מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' מסודי

גזר דין

הנאשם, יליד שנת 1986, הורשע על פי הודעתו בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל שלא כדין, התשי"ב-1952.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 3.5.07 הסיע הנאשם ברכבו, בצומת גמזו לכיוון מזרח, ארבעה תושבי האזור ששהו בישראל שלא כדין.

כתב האישום הוגש עוד בשנת 2008, אך מאז נדחו הדיונים שוב ושוב, בעיקר בשל אי התייצבותו של הנאשם. במהלך השנים גם ניתנו צווי הבאה אשר לא בוצעו. בסופו של דבר, ביום 6.12.12 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

גם הטיעונים לעונש התמשכו על פני תקופה ארוכה, בין השאר בשל כך שהנאשם ריצה באותה עת עונש של מאסר בעבודות שרות, שנגזר עליו בתיק אחר, והצדדים ביקשו להשמיע טיעוניהם לאחר שיסיים ריצויו.

בעניינו של הנאשם ניתן תסקיר חובה, שכן בעת ביצוע העבירה היה כבן 20. התסקיר מתאר את הנאשם ואת קורות חייו. השרות התרשם כי קיים אצל הנאשם רצון ומוטיבציה לניהול אורח חיים תקין, אך הוא איננו מצליח לממשו בשל קשיים אישיותיים. הנאשם הורשע לפני מספר חודשים בעבירה של החזקה ושימוש בסמים ונדון למאסר על תנאי וקנס. בפני שרות המבחן שלל הנאשם שימוש כלשהו בסמים. בעניין העבירה שבפניי, נטילת האחריות היא חלקית בלבד, שכן טענתו היא כי לקח את תושבי האזור מתוך טוב לב ולא ידע שהם שוהים בישראל שלא כדין. לאור העובדה שהעבירה בוצעה לפני שנים, וכיוון שהנאשם נישא לאחרונה, ההמלצה היא שלא לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, ובמידה שיש מקום להטלת מאסר, הומלץ על עבודות שרות.

מטעם הממונה ניתנה חוות דעת חיובית בעניין התאמת הנאשם לריצוי מאסר בעבודות שרות.

ב"כ התביעה עתרה להטלת עונש של מאסר בעבודות שרות. נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין חודש לבין 6 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שרות. לנוכח העובדה שהנאשם הסיע ברכבו 4 תושבי האזור, נטען כי יש להטיל עונש ברף הגבוה של המתחם. בנוסף, נטען כי למרות שלא היו לנאשם הרשעות קודמות, יש לשקול לחומרא את העובדה שהורשע לאחרונה בעבירת סמים.

התביעה הפנתה למספר גזרי דין שניתנו בערכאות שונות.

ב"כ הנאשם טען כי חלוף 6.5 שנים מאז מועד העבירה הוא שיקול משמעותי לעונש, במיוחד לאור העובדה שהנאשם היה בן 20 בלבד בעת ביצועה. נטען כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם חסר עבר פלילי וכי המדובר בהסעה שלא בשכר. לפיכך, עמדת ההגנה היא כי העונש הראוי הוא מאסר על תנאי בלבד.

מתחם העונש ההולם

אמנם עבירות לפי סעיף 12 א' לחוק הכניסה לישראל הן עבירות שיש עניין ציבורי רב באכיפתן, היות שהן בעלות השפעה על שמירת גבולות המדינה ועל ביטחון הציבור, מפני חדירתם של תושבי האזור, שלא כדין.

יחד עם זאת, יש להתחשב בעובדה שהנאשם לא הסיע את תושבי האזור תמורת שכר.

בנוסף, יש לשים לב כי הנאשם הורשע בהסעת 4 תושבי האזור, ועל כן אינו בגדר מי שביצע את העבירה בנסיבות מחמירות כאמור בסעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. למעשה, כתב האישום אינו עומד בנהלי התביעה שנכנסו לתקפם בשנת 2010, היות שהנאשם היה חסר עבר פלילי, ובהעדר נסיבות מחמירות בביצוע העבירה. ואולם, בהתאם להלכת רע"פ 4562/11 מוחתסב נ' מד"י, ולאור העובדה שכתב האישום הוגש עוד בשנת 2007, נראה כי הנהלים האמורים אינם חלים בענייננו.

עיון בפסיקת בתי המשפט בשלוש השנים האחרונות מראה כי קיימת שונות רבה בגזירת העונש בגין עבירות לפי סעיף 12 א' לחוק הכניסה לישראל. פעמים רבות מטיל בית המשפט עונשי מאסר בפועל, אשר ברוב המקרים ירוצו בעבודות שרות. יחד עם זאת, במאגר "נבו" אותרו עשרות מקרים שנדונו בשלוש השנים האחרונות, ובהם נמנעו בתי המשפט מהטלת עונשי מאסר בפועל, מנימוקים שונים, כגון: חלוף הזמן, חשש לפגיעה תעסוקתית, שיקולי איחוד משפחות, אקראיות העבירה, ועוד. ברבים מן המקרים, העונש שהוטל היה עונש מוסכם במסגרת של הסדר טיעון. להלן מדגם קצר מתוך רשימה ארוכה:

בת.פ 13113-02-09 מד"י נ' עאמר (19.10.10) הורשע הנאשם בעבירות הסעת שב"ח ונהיגה ללא ר.נ וללא ביטוח. במסגרת של הסדר טיעון הסכימה התביעה להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וענישה נלווית.

בת.פ 6944-06-10 מד"י נ' רגעי (17.5.13) הורשע הנאשם בהסעת שב"ח, איומים, נהיגה ללא ר.נ וללא ביטוח. כיוון שחלפו 9 שנים מאז העבירה, ולמרות קיומו של עבר פלילי מכביד ביותר, הסכימה התביעה במסגרת של הסדר טיעון להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וענישה נלווית.

בת.פ 49228-07-12 מד"י נ' ריא (3.7.13) הורשע הנאשם בהסעה והעסקה של תושבי האזור. בית המשפט ראה לנכון שלא להרשיע, והטיל עבודות של"צ, בשל החשש לפגיעה תעסוקתית.

בת.פ 38781-04-12 מד"י נ' עאישה (12.6.13) הורשע הנאשם בשתי עבירות העסקת שב"ח. הנאשם היה צעיר ביותר. בית המשפט הסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס כספי.

בת.פ 2232-08 מד"י נ' אל חאדי (17.1.12) הורשע הנאשם בהסעת שב"ח. נגד הנאשם היה תלוי מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 6 חודשים. בית המשפט החליט לאמץ הסדר טיעון שהוצג, האריך את התנאי וכן הטיל קנס של 20,000 ₪, ושל"צ.