מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אבו רגב

החלטה

ב"כ המאשימה יתקן את כתב האישום על גבי העותק שבתיק הנייר.

ניתנה והודעה היום ז' סיון תש"ע, 20/05/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב פרסקי, שופט

הכרעת דין

לאחר שהנאשם הודה בעובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מוצא אותו אשם ומרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום ז' סיון תש"ע, 20/05/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב פרסקי, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 וכן התחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר והכשלת שוטר.

ברקע הדברים נמצא הנאשם ביום 11.10.09 שלא כדין בבאר-שבע כשאין בידו אישור שהייה כדין. הנאשם התחזה בפני שוטר כאזרח ישראלי, השתמש במסמך מזויף תוך שהוא יודע שהמסמך מזויף בכך שהציג בפני שוטר תעודת זהות של תושב ישראלי כאשר תמונתו של הנאשם הוחלפה בתמונת תושב ישראל. כך גם נהג הנאשם כאשר הובא בפני חוקרת המשטרה. הנאשם זייף בצוותא חדא עם אחר את תעודת הזהות תוך שמסר לאחר סך של 1,000 ₪ ולאחר מכן האחר הדביק את תמונתו של הנאשם בתעודת הזהות. את המעשים הנ"ל ביצע הנאשם בכוונה להכשיל שוטרים שמלאו תפקידם כחוק.

בית המשפט העליון התייחס לעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל בהלכת רע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל (5.5.09) (להלן: "הלכת פראג'ין").

בית המשפט (כב' השופט רובינשטיין ציין את שיקולי הענישה הרלבנטיים (וכלשונו בפסקה י"ז):

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין".  

וכן בסיפא לסע' כ"א בפסק הדין נקבע בזו הלשון:

"...כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמשל במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס. לגבי עבירות חוזרות ונשנות, ובודאי לגבי מי שמאסר על תנאי תלוי כנגדו, ניתן כמובן להחמיר יותר ולהפעיל את המאסר על תנאי בצורה מתאימה. פשיטא כי איננו עוסקים כאן בעבירות בטחוניות, שהענישה לגביהן היא בסדרי גודל אחרים. כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים", מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו, לפי הנסיבות".

בענייננו, לקולא ניתן להביא בחשבון כי מדובר בנאשם אשר לא נסתרה טענתו כי נכנס לישראל לצורכי פרנסה. מדובר באדם צעיר. אני מביא בחשבון את הודאתו של הנאשם ואת החסכון בזמן שיפוטי יקר. בנוסף יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובכלל זה את תמיכתו בהורים זקנים וחולים מחד כאשר במשפחתו אחים קטינים מאידך.

לחומרא יש להביא בחשבון כי הנאשם נכנס לישראל שלא תחת עינם הפקוחה של גורמי הבטחון וכי יש סכנה לשלום הציבור ולאור מציאות חיינו כי אדם שנכנס לישראל בתמימות כביכול למטרות פרנסה יתגלה כמי שנכנס למטרות אחרות. לנאשם הרשעות קודמות בשל עבירות קודמות. הוצג בפני גזר-הדין בו הורשע הנאשם בעבירות הקודמות. מדובר בעבירות דומות לעבירות בהן הורשע בתיק זה.

משך הזמן שחלף מאז שהורשע בתיק הקודם ועד העבירות בהן הורשע היום הוא כשנה וחצי.

תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים בעבירות התחזות לאחר והכשלת שוטר, בהן הורשע בתיק זה. כן תלוי נגד הנאשם מאסר מותנה לתקופה של 4 חודשים בעבירת שהייה בלתי חוקית בישראל.

אין חולק כי הענישה הינה אינדבידואלית וכי שיקול הדעת בגזירת הדין נתון לבית המשפט הדן את הנאשם שבפניו. יש להביא בחשבון הן את הנסיבות לחומרא והן את הנסיבות לקולא. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: