הכרעת דין
לנאשם מיוחסת עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בכך שביום 2/1/08, בשעה 22:50 לערך, הוא הובא לתחנת המשטרה בעכו בחשד לביצוע עבירה פלילית, לאחר שנעצר כשהוא נוהג ברכב ברחוב יהושפט בעכו, ובחיפוש עליו, בתחנת המשטרה הנ"ל, נתפסה בתחתוניו סכין מתקבעת, מבלי שיוכיח כי הוא החזיקה כדין.
בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי החזיק בסכין נשוא כתב האישום, אך טען כי החזיק בה למטרה כשרה. לטענתו, הסכין הנ"ל שייכת לאביו, אשר החזיק אותה במגירה שבבית החולים בנהריה, שם אושפז אותה עת, והנאשם לקח את הסכין משם על מנת להביאה לביתו, לאחר שחשש כי אביו יפגע בעצמו באמצעות סכין זו.
בדו"ח הפעולה שערך מיום 2/1/08, ואשר הוגש וסומן ת/2, מציין עד התביעה, רס"ר זריק אבי, כי במועד הנ"ל, בשעה 22:50, יחד עם שני שוטרים נוספים, עצרו את הנאשם, בהיותו ברחוב, בחשד להחזקת סם מסוכן, ולאחר שהובא לתחנת המשטרה, נערך חיפוש על גופו, במהלכו תפס העד הנ"ל, בתחתוניו של הנאשם, אולר מתקבע בעל להב באורך כ- 8 ס"מ, וכן חומר בחשוד כסם מסוכן. בעדותו בפניי העיד העד הנ"ל כי הוא תפס את הסכין בתחתוניו של הנאשם, במהלך חיפוש עליו ( עמוד 3 שורות 13-14 לפרוטוקול ). הסכין הוגשה וסומנה ת/3.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכין נשוא כתב האישום, בה החזיק הנאשם בזמנים הרלבנטיים, ושנתפסה בתחתוניו, היא זו שתועדה בתמונה שהוגשה וסומנה ת/4, וכי המדובר בסכין האסורה להחזקה מחוץ לביתו או לחצריו של אדם, אלא אם יוכיח המחזיק כי עשה כן למטרה כשרה.
בדו"ח הפעולה מיום 2/1/08, שהוגש וסומן ת/5, מציין עד התביעה, השוטר יוגב אלימלך, כי, במועד הנ"ל, בהיותו בסיור ברחוב יהושפט, יחד עם השוטר זריק אבי ושוטר נוסף, הבחינו בנאשם יושב בתוך רכב, במושב הנהג, ונוסע נוסף ברכב, והם ערכו על השניים חיפוש בחשד להחזקת סמים, ומשנמצא ברכב חומר החשוד כסם וכן סכין, נעצר הנאשם והובא לתחנת המשטרה, ובחיפוש שנערך על גופו של נתפסה סכין.
עד התביעה, מר רוני עאמר, העיד כי הוא גבה את הודעת הנאשם במשטרה, מיום 3/1/08, שהוגשה וסומנה ת/6 ( עמוד 9 שורות 12-13 ). העד אישר כי הוא עיין בדו"חות הפעולה של השוטרים, לפני שהחל לחקור את הנאשם, וכי הוא ייחס לנאשם, בחקירתו, את החשדות הרשומים בתוכן הודעתו הנ"ל של הנאשם ( שורות 4-7 ). בחקירתו הנ"ל במשטרה שמר הנאשם על זכות השתיקה. במהלך הדיון בבקשה להארכת מעצרו, הודה הנאשם בהחזקת הסכין הנ"ל, בתחתוניו, ומסר את הסבריו לעצם החזקת הסכין במקום ציבורי, והסניגור ביקש כי בית המשפט יורה למשטרה לגבות הודעה נוספת מהנאשם ( פרוטוקל תיק בש 1071/08 שהוגש וסומן ת/8 ). בעקבות כך, נחקר הנאשם באותו היום, ה- 4/1/08, והודעתו במשטרה הוגשה וסומנה ת/7, ובה חזר הנאשם על גרסתו כפי שציין בפני בית המשפט בדיון מיום 4/1/08, והודה כי בחיפוש שנערך עליו בתחנת המשטרה נתפסה, בתחתוניו, סכין מתקפלת. גם בעדותו בבית המשפט הודה הנאשם כי הוא החזיק בסכין הנ"ל, וכי זו נתפסה בתחתוניו, במהלך חיפוש שנערך על גופו בתחנת המשטרה.
מכלל האמור יש לקבוע כי המאשימה הוכיחה, למעלה מכל ספק סביר, כי במועד הנ"ל, ברחוב יהושפט בעכו, החזיק הנאשם בסכין נשוא כתב האישום, מחוץ לביתו וחצריו.
משכך, הנטל להוכיח כי החזקת הסכין, בנסיבות הנ"ל, היתה למטרה כשרה, מוטל לפתחו של הנאשם, אחרת ייראה הוא כמי שהחזיקה שלא למטרה כשרה. לפי ההלכה, אין די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר, שמא החזיק בסכין למטרה כשרה, אלא שעליו להוכיח זאת לפי המבחן של מאזן ההסתברויות ( ראה רע"פ 7484/08 פלוני נגד מדינת ישראל, תק-על 2009 (4), 4131 ).
כאמור, בחקירתו הראשונה במשטרה, מיום 3/1/08, שסומנה ת/6, שמר הנאשם על זכות השתיקה, ולא מסר כל הסבר באשר למטרת החזקת הסכין הנ"ל על ידו, ברחוב יהושפט בעכו, בשעת לילה. שתיקתו של הנאשם בחקירתו, מבלי למסור כל גרסה לעניין זה, מחזקת את ראיות התביעה, וגורעת ממשקל ראיות הנאשם, לעניין מטרת החזקת הסכין. שהרי, אילו אכן החזיק הנאשם את הסכין הנ"ל למטרה כשרה, כטענתו, הוא היה מציין את הסברו להחזקת הסכין עוד בחקירתו הראשונה במשטרה, בליל האירוע. לעומת זאת, בחר הנאשם שלא להסביר את מעשהו הנ"ל, בחקירה זו.
בחקירתו במשטרה מיום 4/1/08, שסומנה ת/7, הסביר הנאשם כי הסכין הנ"ל שייכת לאביו, שאושפז בבית חולים בנהירה, וכך תיאר את גרסתו שם:
" בתאריך 2/1/08 באתי לבקר אצל אבא שלי להביא לו בגדים ואוכל, כאשר הגעתי לבית חולים עם הציוד התחלתי לסדר לאבא שלי את הבגדים והציוד בארונית שלו ואז מצאתי בארונית במגירה של בית חולים הסכין הזאת. הוצאתי את הסכין מהארונית מבלי שאבא שלי יידע זה היה בערך בשעה 15:00. אני חושב שהסכין שייכת לאבא שלי ואני לקחתי אותה כי חששתי בגלל מצבו שיפגע בעצמו עם הסכין. שמתי את הסכין במעיל שלי ואחרי שהסתיים הביקור בשעה 17:00 אז נסעתי במונית לכיוון הבית שלי...הגעתי לעכו, ישבתי במרכז שפירא ושתיתי משהו, אני רוצה לציין שבמרכז שפירא פגשתי את חבר שלי אנס חלאילה, ישבנו ושתינו, בסמוך לשעה 22:30 עלינו על הרכב של אנס ועשינו סיבוב ככה משעמום. כאשר לקחו אותנו לתחנה מצאו את הסכין...בזמן שעצרו אותנו השוטרים הכנסתי את הסכין לתחתון וזה באופן אנסטקטיבי ובמטרה שלא יתפסו את הסכין, כי אז אני יודע שצירך להסביר. לא היתה לי כוונה פלילית. בסך הכל רציתי להעביר את הסכין לבית ".
( ת/7, שורות 14-38 ).
גם בעדותו בפניי העיד הנאשם כי את הסכין הוא מצא באחת המגירות שבחדר בו אושפז אביו בבית חולים בנהריה, והוא החליט לקחת אותה משם על מנת למנוע כל סיכון כי אביו, שהיה במצב נפשי ופיזי עדין וקשה, יעשה מעשה פוגע באמצעות הסכין הנ"ל ( עמוד 2 שורות 22-33 לפרוטוקול ישיבת 26/11/09 ). כן העיד כי הוא הוציא את הסכין מבית החולים על מנת להביאה הביתה, נסע במונית לעכו, ובמרכז שיפרא פגש בחברו אנס, שלא פגש בו זמן רב, אכלו ושתו בעיר, ובהמשך, שניהם נסעו ברכבו של אנס, ולא נסע ישירות לביתו, ובמהלך הנסיעה נעצר ע"י המשטרה, אז הסתיר את הסכין בתחתונים, מאחר והוא יודע כי כנגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי, ויצטרך להסביר את החזקת הסכין בנסיבות הנ"ל ( שם, עמוד 3 שורות 14-26 ).
העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה, הנאשם החזיק את הסכין בתחתוניו, מחזקת אף היא את גרסת המאשימה, לפיה, הוא לא החזיק בסכין למטרה כשרה. שהרי, אילו אכן ביקש הנאשם להביא את הסכין הביתה, על מנת שלא תהא בהישג ידו של אביו, כטענתו, ואילו אכן הוא נשא את הסכין בכיסו, עד להגעת השוטרים, הוא היה ממשיך לשאת אותה בחלק זה בבגדיו, והיה מסביר לשוטרים את מטרת נשיאת הסכין, עוד באותה שעה. לעומת זאת, וכאמור בדבריו הנ"ל במשטרה, משהבחין הנאשם בשוטרים מגיעים לקראתו, הסתיר את הסכין בתחתוניו, שם נתפסה היא בחיפוש שנערך בתחנת המשטרה, לאחר הבאתו לשם. עצם הסתרת הסכין בחלק זה בבגדיו, מלמדת, כשלעצמה, כי הנאשם לא החזיק בסכין למטרה תמימה וכשרה, אלא שמטרה פסולה עמדה מאחורי מעשה זה, כזאת שגרמה לו, ברגע של הפתעה ומבוכה, להסתיר אותה בתחתוניו, על מנת להעלימה מעיני השוטרים. כמו כן, העובדה, לפיה, הנאשם לא הציג את הסכין בפני השוטרים, במהלך החיפוש שערכו עליו ברחוב, והמשיך להסתיר אותה במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה, שם נתפסה בחיפוש נוסף, מלמדת אף היא על ניסיונו להעלים את הסכין מעיניהם, דבר שאינו מתיישב עם טענתו כי החזיק בסכין למטרה כשרה. אילו כך הם פני הדברים, לא היתה כל סיבה לנסות ולהסתיר את הסכין מעיני השוטרים, ולהימנע מלהסביר את פשר החזקתה.
הנאשם טען בחקירתו במשטרה מיום 4/1/08, ת/7, וכן בעדותו בפניי, כי לאחר שנטל את הסכין מהמגירה בבית החולים, התקשר להודיע זאת לאמו ( עמוד 3 שורות 3-5 לפרוטוקול יום 26/11/09 ). גם אימו של הנאשם, גב' טינה קיקוזאשוילי, העידה כי, ביום מעצרו של הנאשם, בסיום עבודתה, התקשר הנאשם אליה, ומסר לה כי הוא ביקר את אביו והביא עבורו אוכל וסידר עבורו את המגירה, וכי לקח מהמגירה שבבית החולים סכין ( עמוד 6 שורות 27-30 לפרוטוקול ישיבת יום 26/11/09 ). טענה זו של הנאשם ועדת ההגנה, לפיה, הנאשם התקשר לאימו והודיעה כי נטל מהמגירה סכין השייכת לאביו, מעוררת תמיהה קשה, שהרי, לא ברור מה הניע את הנאשם להתקשר להודיע זאת לאימו, מייד עם נטילת הסכין מהמגירה ויציאתו מבית החולים, כאשר היה באפשרותו לעדכן אותה אודות כך עם הגעתו לבית הוריו. התרשמתי כי טענתו הנ"ל של הנאשם היתה אך ניסיון לחזק את גרסתו, לפיה, הוא נטל את הסכין באותו היום ממגירת אביו בבית החולים, בעוד שטענה זו אינה אמת, כלל.
יתרה מזאת, לפי גרסת הנאשם עצמו, הוא נטל את הסכין מהמגירה בבית החולים בנהריה בשעה 15:00 ויצא מבית החולים, בתום ביקורו שם, בשעה 17:00 ( עמוד 4 שורה 26 לפרוטוקול ישיבת 26/11/09 ). הנאשם נעצר ע"י המשטרה, ברחוב יהושפט בעכו, בשעה 22:30 לערך. יוצא כי הנאשם החזיק את הסכין על גופו, במקומות ציבוריים, למעלה מארבע שעות. בוודאי שאין בכך כדי לתמוך בגרסתו, לפיה, הוא התכוון להעביר את הסכין מרשות אביו בבית החולים לבית הוריו בעכו, מכיוון ולצורך כך לא נדרש הוא לפרק זמן ארוך ביותר של מספר שעות, כאמור.
אף בהנחה והייתי מאמץ את גרסת הנאשם, לפיה, הוא התכוון, תחילה, להעביר את הסכין מרשות אביו בבית החולים לבית הוריו בעכו, הרי שמטרה זו חדלה להכשיר את מעשה החזקת הסכין בהמשך, משבחר הוא להמשיך לשאת את הסכין על גופו, במשך פרק זמן ארוך בן מספר שעות, תוך שהוא מסתובב במרכז העיר, יחד עם אחר, שלא לכיוון בית הוריו, כשהוא נושא על גופו את הסכין הנ"ל. המטרה הראשונית של העברת הסכין לבית הוריו לא המשיכה להדריך את צעדיו בהמשך, אלא שבדרך הוא בחר במטרה אחרת, שהינה טיול ובילוי ברחובות העיר, כשעל גופו הסכין הנ"ל, ומטרה זו אינה כשרה, כלל.
הנאשם טוען כי את הסכין הנ"ל הוא מצא במגירה בחדרו של אביו בבית החולים בנהריה, והוא נטל אותה משם על מנת למנוע מאביו לפגוע בעצמו באמצעותה, עקב מצבו הנפשי של זה. אילו אכן כך הם פני הדברים, יש להניח כי הנאשם היה מוסר את הסכין לידי אנשי המשמר בבית החולים, ואף מבקש מהם לפקוח עין על אביו, במטרה להשגיח כי לא יפגע בעצמו, ודורש מהם לבדוק כי אביו לא מחזיק כלים מסוכנים נוספים. לעומת זאת, הנאשם בחר ליטול את הסכין מהמגירה, להסתירה בבגדיו, ולצאת מבית החולים, מבלי ליידע איש אודות כך, ומבלי ליידע את אנשי המשמר או הצוות הרפואי אודות התבטאויות אביו, שלטענתו לימוד על כוונתו לפגוע בעצמו אם מצבו הרפואי יתברר כלא טוב. התנהגות הנאשם כאמור אינה סבירה, ואינה מתיישבת עם טענתו כי הוא ביקש למנוע מאביו לעשות שימוש פוגע ומזיק בסכין הנ"ל.
ואם לא די בכל אלה, הרי שעד התביעה, השוטר אבי זריק, ציין בדו"ח הפעולה מטעמו, מיום 2/1/08, שסומן ת/2, כי לאחר שתפס בתחתוניו של הנאשם את הסכין הנ"ל, הגיב הנאשם כי הוא מחזיק בה לקילוף תפוחים. במהלך עדותו בפניי לא התגלתה כל סתירה מהותית או תהייה של ממש באשר לאופן עריכת דו"ח הפעולה הנ"ל, לרבות לעניין תגובתו של הנאשם לאחר תפיסת הסכין על גופו, כפי שרשם העד הנ"ל בדו"ח הפעולה ת/2. על כן, אני מאמץ את הרישום בדו"ח הנ"ל. התגובה הנ"ל של הנאשם, לפיה, הוא החזיק בסכין הנ"ל לצורך קילוף תפוחים, סותרת במובהק את גרסתו שמסר בחקירתו במשטרה מיום 4/1/08, ואת עדות בבית המשפט, לפיה, את הסכין הנ"ל מצא במגירה בבית החולים, משם נטל אותה על מנת להביאה הביתה, ולמנוע מאביו לפגוע בעצמו באמצעותה. סתירה זו הינה יסודית, והנאשם לא הניח כל הסבר ליישב בין שתי גרסאותיו הנ"ל.