אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' כרבאג

מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' כרבאג

תאריך פרסום : 16/04/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום עכו
1636-07
15/04/2010
בפני השופט:
משה אלטר

- נגד -
התובע:
מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל
הנתבע:
מאלכ כרבאג
הכרעת-דין,גזר-דין

הכרעת דין

1.הנאשם שבפניי הועמד לדין באשמה כי בתאריך 3/11/06, בסמוך לשעה 18.46, בצומת נעמה שבשפרעם, עת הוא היה באמבולנס לצורך פינויו לבי"ח על פי הנחיית רופא, הוא בעט בחלקי גופו השונים של מר חוסיין נאטור (להלן: "נאטור"), ששימש כמתנדב ב"חיאת" שפרעם (להלן: "חיאת"), וכתוצאה מכך נגרמו לנאטור כאבים בצוואר ובהמשך, לאחר שנהג האמבולנס מר אליאס דכואר (להלן: "דכואר"), עצר את האמבולנס, התיישב הנאשם בכיסא הפרמדיק, היכה באמצעות ידיו על ראשו של אליאס ונתן לו אגרוף בפנים וכתוצאה מכך נגרמו לאליאס נפיחות עם אדמת מתחת לעינו השמאלית.

בשל התנהגותו האמורה יוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה כפר הנאשם, באמצעות סניגורו דאז, בעובדות שפורטו בכתב האישום, למעט בטענה כי במועד הרלבנטי לכתב האישום פונה באמבולנס לבי"ח ע"י צוות של "חיאת", עפ"י הנחיית רופא, טענה בה הודה הנאשם. הנאשם טען כי צוות האמבולנס הוא שתקף אותו, כשהוא היה נתון בהרדמה ובנו בן ה- 13 נמצא איתו .

3.בעקבות כפירתו של הנאשם נקבע התיק להוכחות והצדדים הביאו את עדיהם ושאר ראיותיהם.

כאן המקום לציין שבתחילת הדרך היה הנאשם מיוצג ע"י עו"ד ענאן עליאן (להלן: "עו"ד עליאן"). בתאריך 7/2/08, חמישה ימים לפני ישיבת הוכחות שהיתה קבועה ליום 11/2/08, הגיש עו"ד עליאן בקשה להשתחרר מהייצוג ולדחיית ישיבת ההוכחות. בקשתו נדחתה בשל השלב בו הוגשה. בפתח ישיבת יום 11/2/08 הודיע הנאשם כי גם הוא מבקש לשחרר את עו"ד עליאן מהמשך ייצוגו, בשל חילוקי דעות באשר לאופן ניהול התיק וכי הוא ישכור את שירותיו של עו"ד אחר. כן אמר הנאשם כי אין לו התנגדות שעדי התביעה שהגיעו לאותה ישיבה - הגיעו שני שוטרים ואחד המתלוננים - יעידו, למרות העדרו של סניגור. לאחר מכן שוחח הנאשם טלפונית עם עו"ד מחמד מנסור (להלן: "עו"ד מנסור"), שלטענת הנאשם יהיה סניגורו החדש ובעקבות אותה שיחה אמר הנאשם כי עו"ד מנסור "אמר לי שאני אבקש לדחות את ההוכחות למועד אחר ושלא יישמעו היום עדים" ולכן הוא חזר בו מהסכמתו כי העדים שהגיעו יעידו והוא ביקש דחיה. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את בקשתו מהנימוקים שפורטו בהחלטתי, תוך שציינתי כי "יוכל הסניגור החדש להגיש בקשה לזמן מי מהעדים לחקירה נגדית נוספת...". מאחר ולא כל העדים התייצבו לישיבת יום 11/2/08, נדחה התיק לתזכורת ליום 13/3/08, זאת כדי לאפשר לעו"ד מנסור להיות נוכח בעת קביעת המועד להמשך הוכחות, על מנת למנוע מצב שייקבע מועד שאינו מתאים ליומנו. בישיבת יום 13/3/08 הודיע הנאשם שהחליט לא לשכור את שירותיו של עו"ד מנסור, מאחר ולא הגיע איתו להסכמה באשר לאופן ניהול התיק וביקש להמשיך לנהל את התיק ללא ייצוג. באותו מעמד הצהירה ב"כ המאשימה כי בכוונת המאשימה לעתור להטלת עונש מאסר על הנאשם אם יורשע. למרות הצהרה זאת ביקש הנאשם לנהל את התיק בעצמו וסירב למינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

4.בתיק התקיימו מס' ישיבות להוכחות, במהלכן העידו מטעם המאשימה 8 עדים - רס"ר אביב בנזינו, (להלן: "רס"ר בנזינו"), חוקר ממשטרת שפרעם, רס"מ עבד אמיר (להלן: "רס"מ אמיר"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת בתחנת שפרעם כחוקר מש"ל, נאטור, מר מג'ד ביבאר (להלן: "מג'ד"), שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שירת כשוטר שח"מ בתחנת שפרעם, דר' מוסטפא מוחמד (להלן: "דר' מוסטפא"), רופא משפרעם שגר בקרבת מקום לבית הנאשם, דר' יורי סובול (להלן: "דר' סובול"), רופא בחייאת, רס"ר סמי חטיב (להלן: "חטיב"), המשרת בתחנת משטרת שפרעם בתפקיד סייר ומר דכואר. כן הוגשו מטעם המאשימה מסמכים, כמפורט להלן: הודעת הנאשם מיום 9/11/06, שנגבתה ע"י רס"ר בנזינו (מוצג ת/1), מזכר שנכתב ע"י רס"ר בנזינו ביום 9/2/07 (מוצג ת/3), הודעת הנאשם מיום 7/11/06, שנגבתה תחת אזהרה ע"י רס"מ אמיר (מוצג ת/4), תעודה רפואית שניתנה לנאטור ביום 3/11/06 ע"י דר' סובול (מוצג ת/5), זכ"ד שנכתב ע"י מג'ד ביום 9/2/07 (מוצג ת/6), זכ"ד שנכתב ע"י מג'ד ביום 3/11/06 (מוצג ת/7), מכתב הפנייה של הנאשם לבי"ח שנכתב ע"י דר' מוסטפא ביום 3/11/06 (מוצג ת/8), תעודה רפואית שניתנה לדכואר ביום 3/11/06 ע"י דר' סובול (מוצג ת/9) ודו"ח פעולה שנכתב ע"י רס"מ חטיב ביום 3/11/06 (מוצג ת/10).

מטעם ההגנה העידו הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ, מר סעד עליאן (להלן: "סעד"), אחיו של הנאשם מר רפיק כורבאג' (להלן: "רפיק") ובנו של הנאשם, מר חוסין כורבאג' (להלן: "חוסין"). כן הוגשו מטעם ההגנה המסמכים הבאים: מס' תמונות שצולם הנאשם ע"י רפיק לאחר שחזר לביתו בסיום האירוע נשוא כתב האישום (מוצג נ/1), אישור משטרתי על כך שהנאשם הגיש תלונה ביום 7/11/06 (מוצג נ/2), הודעתו של נאטור מיום 3/10/06, שנגבתה ע"י מג'ד (מוצג נ/3), הודעתו של נאטור מיום 12/11/06, שנגבתה ע"י רס"מ אמיר תחת אזהרה (מוצג נ/4), הודעתו של דכואר מיום 3/11/06, שנגבתה ע"י רס"ר חטיב (מוצג נ/5), הודעתו של דכואר מיום 9/11/06, שנגבתה ע"י רס"ר בנזינו תחת אזהרה (מוצג נ/6), גליון חדר מיון של בי"ח רמב"ם, שניתנה לנאשם ביום 3/11/06 (מוצג נ/7), כתבה מעיתון "אסנארה" (מוצג נ/8).

כאן המקום לציין שהכתבה מוצג נ/8 כתובה בשפה הערבית, שאיני בקיא בה ולא הוגש לי תרגום, לכן לא קראתי אותה, אולם אני סומך בעניין זה על דברי הנאשם (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 22/4/09), שלא נסתרו, כי בכתבה זו נטען שהנאשם ניסה לגנוב את האמבולנס.

5.מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולות העובדות כדלקמן, שלגביהן אין בעצם מחלוקת בין הצדדים:

בתאריך 3/11/06, בשעות הערב המוקדמות (סמוך לשעה 18.00), קיבל הנאשם, הסובל ממחלת הנפילה, התקף של המחלה וכתוצאה מכך נפל על הרצפה, היו לו פרכוסים והוא בלע את לשונו. בנו של הנאשם הזעיק את דר' מוסטפא, הגר בסמיכות לביתו של הנאשם. כשהגיע דר' מוסטפא למקום מצא את הנאשם על הרצפה עם הכרה מעורפלת. זמן קצר לאחר הגעתו של דר' מוסטפא החל הנאשם להתעורר ולהשתולל תוך הנפת ידיים ורגליים. בינתיים הגיע למקום גם צוות של "חיאת", שכלל את דר' סובול, פרמדיק וכן את נאטור ודכואר. בעזרת בני משפחה השתלטו על הנאשם ודר' מוסטפא נתן לנאשם חומר הרגעה, בעירוי דרך הוריד, והנאשם נרגע. דר' מוסטפא הורה לפנות את הנאשם לבי"ח ומסר לידי הצוות של "חיאת" מכתב הפניה (מוצג ת/8). צוות חיאת העלה את הנאשם לאמבולנס, באמצעות אלונקה. כאשר הנאשם הועלה לאמבולנס הוא היה מעולף, חסר הכרה. בדרך לביה"ח עבר האמבולנס ליד מרפאת "חיאת" ואז ירדו ממנו דר' סובול והפרמדיק והאמבולנס המשיך בנסיעה כשבתוכו דכואר, שנהג באמבולנס, הנאשם, חוסיין ונאטור, שישבו מאחור. באזור צומת נעמה נעצר האמבולנס והנאשם ירד / הורד (על כך יש מחלוקת) ממנו ולאחר מכן הגיע לביתו, באמצעות מונית בה ישב סעד כנוסע, כשהוא חבול ומדמםף כפי שנראה בתמונות נ/1.

6.למעשה המחלוקת בין הצדדים, החשובה לענייננו, הינה בשאלה מה אירע במהלך הדקות שחלפו מאז ירדו דר' סובול והפרמדיק מהאמבולנס ועד שהנאשם הגיע לביתו. לפי גירסת עדי המאשימה , הנאשם תקף את נאטור בנותנו לו בעיטות בחלקי גופו השונים תוך כדי נסיעת האמבולנס וכשהאמבולנס נעצר הוא תקף גם את דכואר, בנותנו לו מכות בראשו ואגרוף לפניו וכתוצאה מהתקיפה נגרמו לנטור ולדכואר חבלות. לפי גירסת הנאשם ובנו חוסין, הנאשם הוא זה שהותקף במהלך הנסיעה באמבולנס, כאשר הוא שוכב באמבולנס מחוסר הכרה ולאחר מכן הושלך מתוך האמבולנס.

לאחר שבחנתי את כל העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי החלטתי להעדיף את גירסת עדי התביעה, שהשאירו עליי רושם אמין, על פני גירסת עדי ההגנה. ראוי לציין שלנאשם לא היתה כל הכרות קודמת עם נאטור ו/או עם דכואר. לא היה ביניהם כל סכסוך קודם. משזה המצב אין זה סביר שדכואר, שנהג באמבולנס ונאטור, מתנדב בחיאת, שהיו במשימה של העברת הנאשם לבי"ח, עפ"י הפנייתו של דר' מוסטפא, יתקפו את הנאשם לפתע, תוך כדי נסיעה וללא כל סיבה, כאשר הוא שוכב באמבולנס על אלונקה במצב של עלפון ומחוסר הכרה. ראוי גם לציין שעל פי עדויות עדי התביעה שלא היו מעורבים במה שקרה באמבולנס, (דר' מוסטפא ודר' סובול), היה הנאשם תחת השפעת אלכוהול ובהחלט יתכן שהתנהג כפי שהתנהג תחת השפעה זו.

לא נעלם ממני שהנאשם עצמו נפגע ונחבל, כעולה מהתמונות (מוצג נ/1) ומגליון חדר המיון (מוצג נ/7), אולם ניתן ליחס פגיעות אלה למאבק שניהל עמו דכואר, עפ"י עדותו של דכואר, עת משך את הנאשם מתוך מושב הנהג באמבולנס, בו התיישב הנאשם. ראוי גם לציין שמקור הדם שנראה בתמונות על חלקי גוף שונים של הנאשם יכול בהחלט להיות מהעירוי שניתק מהנאשם במהלך השתוללותו.

7.סיכומו של דבר, אני קובע כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לכן אני מרשיע אותו בביצוע עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום א' אייר תש"ע, 15/04/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

עובדות המקרה ונסיבותיו מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהן כאן.

אמנם מדובר, לכאורה, בהתנהגות חמורה של הנאשם. אולם יחד עם זאת יש לזכור שהנאשם התנהג כפי שהתנהג, לאחר שנתקף בהתקף של מחלת הנפילה, איבד הכרה ומצא את עצמו באמבולנס מובהל לבית חולים. בנוסף, כפי שעולה מחומר הראיות שהוצג בפניי, הנאשם היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים וסביר להניח שלא בדיוק היה מודע להתנהגותו החמורה, הגם שאין בחוסר מודעות זו כדי להביא לזיכויו שכן הוא זה שהכניס את עצמו למצב של היותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ