מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' בן חמו

הכרעת דין

בפתח הכרעת דין זו, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה מהאישומים שיוחסו לו וזאת מחמת הספק .

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו נהג ברכב כאשר בבדיקת אויר נשוף נמצאה ריכוז של 290 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף .

ב"כ הנאשם הסכים להגשת כל חומר הראיות שבידי המדינה ללא חקירה נגדית של העדים וטען (לאחר ששני הצדדים הכריזו "אלו עדיי") כי יש מקום לזכות את הנאשם שכן מדידת האלכוהול שלו נמוכה מרף של 400 מק"ג וכי דו"ח המאפיינים שבוצע לו אינו מעיד על שיכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול .

המדינה ביקשה להרשיע את הנאשם וטענה כי החלטת בית המשפט השלום בירושלים בתיק 11893/07 מ"י נ' עוזרי (להלן: פרשת "עוזרי") אינה החלטה מחייבת ולאור העובדה כי רמת האלכוהול שנמדדה עולה על הרמה הקבועה בחוק, יש להרשיע את הנאשם.

שקלתי את טענות הצדדים ולהלן החלטתי .

צודקת ב"כ המדינה כי החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים, אשר נתקבלה בהרכב של שלושה שופטי תעבורה, פה אחד, לאחר ששמעו כל מומחה אפשרי בנושא מכשיר הדרגר, חומרים, גז , מיכשור מעבדה ושיטות בדיקה ומדידה - אינה החלטה מחייבת.

אלא לא מדובר ב"סתם" פסק דין של שופט תעבורה בודד אלא הרכב מורכב שמונה במיוחד לצורך בדיקה מעמיקה של ראיות המדעיות שהובאו בפני בית המשפט בסוגייה זו כאשר במהלך תקופה ארוכה הסכימה התביעה עצמה להמתין עד להכרעה בתיק ולכן , שומא כי המאישמה בתור גוף ציבורי יכבד ההחלטה כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת.

יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי של באר שבע קבע מפורשות ב – ע"פ 6559/09 ליקבין מיכאל נ' מ"י , (להלן – פרשת ליבקין) את הדבירם הבאים :

"משעמדה סוגיית ממצאי מכשיר הינשוף לבדיקה מעמיקה של מותר תלתא בבית המשפט השלום בירושלים, מותר אשר עשה עבודה מקיפה בבדיקת אמינות תוצאות המדידה של מכשיר הינשוף וראה לנכון להעמיד את רף האכיפה על 400 מק"ג בליטה אויר נשוף, קביעה שהנני רואה לנכון לאמצה לאור הנימוקים שהובאו שם בפסק דין, סבורה אני כי זכאי המערער בנסיבות דנן ליהנות מן הספק".

משמעות הדברים פשוטה וברורה.

אין המדובר עוד בהחלטה שאינה מחייבת, כפי שטענה המדינה, אלא בהחלטה מנחה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה יש לאמץ את קביעת מותב השופטים בירושלים ביחס לרף אכיפה מינימאלי של 400 מק"ג לצורך הישענות על מדידת מכשיר הינשוף כמדידה המשקפת מצב של שכרות מעבר לכל ספק סביר .

משמעות קביעת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביחס לתיק שבפני , היא כי לא ניתן להישען על בדיקת הינשוף במקרה דנן שתוצאתה נמוכה מ – 400 (330 מק"ג) כמדידה אשר יכולה לבסס מעבר לכל ספק סביר את הטענה כי הנאשם היתה שיכורה עת נהגה ברכב .

מן האמור לעיל אני קובע כי המדינה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, בהישען על בדיקת הינשוף בתיק זה, כי הנאשם היתה שיכורה עת נהגה ברכב.

בכך מאמץ אני באופן חד משמעי את קביעת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפרשת "עוזרי" וכן גם את פסק הדין המנחה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפרשת "ליבקין" כאמור.

מעבר לאמור לעיל, רשאית ויכולה המדינה להוכיח מצב של שכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול באמצעות בדיקות מאפיינים שיבצע שוטר לחשוד.

בענין זה קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפרשת ליבקין את הדברים הבאים :

"ערה אני להלכה אשר יצאה מפי בית המשפט העלויון , כי תוצאות בדיקת מאפיינים יכולה להוות בסיס עצמאי להוכחת אשמתו של אדם , כי נהג בשכרות(ראה רע"פ 3503/04 יוסף אהרון נגד מדינת ישראל וכן בש"פ 6595/08 יעקובזסון נגד מדינת ישראל וכן רע"פ 10284/07 קדוש רועי נ. מ"י. אולם, כאשר לצד בדיקת המאפיינים קיימת הוכחה מדעית בדבר רמת האלכוהול בדמו של אדם , יש לבחון את בדיקת המאפיינים בזהירות רבה, בהיותה בדיקה הנעשית על פי התרשמות סובייקטיבית של השוטר" .

אם כן, ניתן בהחלט לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה במצב שכרות או תחת השפעה של משקאות משכרים שבדיקה כזו על בסיס דוח מאפיינים, אף שבדיקה כזו צריכה להיות זהירה ומוקפדת מאד. (ראה סע' 5 לפס"ד "עוזרי")

תיק זה נדחה לתזכורות רבות בהסכמת התביעה, הן בהמתנה עד להכרעה בפסק דין "עוזרי" והן לאחריה, עד שנאלץ ב"כ הנאשם בהעדר הסכמה מצד התביעה למחיקת האישום, לכפור באשמה.