מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' שוראקי

הכרעת דין

רקע

נאסר בזאת פרסום שמה של המתלוננת.

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. להלן אפרט את נימוקיי:

הנאשם והמתלוננת נשואים זה לזה. באישום הראשון מואשם הנאשם כי בתאריך 21.4.08 תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר על פניה. באישום השני מואשם הנאשם בכך שבתאריך 3.8.08 תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בכתפיה ומשך אותה מכיוון דלת הכניסה לדירה, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות. בהמשך לכך, נטען כי הנאשם דחף את המתלוננת באמצעות רגלו, ובהמשך איים על המתלוננת בכך שנטל סכין מטבח במטרה להפחידה. עוד נטען כי הנאשם איים על המתלוננת באומרו כי יהרוג אותה ואת בנה.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. לטענתו השתמש בכוח סביר על מנת להזיז את המתלוננת שמנעה ממנו לצאת מן הבית.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העידה המתלוננת. לדבריה ביום 21.4.08 הנאשם התנהג אליה בצורה אלימה, סטר לה והרביץ לה. המתלוננת תיארה את האירוע המיני ביום 3.8.08 (אשר אינו מופיע בכתב האישום). כן העידה כי למחרת הנאשם ביקש לצאת מן הבית, והיא לא נתנו לו לצאת לכיוון הדלת (עמ' 21, ש' 21). הנאשם הדף אותה, בעט בה, קרע את חולצתה, ואיים עליה באמצעות סכין שהחזיק בידו. לדבריה היא נחתכה ביד ונחבלה כתוצאה מהאירוע.

בחקירתה הנגדית נתבקשה המתלוננת לתאר את אירוע הסטירה ביום 21.4.08, ואולם לדבריה היא אינה זוכרת אירוע זה באופן ספציפי (עמ' 23). לדעתה מדובר באירוע שהיה לפני חג הפסח, ואולם אינה זוכרת אירוע זה במדויק, משום שהיו אירועים דומים אחרים רבים. לאחר מכן מסרה המתלוננת: "הרי לא היה יום שהייתי באה הביתה מהעבודה והקבלת פנים שלי זה סטירה.. כמעט לא היה יום שלא היה סוג של אלימות בבית" (עמ' 23, ש' 21-22). לדבריה באירוע התקיפה היא נחתכה מהסכין כאשר היא ניסתה להוציא את הסכין מידו של הנאשם (עמ' 24). המתלוננת אישרה ששלחה לנאשם מסרונים לאחר האירוע. המתלוננת אישרה שמספר ימים לפני האירוע קיבלה מעורך-דינו של הנאשם מכתב לפיו יפוי הכוח שניתן לה בחשבון מבוטל והיא אינה רשאית לחתום עוד על שיקים ולחייב את כרטיסי האשראי מחשבונו של הנאשם (נ/1). לדבריה כעסה כשקיבלה את המכתב (עמ' 26). כן טענה כי לאחר התלונה סירבה להיבדק על-ידי רופא משום שהינה דתית (עמ' 26). לדברי המתלוננת הסתירה בתלונתה בנוגע למעשה המיני נבעה מסערת הרגשות שהייתה בה (עמ' 30).

בנוסף, העידה רפ"ק טובי בן שלום. לדבריה, המתלוננת התלוננה נגד הנאשם על אלימות ועבירת מין. לדבריה לא היו קשיי שפה בחקירת הנאשם. לדבריה, הנאשם טען בחקירתו, כי המתלוננת מנעה ממנו לצאת מן הבית. חוקרת המשטרה מסרה כי בחקירתו לא היה מתורגמן, ואולם בדיעבד יתכן שהדבר הנכון היה להזמין מתורגמן (עמ' 7). החוקרת אישרה כי המתלוננת מסרה בחקירתה פרטים, אשר אחר-כך חזרה בה מהם (עמ' 7, ש' 23).

בנוסף העיד רס"ר דרור איש שלום שהגיע למקום. לפי עדותו המתלוננת התלוננה על תקיפה פיזית ומינית. הנאשם טען שהמתלוננת מנעה ממנו לצאת מהבית. השוטרים עיכבו את הנאשם לחקירה. לדבריו ראה סימנים אדומים על ידיה, אך לא היו בדירה סימני מאבק.

כן העיד רס"מ ברנרד אייש, אשר תרגם חלק מחקירתו של הנאשם ואת חקירת אחותו של הנאשם. השוטר הכחיש את האפשרות שלא הבין את דברי אחות הנאשם בחקירתה (עמ' 11). לדבריו, אינו יודע האם הגיע לחקירת האחות בתחילתה או בעיצומה (עמ' 12).

כן העידה אחותו של הנאשם. האחות הכחישה כי אמרה במשטרה שהנאשם טען בפניה שבמקרה אחד הוא סטר למתלוננת (עמ' 13). לדבריה, היא אמרה לחוקרת שהנאשם אמר לה שהוא שם את ידו עליה תוך סימן שתשתוק, והחוקרת לא הבינה את כוונתה. לדבריה היא מסרה במשטרה שאחיה, הנאשם, אינו אלים. עוד העידה כי הנאשם טען בפניה שהמתלוננת נהגה כלפיו באלימות. לדבריה, כאשר מסרה את הודעתה במשטרה, בתחילה לא נכח במקום מתורגמן, ורק לאחר מכן הצטרף מתורגמן לחקירה (עמ' 16).

כמו-כן, העידה החוקרת אורית פלד. הוגשו שני מזכרים שבהם תיארה החוקרת פלד את נושא סירובה של המתלוננת לעבור בדיקה רפואית, וכן את הבטחתה של המתלוננת להביא את הסכין הרלוונטית לתחנת המשטרה (הבטחה שלא קוימה) (ת/8, ת/9).

כמו-כן, הוגשה הודעת הנאשם במשטרה (ת/2). לטענתו תלונת המתלוננת נסבה סביב רצונו להתגרש ממנה, וסירובו שלו לשלום בית. לדבריו, היא מנעה ממנו מלצאת מהבית, והוא הזיז אותה, כדי שיוכל לצאת. לדבריו, המתלוננת ביקשה לקיים עמו יחסים, והוא סירב. הנאשם הציג בחקירתו את גופייתו שנקרעה לטענתו כאשר המתלוננת החזיקה אותו בכוח (ת/2, ש' 36). הנאשם הכחיש שנקט באלימות כלפי המתלוננת. הנאשם ביקש שהמתלוננת תיבדק על-ידי רופא. לדבריו, תלונתה נעשתה לאחר שהוא פנה לעורך-דין בבקשה שיפתח בהליכי גירושין, ולאחר שעורך-הדין כתב לה מכתב בנושא. כמו-כן, הוגשה הודעה נוספת של הנאשם במשטרה, שבה חזר על גרסתו (ת/7).

פרשת ההגנה

הנאשם העיד בבית-המשפט. הנאשם תיאר את הקשר בינו לבין המתלוננת ואת הבעיות שנתגלעו בזוגיות ביניהם (עמ' 35). לטענת הנאשם, המתלוננת נהגה כלפיו באגרסיביות (עמ' 36). הנאשם הכחיש מכל וכל שהרים יד על המתלוננת. לדבריו האלימות היחידה הייתה שלה כלפיו. הנאשם תיאר את האירוע המיני על רקע סירובו לקיים עמה יחסים (עמ' 36). לדבריו, למחרת בבוקר ביקש ללכת לעורך-דינו כדי לדבר על הגירושין (עמ' 37). לפי עדותו, קודם לאירועים אלה, כאשר ביקש להתחיל בהליכי גירושין פנה לעורך דין, וזה כתב למתלוננת מכתב אשר הודיע לה על ביטול יפוי הכוח שלה בחשבונו של הנאשם. לדברי הנאשם, מכתב זה גרם למתלוננת להתלונן נגדו במשטרה (עמ' 37). לדברי הנאשם, לאחר שהמתלוננת הזמינה משטרה היא אמרה לו שהוא יכול ללכת, אך הוא השיב לה שהוא יישאר משום שאם ילך, השוטרים יחשבו שהוא ברח (עמ' 38). לדברי הנאשם לאחר סיום החקירה התקשרה אליו המתלוננת בערב יום כיפור וביקשה מחילה, הנאשם השיב שהוא מוחל לה, אך אינו רוצה לשמוע ממנה יותר. לשיחות נוספות שהתקשרה לא ענה. בהמשך היא שלחה לו מיסרונים שונים שכוללים דברי אהבה. בעניין זה הציג הנאשם שורה של מיסרונים ששלחה לו המתלוננת על פני תקופה לאחר התלונה והחקירה וכן מכתב אהבה שכתבה לו לאחר מכן. הנאשם העיד כי ביום 21.4.08 חל פסח, כאשר הם כלל לא היו ביחד במועד זה. המתלוננת היתה במועד זה עם משפחתה והוא עם אחותו (עמ' 40).

בעקבות המיסרונים והמכתב שהציג הנאשם הוזמנה המתלוננת לעדות בשנית. המתלוננת אישרה ששלחה את המיסרונים ואת המכתב. לדבריה, שליחת המיסורנים הייתה טעות מלכתחילה, נבעה מסערת רגשות, ומכך שהיא ביקשה לעשות שלום בית (עמ' 45).

דיון

ראשית אציין, כי עדותו של הנאשם עשתה עלי רושם מהימן. הנאשם דבק בגרסתו לכל אורכה, החל מחקירתו ועד לעדותו בבית-המשפט. במהלך חקירתו הנגדית הוצגו לנאשם סתירות לכאורה בגרסתו, ואולם סבורני שהנאשם סיפק הסבר סביר לדברים, ובסיכומו של דבר אין המדובר בסתירות שיש בהם כדי להוביל למסקנה שלא ניתן ליתן אמון בעדות הנאשם. לפיכך, אין ביכולתי לקבוע שאני מעדיף את עדות המתלוננת על פני עדותו של הנאשם.