מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' פלד

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירה של הסעה שלא כדין המיוחסת לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טעון.

במסגרת ההסדר עותרים הצדדים במשותף ובהסכמה לרכיבי ענישה של מאסר על תנאי, קנס מוסכם, פסילה על תנאי, כאשר בנוסף מבקשת המאשימה להשית גם צו של"צ.

הסנגור מבקש להימנע מהשתת צו של"צ וזאת מהנימוקים שפורטו על ידי הסנגור בטעוניו.

שקלתי נסיבות הענין, טעוני באי כוח הצדדים והאמור בתסקיר מיום 12.2.08 אשר סוקר את רקעו של הנאשם ועמדתו באשר לעבירה.

ההלכה:

בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון פעם אחר פעם על חומרת העבירות על חוק הכניסה לישראל ועל הצורך ברגיל בענישה אשר יהיה בה כדי לתת מענה לאינטרס התגמול ולא פחות מכך, להרתעה.

ברע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל חוזר בית המשפט העליון על ההלכות תוך שהוא מחדד את העיקרון לפיו בסופו של יום כל מקרה ידון לגופו ובהתאם לחומרה.

כך למשל עומד בית המשפט העליון על כך שיש לראות ביתר חומרה את עבירות ההסעה, ההעסקה וההלנה אל מול עבירת השהייה. ואכן עבירות אלה חומרתן עולה גם מענישה הכפולה שנגזרה לצידן על ידי המחוקק והטעם לכך הינו שבעצם הם מהוות את הקרקע הפוריה לצמיחת העשבים השוטים של שוהים בלתי חוקיים שהרי אם לא יהיה מי שיסיע/ילין/יעסיק את השוהים בלתי חוקיים מדרך הטבע תפחתנה גם עבירות השהייה.

בפסק דין פראג'ין עומד בית המשפט העליון על זכותה וחובתה של המדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, כאשר כפי שצוין לעיל אחת הדרכים למצות זכות וחובה זו הינה כאמור מיגור תופעת ההסעה, ההלנה וההעסקה.

עם זאת כמובן התייחסות לעבירה – חמורה ככל שתהא – צריכה תמיד להיות מידתית וצריכה להביא בחשבון את נסיבות המקרה הספציפיות בכל תיק ותיק.

ומן הכלל אל הפרט:

במקרה שלפני צודק אכן הסנגור המלומד באומרו כי הנסיבות האופפות את ההסעה במקרה זה במידה מסוימת מרחיקות את הנאשם מליבתה של העבירה וזאת אנו למדים מכוון ההסעה ודהיינו לכוון מזרח.

נקודה זו צוינה בפסיקה כמלמדת על הרחקה במידה מסוימת מליבת העבירה.

ברגיל רצידויזם נחשב ליסוד המקרב את המעשה לליבת ההלכה אך במקרה שלפני מקבלת אני את טענת הסנגור שהישנות העבירה במקרה זה איננה יכולה ללמד על רצידויזם וזאת משום שמדובר בעבירה ישנה מלפני 12 שנים.

נסיבות נוספות שתובאנה בחשבון לקולא הנן כמובן ההודיה אשר יש בה יסוד חשוב של קבלת הדין וחסכון בזמנו של הציבור ובזמנם של עדי תביעה – כולם עובדי ציבור אשר יש חשיבות שלא לבטלם מעיסוקם למען הכלל.

מביאה אני בחשבון גם את המצב הכלכל הקשה אליו נקלע לאחרונה הנאשם כפי שפורט על ידי הסנגור וזאת כאשר פרנסת רעייתו וילדיו עליו.

עוד יובאו בחשבון רקעו כמפורט בתסקיר כאשר מחמת צנעת הפרט לא אפרט.

כל אלה יובאו כמובן בחשבון בבוא בית משפט לגזור את דינו של הנאשם והגם שעסקינן בעבירה אשר בית המשפט העליון התייחס לחומרתה, הרי הענישה כמובן תהא מקלה מזו שברגיל נגזרת על נאשמים בעבירות אלה כאשר ברגיל הענישה כוללת רכיב של מאסר בפועל ולעיתים בנסיבות מקלות מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

אכן גם התביעה ברוב הגינותה הביאה בחשבון במקרה זה את הנסיבות המקלות ולכתחילה לא עתרה לרכיב של מאסר.