מ.י. לשכת תביעות שרון-משטרת ישראל נ' לייסט

החלטה

לפני בקשה לפסיקת הוצאות הגנה מאוצר המדינה לנאשם.

רקע

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר.

מועד ביצוע העבירה היה בתאריך 07.07.04.

בבית המשפט קמא התנהל דיון הוכחות.

במהלך הדיון דחה בית המשפט טענת אין להשיב לאשמה שהעלה הנאשם בסיום פרשת התביעה.

בתאריך 22.10.06 הורשע הנאשם על ידי כבוד בית המשפט קמא שקבע כדלקמן : " לאור כל האמור לעיל, יש בראיות שבפני כדי להביא להרשעת הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ".

הנאשם הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז.

בתאריך 26.02.08 התקיים דיון בו נשמעו טיעוני הצדדים.

בתאריך 19.03.08, התקבלה הודעת המאשימה לפיה, מבלי להסכים לטענה כלשהיא מטענות הנאשם, היא מסכימה לכך שהערעור יתקבל והנאשם יזוכה מהאישום. באותו מועד ניתן פס"ד על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, כדלקמן :

" לאור הודעת המשיבה הערעור מתקבל. המזכירות תבטל את הדיון הקבוע ליום 25.3.08 ותסגור את התיק ".

בעקבות פסה"ד בערעור הגיש ב"כ הנאשם בקשה להחזר קנס ולפסיקת הוצאות הגנה.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.03.11 נקבע כי מקום השיפוט לבירור הבקשה לקבלת פיצויים הינו בית המשפט לתעבורה. אשר על כן הועברה הבקשה לדיון בפני.

בדיון שנערך בתאריך 5.10.11 שמעתי את טיעוני הצדדים.

ב"כ הנאשם הפנה לבקשה שהגיש בכתב וטען כי הצילום עליו התבססה הרשעת הנאשם בבית המשפט קמא, אינו קביל עקב אי הצגת אישור על הצבת מצלמה כנדרש בתקנה 166 לתקנות התעבורה. ב"כ הנאשם חזר על הטיעונים אותם העלה הן בפני בית המשפט קמא שם התנהל תיק ההוכחות והן בפני בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש. לדבריו, חזרה בה המאשימה מעמדתה הראשונית, והסכימה לקבלת הערעור, נוכח הדברים שהשמיע בית המשפט המחוזי במהלך הדיון. לטעמו, נסיבות אלה והשתלשלות האירועים בתיק מצדיקות תשלום הוצאות לנאשם.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם הורשע לאחר שניתנה הכרעת דין מנומקת בבית משפט קמא. בית המשפט המחוזי זיכה את הנאשם בערעור ללא נימוק לזיכוי, לאחר שניתנה תגובת המאשימה, המסכימה לקבלת הערעור מבלי שהסכימה לטענות הנאשם. עמדת המאשימה היא כי אין הנאשם זכאי להוצאות.

דיון

סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע שלוש משוכות אותן על הנאשם לעבור על מנת שתקום זכאות להוצאות.

הסעיף קובע תנאי סף לפיו הנאשם זוכה או שהאישום נגדו בוטל לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ.