ועבד בקיוסק. שירות המבחן תיאר את תולדותיו של הנאשם וציין את התרשמותו לפיה חווה הנאשם טראומות קשות בילדותו, על רקע אלימות קשה אותה חווה מצידו של אביו. תפקודו במסגרות החינוך לאורך השנים היה בעייתי, ולאחר 11 שנות לימוד פרש, מבלי שהצליח לסיים את שנת הלימודים האחרונה. הנאשם אמור היה להתגייס לצה"ל, אך בגין מעורבותו באירוע הנוכחי נדחה שירותו הצבאי, וההחלטה בעניינו צפויה להתקבל רק לאחר מתן גזר הדין. הנאשם ביטא מוטיבציה גבוהה לשירות צבאי ואכזבה ותסכול סביב דחיית גיוסו.
באשר לעבירה בה הורשע הסביר הנאשם כי פעל באופן אלים מתוך פחד וחשש, לאחר שהיה נתון תחת איומים מצד המתלונן, בשל אותו חוב כספי שהוזכר בכתב האישום. הוא ביטא תובנה ביחס לבעייתיות ולסיכון בדרך בה בחר להתמודד עם המצב אליו נקלע. שירות המבחן התרשם מקיומו של פער בין גילו ופגיעותו של הנאשם לבין ניסיונו ליצור פסאדה בוגרת ותוקפנית, תוך ניסיון לחקות דפוסי התנהגות המאפיינים את הסביבה השלילית בה התערה.
בעבר, הופנה הנאשם לטיפול במסגרת שירות המבחן לנוער, שם טופל בקבוצה לנערים אלימים במשך כחצי שנה. הנאשם הגיע למפגשים באופן סדיר והיווה בקבוצה גורם דומיננטי וחיובי. לאחר שחרורו למעצר בית ביום 26.3.09, הוטלה על הנאשם תקופת פיקוח מעצר, במסגרתה שב הנאשם והשתלב בהליך טיפולי בשירות המבחן. הנאשם השתלב בקבוצה לעצורי בית, שיתף פעולה כנדרש, וככל שהקבוצה נמשכה החל לשתף בקשייו, כשהוא מבטא רצון להשתלב באורח חיים תקין. פיקוח המעצר שלו אף הוארך לבקשתו על מנת שיוכל להמשיך ליטול חלק במפגשי הקבוצה.
לסיכום, מציין שירות המבחן כי מדובר בבחור צעיר שגדל במסגרת משפחתית מורכבת ובאווירה אלימה, אשר נפלט ממסגרות הלימוד וחבר לחברה שולית בה רכש דפוסי התנהגות בעייתיים. שירות המבחן התרשם מהעדר בשלות ומקיומו של קושי להציב גבולות פנימיים ולשלוט בדחפים התוקפניים, לצד גילויי תובנה ביחס לחומרת המעשים ולדרך הבעייתית בה בחר להתמודד עם המצב אליו נקלע. נוכח שיתוף הפעולה שלו בעבר ובהווה בהליך הטיפולי, מעריכה קצינת המבחן כי קיימת חשיבות מרבית לכך שהנאשם ימשיך להיות מלווה בגורם טיפולי, שכן יש בכך כדי לחזק אצלו דפוסים חיוביים, לגבש גבולותיו הפנימיים ולהפנים דרכי התמודדות חיוביות. למרות חומרת העבירה, סבור שירות המבחן כי ענישה בדרך של מאסר תהיה הרסנית עבור הנאשם, אשר טרם סיים גיבוש הזהות העצמית שלו, ולסביבתו השפעה ניכרת עליו. לפיכך, המלצת שירות המבחן הנה להטיל צו מבחן, וככל שיוטל עונש מאסר, לא לחרוג מפרק הזמן שיאפשר ריצוי המאסר בעבודות שירות.
נוכח חלוף הזמן הרב בין מועד הגשת התסקיר הנ"ל לבין הטיעונים לעונש, התבקש שירות המבחן להמציא תסקיר משלים בעניינו של הנאשם. מהתסקיר הקצר שהוגש בתחילת חודש יולי 2010 עולה כי הנאשם שב לעבוד בתחום השיפוצים עם בן זוגה של אמו. לדבריו, הוא ניתק הקשרים החברתיים עם אלה שהשפיעו עליו השפעה שלילית, ולומד כיצד לשמור על עצמו. שירות המבחן ציין את התרשמותו לפיה במהלך התקופה שמאז ביצוע העבירה עושה הנאשם מאמצים להימנע ממעורבות פלילית נוספת, ועל כן חזר על המלצותיו העונשיות כאמור בתסקיר הקודם.
טיעוני הצדדים:
התביעה הדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיו של הנאשם ואת מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת לגבי אלו המהינים ליטול לידיהם חפצים חדים ולנעצם בגוף קרבנותיהם. התובעת המלומדת פירטה את נסיבות האירוע וציינה כי מדובר לכאורה בסיבה של מה בכך, חוב בסך 100 ₪, אשר בעטיה בחר הנאשם לפגוע קשות בגופו של המתלונן. היא שבה והדגישה את ההכרח לפעול למיגור תופעת האלימות הברוטאלית ותת תרבות הסכינאות, בין היתר על ידי הטלת עונשים מרתיעים ובהם מרכיב משמעותי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. עוד טענה ב"כ התביעה כי לטעמה אין מדובר בתסקיר חיובי באופן מובהק, וזאת נוכח הקשיים השונים שפורטו בתסקיר, ההתנהגות הבעייתית והדחפים האלימים, כמפורט לעיל. בהתחשב בכל אלה, על אף גילו הצעיר של הנאשם והעדרו של עבר פלילי כלשהו, עתרה התביעה להטלת עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלונן.
הסנגור המלומד לא התעלם בטיעוניו מחומרת מעשיו של הנאשם ולא התכחש כלל לצורך למגר את תופעת הסכינאות. לצד זאת הזכיר ב"כ הנאשם מושכלות ראשונים לפיהם הענישה הנה מעצם טיבה אינדיווידואלית, ולצד המעשים החמורים שבוצעו יש לייחס משקל אף לנסיבות השונות האופפות את האירוע ולנסיבותיו האישיות של הנאשם. בהקשר זה ציין הסנגור כי מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע ניסיונו של המתלונן לגבות ממנו את החוב, ניסיון במסגרתו התייצב מתחת לביתו של הנאשם בשעת לילה מאוחרת. עוד הדגיש הסנגור את המחיר הגבוה אותו שילם הנאשם עד כה בגין מעורבותו בפרשה, מחיר שבא לידי ביטוי בתקופת מעצר קצרה, במעצר בית מלא בו הוחזק מספר חודשים ובתנאים המגבילים המשמעותיים החלים עליו עד היום, כ-16 חודשים לאחר ביצוע העבירה.
בנוסף הדגיש הסנגור את המרכיבים החיוביים שבאו לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן. המדובר, לדבריו, בנאשם שהודה ונטל אחריות על מעשיו כבר בשלבי החקירה הראשונים, ומבטא חרטה כנה על העבירות שביצע. המדובר בנאשם אשר על אף ילדות קשה וחריגה, במסגרתה סבל מגילויי אלימות חוזרים ונשנים, ועל אף תנאי המצוקה בהם גדל, הצליח להימנע מניהול אורח חיים עברייני, ומעוניין להתגייס לצה"ל ולהפוך לאזרח חיובי ונורמטיבי. תסקירי שירות המבחן מדגישים את התהליך הטיפולי החיובי שעבר הנאשם ואת החשיבות שבהימנעות מהטלת מאסר בפועל. על רקע זה עתר הסנגור להטלת עונש מקל, שאינו כולל מרכיב של מאסר בפועל, ולכל היותר תקופת מאסר אותה יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות.
בנוסף לדברי הסנגור, שמעתי גם את דבריהם של הנאשם ואמו. אמו של הנאשם פנתה בדברים נרגשים, אשר יצאו מן הלב, בהם תיארה את הקשיים עמם נאלץ הנאשם להתמודד בגילו הצעיר, וביקשה לתת לו הזדמנות נוספת לאחר שלמד את לקחו ולא ישוב עוד על מעשיו. הנאשם הביע את חרטתו, ציין כי עבר כברת דרך ארוכה מאז האירוע, וביקש לאפשר לו לחזור לחיים נורמטיביים ולהתגייס לצה"ל.
המחלוקת בדבר תוכנו של הסדר הטעון:
כאמור, ביום 11.10.09 הוצג בפני בית המשפט הסדר הטעון, במסגרתו תוקן כתב האישום והנאשם נשלח לקבלת תסקיר חובה. באותה הזדמנות ציין הסנגור כי הועלתה גם הצעה בעניין העונש, וכי לאחר קבלת התסקיר ישובו הצדדים להידבר.
בדיעבד מסתבר כי עובר להצגת הסדר הטעון הנ"ל שוחח ב"כ הנאשם מחוץ לאולם בית המשפט עם אחת התובעות, אשר ניהלה משאים ומתנים עם באי כוחם של נאשמים שונים, כמקובל "בימי המוקד" המתנהלים מדי שבוע בבית משפט השלום בנתניה. בעקבות אותה שיחה, נרשמה בתיק המשטרה, על ידי אותה תובעת, תרשומת פנימית, בה נכתב בין היתר כי הסנגור ביקש להסתפק בעבודות שירות, אך התובעת סירבה בשל חומרת התיק. בהמשך ביקש הסנגור לוותר על התסקיר ולטעון במשותף למאסר קצר. גם הפעם סירבה התובעת להצעה, אך הוסיפה "שבמידה והתסקיר יהיה בסדר נסתפק בחודש וחצי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו...".
כפי שניתן לראות, קיים פער משמעותי ביותר בין העמדה העונשית אשר באה לידי ביטוי בטיעוני התביעה לעונש כיום, לבין העמדה שבאה לידי ביטוי בתרשומת הנ"ל, ועל כך יוצא קצפו של הסנגור המלומד. בתחילה ביקש ב"כ הנאשם לבחון את האפשרות המשפטית לכפות על התביעה לטעון לעונש בהתאם לאמור בתרשומת, אך בהמשך, בהודעה שהגיש ביום 10.1.10, הודיע כי הוא מוותר על דרישתו זו. בה בעת ביקש הסנגור למצות את אפשרויות המשא ומתן עם גורמי התביעה השונים, ולצורך זה הוענקו לו ארכות שונות, עד שבחר לבסוף לטעון לעונש שלא במסגרת הסכמה עונשית כלשהי.
ב"כ הצדדים התייחסו בהרחבה בטיעוניהם למשמעותה של אותה שיחה שהתנהלה מחוץ לאולם בית המשפט ולנפקותה המשפטית של אותה תרשומת. מבין השיטין עלתה הטענה כי התובעת לא הייתה מוסמכת לערוך את הסדר הטעון בשל "רגישותו" של התיק (ראו סעיף 3 לתגובתו של ראש ענף התביעות מרכז ודברי ראש לשכת התביעות בפרוטוקול הדיון מיום 29.12.09), אך דומני כי מוטב היה אלמלא הייתה טענה זו נטענת. עצם קיומם של "ימי ההקראות" או "ימי המוקד" מותנה בכך שההסכמות המגובשות על ידי הצדדים ומוצגות בפני בית המשפט, מחייבות את שני הצדדים, וחזקה על התביעה כי היא פועלת בהתאם ומפקידה את המשא ומתן מחוץ לאולם בית המשפט בידי תובעים המוסמכים לכך. לפיכך, אילו הייתה התביעה נסמכת אך על טענה זו, היה מקום לדחותה בשתי ידיים.
