מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' הגג

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, בניגוד לסעיף 204 לחוק העונשין תשל"ז 1977.

בפתח הדיון טען הסניגור כי יש לבטל את האישום בשל העובדה שלא נערך לנאשם שימוע כדין, בהתאם להוראות סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב 1982.

המאשימה טענה, כי שלחה הודעה לפי הסעיף הנ"ל לכתובת שמסר הנאשם בדו"ח העיכוב. הסניגור טען כי הנאשם מתגורר בכתובת אחרת מזו שאליה נשלחה ההודעה על פי הסעיף האמור. בדיון נתברר כי גם במשלוח לכתובת שאליה בקשה המאשימה לשלוח את ההודעה חלה טעות במספר הבית.

סוגיה זו, אם הפרה של חובת היידוע הקבועה בסעיף 60א' הנ"ל מצדיקה ביטול אישום, העסיקה רבות את בתי המשפט בערכאות נמוכות. קיימות החלטות שונות לכאן ולכאן.

באחד מפסק הדין היחידים שנתקבלו בערעור במותב תלתא, ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כדלקמן:

"... את תוצאות הפרת חובת היידוע יש לבחון, אפוא, בהתאם לעקרונות תורת הבטלות היחסית. במסגרת בחינה זו יש לשקול, בין השאר, את חומרת ההפרה של חובת היידוע בזיקה לתכלית החקיקתית של זכות השימוע של החשוד בפלילים, את הנזק שיוסב למשיבים אם השימוע בעניינם יערך בצלו של כתב-אישום תלוי ועומד, ואת הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי אם יבוטל האישום עד למיצוי הליך השימוע. אין חולק, כי הפרת חובת היידוע פוגעת בזכות השימוע של החשוד, וכי הסעד הראוי בנסיבות אלו הוא בראש ובראשונה מתן אפשרות לשימוע מאוחר. השאלה שבמוקד המחלוקת היא האם לצורך השימוע המאוחר מוצדק לבטל את האישום, או שמא ניתן לקיים שימוע הוגן וענייני מבלי לבטל האישום תוך עיכוב מתן תשובת הנאשם לאישום עד לסיום השימוע. סבורים אנו, כי איזונם של כל השיקולים הרלבנטיים מביא למסקנה, כי ניתן לרפא את הפגם של הפרת חובת היידוע בעריכת שימוע מאוחר מבלי שיהיה צורך בביטול האישום. ראשית לכל, תכלית סעיף 60א לחוק הנה ליתן לחשוד בעבירת פשע הזדמנות לשטוח טענותיו לפני רשות התביעה, בכדי למנוע פגיעה אפשרית בשמו הטוב ובמעמדו. כאשר מחמת תקלה הופרה חובת היידוע וכפועל יוצא נפגעה זכות השימוע, יש בשימוע מאוחר, אף אם כתב-האישום נותר תלוי ועומד, משום מתן הזדמנות לחשוד להשמעת טיעוניו בנדון, ואם ישכנע את רשות התביעה שלא היה מקום להגיש נגדו כתב-אישום, חזקה שזו תחזור בה מהאישום בהקדם. יתר-על-כן:החלטה של ראש רשות תביעה - כמו פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות במשטרה - להעמיד חשוד לדין, אינה דבר של מה בכך, והיא נסמכת, לאחר שיקול-דעת ומחשבה, על תשתית של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעה מעבר לספק סביר. החלטה שכזו אין לבטל אך מחמת הפרת חובת היידוע, כל אימת שניתן לרפא את הפגם בעריכת שימוע מאוחר, שחזקה שיקויים בלב חפץ ואוזן קשובה. אם יסבור מי שקיבל את ההחלטה על העמדה לדין, כי יש בטיעוני הנאשם במהלך השימוע כדי לשנות את ההחלטה, חזקה שיקבל החלטה עניינית לחזור בו מהאישום. הטענה, כי פתיחותו של פרקליט מחוז או ראש ענף תביעות לקבל את טיעוני הנאשם בשימוע תהא מצומצמת יותר בשעה שתלוי ועומד כתב-אישום, לעומת מקרה שבו בוטל האישום, מטילה דופי חסר יסוד ביושרתם של ראשי התביעה ורומזת על היותם מושפעים משיקולים בלתי ענייניים. על-כן, לא נפגע אינטרס אמיתי של הנאשם בקיומו של שימוע מאוחר, כל עוד מעוכב המשפט עד למיצוי הליכי השימוע..." (ע"פ (מחוזי יר') 30541/06 מדינת ישראל נ' יצחק כהן, (2007) ההדגשה איננה במקור. גישה דומה נקט בית המשפט המחוזי בת"א בת"פ (מח' ת"א) 40131/07 מד"י נ' בן רובי (2007)).

בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לעומת זאת, מצא לנכון לבטל כתבי אישום גם בעבירות חמורות, בציינו כי קיים הבדל משמעותי בין קיומו של שימוע שעה שתיק פלילי תלוי ועומד נגד הנאשם, לבין קיומו של שימוע בטרם הגשת האישום, וכי רק בדרך זו תפנים המאשימה את חובתה לקיים את הוראות סעיף 60א' הנ"ל (תפ"ח (מח' ת"א) 1199/05 מד"י נ' פולנסקי (2007) ; תפ"ח 1138/05 (מח' ת"א) מד"י נ' ארד (2007)).

בית המשפט העליון טרם נתן דעתו לסוגייה, והותירה ב"צריך עיון", אם כי במסגרת ערר בסוגיית תנאי שחרור של עצור שכתב האישום כנגדו בוטל, העיר בית המשפט העליון על הבעייתיות שבביטול אישום על רקע זה, המותירה "רִיק" בסמכות המעצר (בש"פ 5310/07 יוסי כשכאש נ' מדינת ישראל, (2007)).

הדברים שצוטטו לעיל, במסגרת ע"פ (מחוזי יר') 30541/06, בדבר עקרון הבטלות היחסית והאפשרות לקיום שימוע מאוחר, נראים לי. גם אם ללא ספק מוטב היה כי המאשימה תקיים את הוראות סעיף 60 א' כלשונו, ותקיים את היידוע המאפשר שימוע לפני הגשת האישום, יש להאמין כי התביעה תשמע את כל טענות הנאשם בלב פתוח ובנפש חפצה גם עתה, ובהתאם לעקרון הבטלות היחסית, אין הפגם מצדיק לדעתי ביטולו של האישום.

אם מלכתחילה, היה מקום לביטולי אישומים, בעיקר כדי "לחנך" את רשויות התביעה לקיים את הוראות החוק, הרי עתה הולכים מקרים אלה של הפרת הסעיף של חובת היידוע ונעשים נדירים, ואף זהו שיקול לצמצם בביטולי אישומים.

המחוקק נתכוון ללא ספק לכך שיידוע יתקיים קודם להגשת האישום. יחד עם זאת, מסופקני אם המחוקק סבר מראש, בעת שחוקק הוראה חשובה זו, כי הפרת החובה כשלעצמה, ללא פגם נוסף, תביא לביטול אישום. ייתכן כי על רקע ביטולי אישומים כמתואר לעיל, הורה לאחרונה המחוקק במסגרת תיקון הוראה אחרת, כי טיפול בחומר חקירה בידי פרקליט או בידי תובע משטרתי שלא על פי חלוקת הטיפול הקבועה בסעיף, אין בו כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי (סעיף 60 (ו) לחסד"פ). יהיה מי שיראה בכך הסדר שלילי לענייננו. כשלעצמי, סבור אני כי הוראה זו מקבעת בדין את עקרון הבטלות היחסית, וניתן להקיש מהוראה זו אף להפרה אחרת של כללים.

עוד יצויין כי ההליך הפלילי איננו משחק אשקוקי. סדרי הדין נועדו לשרת את מטרות ההליך הפלילי ובהן גילוי האמת. לו היה הסניגור המלומד מעלה טענה משמעותית לגוף העניין, היינו טענה הנוגעת לתיק גופו, לפיה בנסיבות הקונקרטיות של אישום זה, אם היה מקויים הליך של שימוע טרם הגשת האישום – מסתמא לא היתה המאשימה מגישה את האישום, היה מקום לתת משקל יתר לטענה. ואולם, הטענה נגעה אך ורק לפן הפורמאלי של הפרת חובת היידוע, ולא הועלה בפני כל טיעון מהותי לעצם ההשפעה שבהעדר שימוע מוקדם על ההחלטה להעמיד לדין בעניין זה.

לא זו אף זו - בניגוד למירב המקרים בהם בוטלו אישומים בנסיבות דומות, בענייננו אין מחלוקת כי נשלחה הודעת יידוע בדבר הזכות לשימוע. לא מדובר בהפרת גסה של הוראת החוק. הנאשם לא כפר בכך שכתובת זו נמסרה בדו"ח העיכוב, אלא טען כי הוא גר בכתובת אחרת. נמצא איפוא, כי גם ללא התקלה במשלוח, מן הסתם לא היה הנאשם מקבל את הודעת היידוע. לא מדובר איפוא בהתעלמות מכוונת מלשון החוק, אלא בתקלה שעשויה לקרות. באיזון בין הזכות שנפגעה, והאפשרות לרפאה ע"י שימוע מאוחר, לבין ביטול האישום, נראה כי בנסיבות אלה נוטה הכף נגד ביטול האישום.

נוכח כל האמור לעיל, וחרף התנהלותה הרשלנית של המאשימה, שיש לגנות בכל פה, החלטתי כי אין מקום לביטול כתב האישום.

בהתאם להוראות סעיף 60 א' הנ"ל, רשאי הסניגור, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, לפנות בכתב לרשות התביעה בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום. בנסיבות העניין, אם ימצא הסניגור צורך בכך, אמליץ לתביעה אף להזמין את הנאשם וסניגורו להציג בפניה את טיעוניו בעל פה.

למותר לציין כי על המאשימה לשקול את העניין מלכתחילה, כאילו אין תיק תלוי ועומד בעניינו של הנאשם.

הצדדים ישלימו את הליכי השימוע בהקדם, במידת האפשר לפני המועד שנקבע להמשך, ליום 6.6.2011, והמאשימה תודיע מייד בתום השימוע (שיערך בכתב או בע"פ כמתואר לעיל), אם היא עומדת על כתב האישום, או שהיא מבקשת לבטלו בטרם מענה, לנוכח הטענות שיועלו בשימוע.

המזכירות תשגר את ההחלטה בהקדם לצדדים.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.