מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סבג

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של נהיגת רכב בעודו שיכור וכן סירות לתת דגימה לבדיקת אלכוהול בניגוד לחוק.

הנאשם לא לקח אחריות בשום שלב של התיק אף לא בשלב הטיעונים לעונש של בא כוחו.

ביום 27.6.11 טענה המדינה לעונש וביקשה לגזור על הנאשם פסילה בפועל העולה על פסילת המינימום בת השנתיים הקבועה בחוק, פסילה על תנאי, קנס וכן חתימה על התחייבות כספית.

המדינה לא עתרה בטיעוניה לרכיב ענישה של מאסר מותנה.

ההגנה בטיעוניה לעונש דנה בקצרה בהבדל המשפטי שבין עבירת השכרות לעבירת הסרוב וכן בסיווגה של עבירה זו כ"עבירה חוקתית" לדבריה.

עוד הפנתה ההגנה לנסיבות המקרה כפי שעלו בגירסת הנאשם ובקשה את בית המשפט להקל בענישה מתחת לפסילת המינימום.

בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 40202/07 מדינת ישראל נגד יהודה שלמה הגדיר את ענישת המינימום אותה קבעה הכנסת לצד עבירה של נהיגה במצב שכרות כ"ענישת מוצא".

בהתאם לפסק הדין המנחה של כבוד השופט עזרא קמא, רק במיקרים נדירים ומנימוקים מיוחדים שירשמו יוכל בית המשפט לחרוג בענישתו מתחת לרף ענישת המינימום אותו קבע המחוקק.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אף אישר לאחרונה ביחס לעבירת הסירוב רף ענישה של 36 חודשי פסילה וזאת מתוך אישור לקביעה כי אין המדובר ברף ענישה חריג כאשר פסילת המינימום עומדת על 24 חודשי פסילה בפועל. (ראה עפ"ת 2814-12-10 שחר אטיאס נגד מדינת ישראל)

אשר על כן, מדיניות הענישה המנחה מאפשרת שיקול דעת צר ומצומצם מאד לבית המשפט באשר ליכולתו לגזור ענישה נמוכה מרף של 24 חודשי פסילה.

בחנתי היטב את טיעוני הצדדים לעונש.

שקלתי את העובדה כי הנאשם הורשע הן בעבירה של נהיגה במצב שכרות והן בביצוע עבירת סירוב כעבירה נפרדת בפרשה זו.

שקלתי את אי לקיחת האחריות מצד הנאשם וכן את העובדה כי לא הועלו על ידי ההגנה כל נסיבות אישיות חריגות הקשורות לנאשם, מצבו הכלכלי או המשפחתי.

בחנתי את עברו התעבורתי של הנאשם הכולל משנת 2000 5 הרשעות קודמות, אך למען ההגינות אין המדובר בעבר מכביד ואין בו כל עבירה קודמת מהסוג נשוא תיק זה.

למעשה, עברו התעבורתי של הנאשם מהווה את השיקול היחיד לקולא אותו מצאתי בתיק זה לזכות הנאשם.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל נסיבה או הצדקה להפחתת הענישה מתחת לרף המינימום אותו קבע המחוקק.

מאחר ואין אני סבור כי לעצם החלטת הנאשם לנהל את תיקו צריכה להיות השפעה על מידת הענישה בתיק, לא יהיה לעובדה זו כל השפעה על מידת הענישה בתיק זה.

יחד עם זאת, גם לאחר שהורשע הנאשם, לא שמעתי מצידו כל לקיחת אחריות, הבנה או הפנמה של המעשים החמורים בהם הורשע, ולעובדה זו יש כן משקל בעיני לצורך הענישה בתיק.

שקלול מלא של כל הנתונים לעיל על רקע פסיקתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר אוזכרה לעיל, מצדיקים בעיני גזירת ענישה הכוללת פסילה לתקופה שתעלה בשישה חודשים על פסילת המינימום אשר נקבעה בחוק.