מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סיבוני

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה בניגוד לסעיפים 62 (3) יחד עם סעיף 39 (א) בפקודת התעבורה יחד עם תקנה 169 (א) בתקנות התעבורה.

במילים אחרות, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגת רכב בהיותו שיכור, כאשר בדגימת אוויר ינשוף שלו נמצא רבה של 430 מיקרו גרם אלכוהול, בליטר אוויר נשוף.

ב"כ המדינה הסביר בטיעוניו כי המדובר ברמה כמעט כפולה מרמת האלכוהול המותרת על פי חוק, ועל אף טיעוני הנאשם במהלך טיעוניו לעונש, נראה כי לפחות דוח המאפיינים שבוצע לו, תומך בקביעה כי אכן תוצאות המכשיר מדויקת.

המחוקק קבע לצד עבירה זו, ענישת מינימום בת 24 חודשים של פסילת רישיון נהיגה בפועל.

רק במקרים נדירים התקיימו נסיבות בהן יפחית בית המשפט מענישת המינימום שהוגדרה על ידי המחוקק.

אף שהנאשם שלפניי אדם נורמטיבי לחלוטין, סטודנט באוני' ללא כל עבר פלילי, לחובתו אירוע דומה אשר התרחש ביום 9.6.06, בגינו הורשע הנאשם בבית משפט זה, ונגזרו עליו 11 חודשי פסילה בפועל בעקבות הרשעתו בעבירה זהה.

כנגד הנאשם תלויה כתוצאה מאותו משפט פסילה מותנית ברת הפעלה, והתובע עתר להפעלת הפסילה המותנית במצטבר לענישה שתיגזר בתיק זה.

שקלתי האם יש מקום לתת ביטוי בענישה בתיק זה לנסיבות ביצוע העבירה, שכן אין מחלוקת כי הנאשם נהג נהיגה קצרה בתוך חניה ואין המדובר בנהיגה של הנאשם על כביש לצד רכבים אחרים והולכי רגל, ובנוסף לכך אין מחלוקת כי הנאשם פנה מיוזמתו לאחד המתנדבים שעיכבו אותו 20 דקות לאחר מכן, וביקש מהם להיבדק טרם החל בנהיגתו.

כפי שקבעתי בהכרעת הדין, אין בפניית הנאשם למתנדב כדי להביא פטור מאחריות לביצוע העבירה שיוחסה לו.

יחד עם זאת, התנהגותו לפני אירוע הנהיגה, מצביע על ניסיון מצידו להיות זהיר, ולהימנע מביצוע העבירה, ואף שאין בניסיון זה כדי להביא לזיכויו בתיק זה, יש בנסיבות המתוארות לעיל לדעתי כדי לשמש גורם ממתן אשר יפעל לזכות הנאשם עת ישקלו כל השיקולים לצורך קביעת מידת העונש בתיק זה.

למעט העבירה שביצע הנאשם בשנת 2006, אין לנאשם כל עבר תעבורתי, וזאת על פני וותק נהיגה משנת 2004.

חבל מאוד בעיניי כי אדם באיכותו של הנאשם שבפניי, מגיע פעם שנייה לבית המשפט עם תיק הקשור לעבירה של נהיגה בשכרות, ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות שתוארו על ידי לעיל, נחה דעתי כי לא ניתן בתיק זה להפחית את תקופת הפסילה שתיגזר מתחת לפסילת המינימום שקבע המחוקק, אך אמנע מלגזור ענישה לתקופה העולה מהגדרת המחוקק, כתוצאה מנסיבות ביצוע העבירה, ועל אף העובדה שהמדובר באירוע שני בו מורשע הנאשם.

ביחס לגובה הקנס, ולאחר ששמעתי את הנאשם, אני מחליט כי הקנס שייגזר על הנאשם יהיה מתון וייפרס על ידי לתשלומים כדי לאפשר לנאשם לשלומו במצבו הכלכלי.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 300 ₪ או 1 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.5.10.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים.

רשיון הנהיגה יופקד תוך 90 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה.