מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' זגורי

החלטה

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום ובו שני אישומים של סחר בסמים מסוכנים מסוג הרואין. החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטות קודמות שבו שרות המבחן התבקש לבחון האם משיבה מתאימה להליך גמילה בקהילה. בתסקיר משלים ממליץ שרות המבחן לשחרר את המשיבה לחלופה שנבנתה עבורה המורכבת משהות בתנאים מגבילים בבית הוריה יחד עם השתתפות בהליכי גמילה קהילתיים בבית חוסן, בתוכנית שתואמה על ידי שרות המבחן. הסנגור עותר לקבל את החלופה.

המדינה מתנגדת לחלופה ממספר טעמים שהועלו גם בדיונים קודמים והם כי הכלל הוא שבעבירות של סחר בסמים מסוכנים הכלל הוא מעצר עד לתום ההליכים ולא לשחרור לחלופה, וכמו כן כי הליך גמילה בשלב המעצר יבחן בנסיבות חריגות בעבירות סמים, ובפרט בתנאי שמבקש הגמילה היה כבר בתהליך של גמילה, שאיננו המקרה בפנינו. כמו כן המדינה מתנגדת לחלופה בבית ההורים כי המשיבה והוריה גרים בבנין אחד ארוך ובו מספר כניסות. היא גרה בכניסה שונה מהוריה . בביתה נמצא בעלה שהוא אסיר משוחרר ומכור-נקי והסביבה של המגורים היא הסביבה בה היא פעלה. כמו כן ההורים אינם אנשים צעירים ובעבר הם לא הציבו למשיבה גבולות. הם לא ידעו שהיא התחילה להשתמש בסמים. לכן, הגם שהם אנשים נורמטיביים המבינים את הנדרש מהם כחלופה העלתה המדינה ספק כי במכלול המתואר לעיל הם יוכלו למנוע קריסת החלופה. החשיבות היא כאשר העבירה בו מואשמת המשיבה היא של סחר בסם המוות, הרואין.

לדיון התייצבה קצינת המבחן כדי לתמוך בהמלצות של השרות. היא הסכימה כי בחלופה יש סיכון אך סברה כי במכלול יש להעדיף את השחרור לחלופה ולגמילה. נסיבותיה האישיות של המשיבה והעדר עברה הפלילי מתואר בהחלטתי מיום 18/1/10.

כל צד תמך את עמדתו בפסיקה של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי. הוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 מטילים על בית המשפט לבחון האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופה כהעדפה למעצר. העבירות נשוא כתב האישום מקימות עילת מעצר סטטוטורית דהיינו ישנה חזקת מסוכנות שעל מבקש השחרור לחלופה להרים (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק מעצרים).

שרות המבחן לא הציע חלופה איתנה אלא נקודת המוצא הייתה איזון בין נזקי מעצר עד לתום ההליכים המשיבה, לבין הסיכון לכשל כאשר מדובר באשה צעירה ואם לקטינים שניהלה אורח חיים נורמטיבי במשך שנים למרות פיתוים לא מועטים וקשיים כמפורט הן בתסקירים והן בהחלטה הקודמת. הפסיקה בוחנת את המסוכנות של המשיב הספציפי ולכן הגזירה ממקרה למקרה צריכה לקחת בחשבון גם את הנסיבות המיוחדות של אותו מקרה.

נראה כי ניתן לבסס את התמיכה בהמלצות שרות המבחן בדברים שאמר כב' השופט עמית בעניינו של ליטבק [בשפ 746/10 ליטבק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם- אתר נבו 10.2.2010) (להלן:"עניין - ליטבק")]. התיאור של היקף המעורבות של עורר בסחר בסמים תואר על ידי כב' השופט עמית כדלקמן:

"העורר אינו מאותם נרקומנים העוסקים בקרן רחוב ב"קומבינות" של רכישת מספר מנות לשימוש עצמי ומכירה של מספר מנות למימון רכישת מנת הסם הבאה. גם אם אניח לזכותו של העורר, לצורך ההליך דנן, כי הוא לא נמנה על ה"כרישים" בתחום הסמים, התמונה המצטיירת היא, שהעורר הפך את העיסוק בסם למקור פרנסה עיקרי, וידיו רב לו בביצוע עסקאות רבות על פני תקופה ארוכה." (עניין- ליטבק).

הראיות לכאורה מצביעות על שתי עסקאות סמים נפרדות לסוכנת שבאה מתוך עולם הסמים. היא תיאמה את המפגשים עם המשיבה. על כן יש ביסוס כי אין מדובר ב"קומבינה" בקרן רחוב אלא עיסוק כלכלי לצד העסוק המקצועי של המשיבה בתחום של ספרות. אולם בכך מסתיים ההבדל. בעניינו של ליטבק הראיות כללו אסמכתאות להיקף נרחב של פעילות. בעניינה של המשיבה, הראיות מסתכמות בעסקאות נשוא כתב האישום. הנסיבות עולות מתוך התיק יכולות להצביע על עיסוק יותר נרחב ועמוק בחברה העבריינית – אך בעת בחינת מסוכנות על בית המשפט להתבסס על הראיות הקיימות ולא על סברות.

על כן על פי אותו מבחן, ובהעדר ראיות לביסוס מעורבות עמוקה בשרשת הפצת הסם אין בידי ראשית ראיה לבסס הנחה כי שחרור לבית ההורים שהוא בבנין מגורי המשיבה משמעו כי היא תשוב לעיסוקה בסחר סמים. הקביעה הזו אינה נקייה מספקות העולים מתוך הניסיון של המשטרה במלחמתה בסחר בסמים מסוכנים. אולם כפי שעולה מהפסיקה, גם בעבירות אלה משוחררים משיבים לחלופות מעצר, בנסיבות אישיות מיוחדות [ בש"פ 8482/09 שאולי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27/10/09 – אתר נבו)]. העולה מהתסקירים שהוגשו וכן מהחלטה הקודמת שלי, אני סבורה כי המשיבה עונה על אותם נסיבות מיוחדות.

השחרור מובנה משהות בתנאים מגבילים וכן הליך של גמילה. המשיבה לא הייתה בהליך של גמילה ערב מעצרה. אולם העולה מנסיבותיה על פי התסקירים הוא כי נפילתה היא מחמת ההתמכרות שאליה נפלה לאחר מאמצים של שנים רבות לניהול אורח חיים נורמטיבי בנסיבות אישיות כמעט בלתי אפשריות. לכן הגמילה הוא על משקל ההליכים הטיפוליים שמעמיד שרות המבחן למשוחררים לחלופה ולא דרך להימלט מהמעצר. כי חלופה במקור הייתה שהות בתנאים מגבילים של 24 שעות בבית ההורים.

לפיכך לא מצאתי לפסול את הליך הגמילה מטעם שהמשיבה לא החלה בו לפני שהיא נעצרה.

לפיכך אני משחררת את המשיבה בתנאים המצטברים הבאים:

1.התחייבות עצמית ע"ס 30,000 ₪. הפקדה במזומן בסך של 2,000 ₪ שיהוו תנאי לשחרור.

ערבות צד ג' על סך של 50,000 ₪ לכל ערב של הערבים הבאים:

סבג שולה ת.ז. 064152101 כתובת אברהם אבינו 38/4 באר שבע.

סבג שמעון ת.ז 072087711 כתובת אברהם אבינו 38/4 באר שבע.

3.המשיבה תשהה בתנאים מגבילים של 24 שעות בכתובת הוריה - אברהם אבינו 38/4 באר שבע טלפון 0528732425 בכפוף להוראות נשוא סעיפים 4 ו 5 להלן.

4.המשיבה תהיה רשאית לצאת בלווי אחד הערבים לבית חוסן כאמור בסעיף 5 להלן, ולפגישה שתואמה מראש עם שירות המבחן, על פי הזמנה בכתב. המשיבה תהיה רשאית לצאת בליווי אחד הערבים לפגישה שתואמה מראש עם עורך דינה. המשיבה תהא רשאית לצאת לטיפול רפואי בליווי הערב/ים על פי הזמנה מראש או למד"א או חדר מיון במקרה דחוף. יצאה המשיבה לטיפול רפואי דחוף יודיע על כך הערב לתחנת המשטרה תוך 24 שעות. המשיבה תדווח לתחנת המשטרה מראש על יציאה לפגישות מתואמות עם שירות המבחן או עם עורך הדין שאינן במסגרת הוראות סעיף 5 להלן.

5.המשיבה תגיעה בימים א' – ה' ל "מרכז היום" בבית חוסן, ועל כן היא תוכל לצאת מבית ההורים מדי יום משעה 06:00 כדי להגיע למרכז היום בשעה 07:30 והיא תשוב לבית ההורים בכל הימים הללו עד שעה 17:00 ובלבד שהיא תלווה למרכז היום ובחזרה על ידי אחד הערבים והדרך תהיה ישירה ללא עצירות. יחד עם זאת היה ותהיה פעילות שתקבע על ידי מרכז היום לשעות אחרות יינתן על כך דיווח מראש למשטרה לפחות של 24 שעות כולל זמן סיום ומועד השבה לבית ההורים. בכפוף לכך המשיבה תהיה רשאית להשתתף באותה פעילות ובלבד שתהיה צמודה לאנשי המרכז ושעות חזרה לביתה יתואמו עם הערבים.