גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הסעת שב"ח, נסיון להסעת שב"ח והעסקת שב"ח, כדלקמן:
ב-14.5.06 הסיע הנאשם שני תושבי האזור ללא היתרי כניסה לישראל בכוונה להכניסם לישראל, אלא שבסמוך למחלף אורנית הרכב נבדק ע"י שוטרים והשב"חים התגלו בו. לפיכך הורשע הנאשם בעבירה של נסיון להסעת שב"ח.
בת"פ 1367/08 אותו צרף הנאשם, הורשע הנאשם בעבירה של הסעת שב"ח, בכך שביום 9.8.06 הוא הסיע תושב האזור ללא היתר שהיה בישראל בתל מונד.
בת"פ (פ"ת) 3141/06 אותו צרף הנאשם, הורשע הנאשם בשתי עבירות של הסעת שב"ח, בכך שב-27.9.05 הסיע ארבעה תושבי האזור ללא היתרי כניסה לישראל בכביש 5 בכיוון מערב. ב-23.1.06 הסיע הנאשם שני תושבי האזור ללא היתרי כניסה לישראל בכביש 444.
בת"פ 1560/08 (ראשל"צ) אותו צרף הנאשם, הוא הורשע בכך שביום 23.11.05 העסיק בבית חולים וולפסון בחולון שני שב"חים.
לנאשם, שהינו בן 51 שנים, הרשעה קודמת ישנה בעבירה של התפרצות למבנה שאינו דירה וגניבה חקלאית, בגינה נדון לקנס.
מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של הנאשם עולה כי הוא נשוי ואב לחמישה ילדים בגירים וקטינים. עבד במהלך השנים כחקלאי וכקבלן אך היה שרוי במצוקה כלכלית והסתבך בחובות. עקב כך פנה לעיסוק בהסעות ובמסגרת זו נעברו חלק מהעבירות. הנאשם נטל אחריות חלקית על העבירות, הדגיש נורמטיביות אורח חייו, מסר כי ביצע נסיון אובדני במהלך אחד המעצרים, ואמר כי אם יישלח למאסר יפגע בעצמו. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.
ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בצבר עבירות על חוק הכניסה לישראל, המעיד על רצידיביזם בתחום זה תוך סיכון כלל אזרחי המדינה. למרות שהנאשם נעצר ונחקר הוא חזר על מעשיו פעם אחרי פעם, בחוסר מורא מרשויות האכיפה.
לאור נסיבות מחמירות אלה, ובהתאם למדיניות הענישה הנקוטה במקרים של ריבוי עבירות מסוג זה, ובפרט כאלה שנעברות למטרת הפקת רווח כספי, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מע"ת מרתיע, פסילה ממושכת בפועל ועל תנאי וקנס גבוה.
הסניגור טען לקולא כי מדובר בנאשם שאין לו עבר פלילי מסוג זה ועברו ב-15 השנים האחרונות נקי לחלוטין, המנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם עבד בעבודות חקלאיות אך הסתבך בחובות וכיום הוא פושט רגל. הנאשם ביקש לצרף את כל התיקים התלויים נגדו והדבר מעיד על רצונו לתת את הדין על הטעויות שעשה ולפתוח דף חדש. כן ציין את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות, שהאחרונה בהן מלפני שלוש וחצי שנים. הסניגור ביקש להסתפק בענישה של עבודות שירות ומע"ת.
דיון
ברע"פ 1941/09 עלאדין נ' מ"י (פורסם במאגר נבו), הבהיר כב' השופט ס' ג'ובראן את ההלכה הפסוקה לגבי מדיניות הענישה בעבירות של הסעת או הלנת שוהים בלתי חוקיים, כדלקמן:
"טענתו של המבקש, לפיה בהלכת ח'טיב (רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מ"י, פורסם במאגר נבו) נקבע עונש מאסר חובה בגין העבירה בה הורשע, אין לה על מה שתסמוך; נכון הדבר, כי על פי הלכת ח'טיב, ככלל, יש לגזור עונש מאסר בפועל, על מי שהורשע בעבירות של הלנת שוהים בלתי חוקיים, העסקתם והסעתם. אולם, לכלל זה נקבע חריג, במקום שעומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל. בית משפט זה אף הבהיר את פסיקתו זו בעניין אבו סאלם (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מ"י, פורסם במאגר נבו), בקבעו כי הלכת ח'טיב אינה מורה על חובת הטלת עונש מאסר בפועל, אלא קובעת כי זוהי מדיניות הענישה הראויה בעבירות על חוק הכניסה לישראל, כאשר בסופו של דבר, לצורך קביעת העונש שיוטל על העבריין יש לבחון את נסיבותיו האישיות ואת נסיבות העבירה. עוד ייאמר, כי כל פירוש אחר להלכת ח'טיב, אשר מתעלם מנסיבותיו האישיות של העבריין, עומד בסתירה לעקרון בסיסי במלאכת הענישה, לפיו העונש לעולם יהא אינדיווידואלי, וייגזר מנסיבות המקרה המסוים שמונח לפתחו של בית המשפט".
באותו מקרה, נדון המבקש לחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח, מע"ת וקנס, בגין עבירה של הסעת שני שוהים בלתי חוקיים. למבקש היתה הרשעה קודמת בעבירה זהה. גזר הדין אושר ע"י בית המשפט המחוזי ובקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה, תוך ההבהרה המצוטטת לעיל ביחס למדיניות הענישה הראויה, מחד גיסא, ולהעדר עונש מינימום או עונש חובה, תוך שמירה על עקרון אינדיווידואליות הענישה, מאידך גיסא.
ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו) נקבע:
"חומרה יתירה נודעת לעבירות הנעברות על רקע כספי או עיסקי. ברי כי אנשים העוסקים דרך-קבע בהסעתם של שוהים בלתי חוקיים - בעיקר במקום שהמדובר הוא בהסעה משיטחי האזור אל תוך ישראל - גורמים לסיכון רב יותר של הציבור... אם ברצוננו לשרש את התופעה ולמנוע כניסתם של תושבי האזור לישראל שלא כדין, עלינו להרתיע בראש-ובראשונה את המעסיקים והמסיעים המפיקים תועלת כלכלית מהפרת החוק. גם במקרים אלה, כמובן, ניתן דעתנו לנסיבות המקרה, ונחמיר ביתר עם אותם מעסיקים ומסיעים המעסיקים והמסיעים דרך קבע שוהים בלתי חוקיים שאינם מוכרים להם. בהקשר זה ברור, כמובן, כי אין דינו של מי שביצע עבירה אחת כדינו של מי שמפר את החוק פעמים רבות". (ההדגשות שלי – נ.מ.ש.)
ברע"פ 10615/08 טוויל נ' מ"י (פורסם במאגר נבו) נדונה בקשת רשות ערעור של מבקש שהסיע 40 שוהים בלתי חוקיים, כשלחובתו הרשעה קודמת בעבירה דומה, ונדון בבית משפט השלום ל-45 ימי מאסר בפועל ומע"ת. ערעורו על חומרת העונש נדחה, ובבית המשפט העליון נדחתה הבקשה לרשות ערעור תוך שכב' השופט א' א' לוי מציין, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, כי חסד עשתה המדינה עם המבקש, שלא הגישה ערעור על קולת העונש.
ברע"פ 7114/07 עיסה נ' מ"י (פורסם במאגר נבו) נדונה בקשת רשות ערעור של מבקש שהורשע בהסעת שוהים בלתי חוקיים רבים בשלוש הזדמנויות נפרדות, ובנהיגה בזמן פסילה, ונדון ל-11 חודשי מאסר בפועל ומע"ת. העונש אושר ע"י בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב בו.