פסק דין ללא הרשעה
הנאשם הודה בעבודות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה ואיומים והטרדה באמצעות מתקן בזק, בכך שביום 14.10.06 איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה כי היא "תמות לפני שיתגרשו". שבוע קודם לכן דחף הנאשם את המתלוננת,
ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני לעניין העונש לפיו המאשימה תעתור להשית על הנאשם מאסר על תנאי וקנס כספי. מנגד, יעתור הסנגור להתחייבות ללא הרשעה.
ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר על תנאי וקנס כספי, בהתחשב בחומרת המעשים נשוא כתבי האישום. באשר להרשעה – עתרה להותירה על כנה, הואיל וב"כ הנאשם לא הציג מסמכים שיש בהם כדי לאמת את טענתו כי היה ויורשע הדבר ייפגע בעתידו המקצועי ומקור פרנסתו.
מנגד, עתר ב"כ הנאשם שלא להרשיעו, זאת בהתחשב בתיקון כתב האישום, הודאת הנאשם אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, עברו הנקי, חלוף 4 שנים מיום ביצוע העבירות ללא הסתבכות נוספת עם רשויות החוק, מדובר באלימות מהמדרג הנמוך שהתבטא בדחיפה ללא גרימת נזק, בני הזוג התגרשו, שומרים על מערכת יחסים תקינה, הנאשם נטל אחריות על מעשיו בפני שירות המבחן והביע חרטה.
באשר לשאלת ההרשעה – הדגיש ב"כ הנאשם, כי הנאשם עוסק כקבלן ומבצע עבודות במפעלים ביטחוניים מסווגים והרשעה בדין תפגע פגיעה ממשית בעתידו המקצועי ובמקור פרנסתו – לעניין זה ב"כ הנאשם צירף מסמכים מתאימים שנתקבלו מיום 15.3.2010.
הנאשם הביע חרטה על מעשיו.
בעניינו של הנאשם גובש תסקיר מאת שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד, שרת שרות צבאי מלא – מתעודת השחרור עולה כי התנהגותו היתה טובה מאד והוערך כישר, מסור, הגון, יסודי וחברותי. לאחר סיום השרות הצבאי למד וסיים תואר הנדסאי, הרשעתו בדין תפגע משמעותית בעיסוקו ופרנסתו
עוד מציין השרות כי משיחה עם המתלוננת, ישנה התרשמות מאישה חזקה פיזית, הביע צער על תלונותיה – אותן היא מייחסת בעיקר לתיסכוליה מהעדר תשומת לב מספיקה מצד הנאשם כלפיה והקושי שלה לוותר. לדבריה האלימות המילולית היתה הדדית ומעולם לא היתה מצד הנאשם אלימות פיזית. המתלוננת תיארה אותו כאדם רך, פחדן, טוב לב, אב טוב לילדיו והביעה משאלה לחזור לזוגיות עם הנאשם. מדיווח שרותי הרווחה עולה כי הוצע למתלוננת טיפול במסגרות שונות, אך היא סרבה.
הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר משלים אשר חוזר, מדגיש וממליץ שלא להרשיע את הנאשם על מנת לא לפגוע בפרנסתו ועיסוקו.
הלכה פסוקה היא משהגיע בית המשפט למסקנה כי העבירה נעברה, עליו להרשיע את הנאשם . עם זאת ייתכנו מקרים שבית המשפט ימנע מהרשעה. לצורך הכרעה בשאלת אי הרשעה, נדרש בית המשפט להעמיד זה מול זה את האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מול עניינו של הפרט על נסיבותיו המיוחדות.
האינטרס הראשון נועד להשיג את מיצוי הדין עם העבריין על מנת להבטיח כי אכיפת החוק תתבצע ללא איפא ואיפא. (לענין זה ראה ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ. ויקטור שמש).
בהלכת רומנו, נאמר מפי כב' הנשיא שמגר, כתוארו דאז:
" לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים מוגדרים מראש, אי מתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל מה שהמחוקק יכול היה לקבוע לעניין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין ובכללם, אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בבית, בראותו הגופנית, מצבו השכלי, טיב העבירה, וכל נסיבה מקלה אחרת... רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה , נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה".
דברים דומים אף נאמרו בהלכת תמר כתב נ. מדינת ישראל.
בעניינו – המדובר בנאשם בן 40 ללא רבב בעברו, גרוש ואב לשלושה ילדים. הנאשם הביע צער וחרטה, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי, נטל אחריות. שרות המבחן הדגיש כי מדובר באדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית, משתף פעולה באופן מלא והתרשם כי מדובר במעשה אשר אינו מאפיין את אורחות חייו של הנאשם. עוד הדגיש השרות כי הרשעתו בדין תפגע פגיעה ממשית בעיסוקו ופרנסתו של הנאשם.
אין ספק כי התנהגות הנאשם כמתואר בעובדות כתבי האישום, אינה התנהגות ראויה, גם היא תוצר של הליך גירושין, כפי שעולה מדברי הנאשם.
יחד עם זאת ועל רקע המבחנים המפורטים לעיל בשאלת אי ההרשעה ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים השתכנעתי שמדובר בהתנהגות חריגה לאורחות חייו של הנאשם, כמו כן השתכנעתי שהרשעתו בדין עלולה לפגוע פגיעה ממשית בפרנסתו ועתידו המקצועי של הנאשם ועל כן החלטתי להימנע מהרשעתו ולאמץ את המלצת שירות המבחן וכך אני עושה.
אשר על כן, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א.הנאשם יבצע של"צ בהיקף 100 שעות בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי השירות.