גזר דין
גזר דין
1.בתיק העיקרי - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל באופן בלתי חוקי לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה], בכך שביום 14.03.2007 הסיע במונית בה נהג תושב ענתבא, מאיזור עזון-עתמה לכיוון כפר-סבא, עד שנעצר לבדיקה על כביש 505 בסמוך לכפר – קאסם.
2.הנאשם צרף תיקים נוספים שעניינם ביצוע חוזר של עבירות הסעה ביחד עם עבירות נלוות, כדלקמן:
בת.פ. 11055-09-09 (שלום פתח-תקווה) – הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל באופן בלתי חוקי לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה, התחזות כאדם אחר לפי סע' 441 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין] ונהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה. כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש ביום 05.11.2006, כששוב הסיע הנאשם במונית שבבעלותו שלושה תושבי שטחים, וכשנשאל על ידי שוטר לפרטיו, מסר את פרטי אחיו – כל זאת כשהיה פסול לנהיגה על פי גזר דין שניתן בבית משפט לתעבורה בפתח-תקווה.
בת.פ. 1220-04-09 (שלום פתח-תקווה),ת.פ. 11389-02-09 (שלום פתח-תקווה) וכן בת.פ. 5661-01-10 (שלום פתח-תקווה) - הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בביצוע שלוש עבירות של הסעת תושב זר השוהה בישראל באופן בלתי חוקי לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל בשלושה אירועים שונים.
ביום 17.09.2007, בסמוך למחלף אורנית הסיע באותה מונית שני תושבי אזור; ביום 17.10.2008, בכביש 444, הסיע ברכבו ארבעה תושבי אזור; וביום 28.08.2009 הסיע שני תושבי אזור באותו מיקום.
3.במסגרת הסדר הטיעון, הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו, הכולל המלצה להימנע משליחתו אל מאחורי סורג ובריח ולהסתפק בהטלת עונש מאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות כענישה מוחשית וקונקרטית אשר תאפשר לנאשם, במקביל, להמשיך ולשקם את חייו.
4.ב"כ המאשימה הדגישה, כי המדובר ברצף של עבירות שבוצעו על-ידי נאשם בעל עבר פלילי (ת/1) תוך סיכון ממשי לאזרחי המדינה, כאשר הפנתה – בין השאר – לעובדות כתב-האישום בתיק האב, לפיהן, אסף תושבי איזור מהשטחים עצמם. עוד לחומרה ציינה, כי בכל המקרים, פעל הנאשם מתוך בצע כסף, כשחקירות במשטרה לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות זמן קצר לאחריהן. טענה, כי אין לזקוף לטובתו של הנאשם את חלוף הזמן, שכן ההליך המשפטי התמשך בשל התנהלות הנאשם שכללה אי-התייצבויות חוזרות, חילופי סניגורים ודחיות רבות.
למרות המלצת שירות המבחן סבורה ב"כ המאשימה, כי יש למצות את הדין עם הנאשם לאור חומרת העבירות וריבויין והיא עותרת להטיל עליו מאסר בפועל ארוך לתקופה שלא תפחת מ – 30 חודשים, מאסר על תנאי, קנס כבד בסך שלא יפחת מ – 30000 ₪, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.
5.ב"כ הנאשם הדגישה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, אשר שירת שירות צבאי מלא ובצבא קבע, וחווה חוויות טראומטיות במלחמת לבנון הראשונה (כאשר הוגשו חשבוניות תשלום על טיפול פסיכולוגי – נ/2, אשר הופסק עקב מצב כלכלי קשה). עוד הדגישה כי הנאשם נקלע לחובות כבדים לאחר כשלון בניהול שתי מסעדות, והוא טרם סיים לפרוע חובותיו (נ/3 – נ/5). אומנם בעברו של הנאשם הרשעה בעבירות אלימות כלפי אשתו, אך המדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2004, מאז התגרש הנאשם, כאשר בחסות ההליך הפלילי נרתם לתהליך טיפולי מוצלח בו התמיד. בהקשר זה ציינה הסנגורית את דברי גרושתו, כי הנאשם מקפיד לשלם מזונות, וכן את בקשתה להימנע משליחתו אל מאחורי סורג ובריח – מהלך אשר יפגע בילדיהם רגשית וכלכלית.
לקולא ציינה עוד, כי אומנם העבירות בוצעו במסגרת עבודתו כנהג מונית, אך הנאשם הודה במיוחס לו, חסך מזמנו של בית המשפט והעדים, וקיימת התרשמות של שירות המבחן כי הנאשם הבין והפנים את הבעייתיות בהתנהגותו וחדל ממנה.
באשר לנסיבות ביצוע העבירות, ביקשה לשכנע כי הנאשם לא הסיע נוסעים שסיכנו את ביטחון הציבור, שכן כולם שוחררו לאחר עיכוב קצר, וגישה סלחנית זו כלפי אותם שוהים בלתי חוקיים אמורה להשליך על העונש שייגזר לקולא על מי שהורשע בהסעתם.
ראוי לציין במיוחד את הטענה, כי ייתכן ואילו היה מועמד הנאשם לדין באופן מיידי לאחר ביצוע העבירות החמורות, לא היה מסתבך שוב ושוב.
טוענת הסנגורית כי עצם הרשעתו של הנאשם בדין תביא לענישה ממשית של אי חידוש רישיון הנאשם לנהיגה על מונית, ולאור מכלול השיקולים מבקשת היא מבית המשפט להסתפק בענישה קונקרטית של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
6.שמעתי גם את הנאשם עצמו בהרחבה, אשר תאר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ואת האשמה שהוא מטיל על גורמי משטרה אשר לטענתו עודדו אותו והנחו אותו להמשיך ולבצע עבירות.
7.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי המדובר בנאשם רצדביסט, אשר במהלך תקופה של כשלוש שנים, שב וסיכן את בטחון הציבור באופן ממשי תוך זלזול בוטה בחוק ובאוכפיו, כשחקירות חוזרות במשטרה אינן מרתיעות אותו. ההסעות החוזרות באמצעות המונית שברשותו מעידות אכן על כך, כי העבירות בוצעו על רקע בצע כסף, נסיבה העומדת לחובתו של הנאשם. עוד יש לציין לחומרה כי הנאשם לא בחל מאיסוף תושבי איזור מהשטחים ולא הסתפק בהסעות בתוך שטחי ישראל.
8.לחומרת העבירות וריבויין יש להוסיף את נסיבותיו של הנאשם. המדובר בנאשם שכבר הורשע בעבר בגין ביצוע עבירות אלימות כלפי בת-זוג משנת 2004 וגזר-הדין ניתן במחצית שנת 2005, כאשר הסתבכויותיו הנוכחיות החלו לאחר שהיה בפיקוח ובטיפול של שירות המבחן. למרות התרשמות שרות המבחן כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, מדבריו לבית-המשפט עלה באופן ברור כי הוא מאשים גורמים חיצוניים בהסתבכויותיו החוזרות, מעלה טענות חסרות שחר ובסיס כהסבר לביצוען ואינו מפנים כלל את חומרתן.
יצויין עוד, כי אין לזקוף את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות לטובתו של הנאשם, כאשר עיון בפרוטוקולים אכן מעלה כי התמשכות ההליכים נעוצה, בעיקר, בהתנהלות הנאשם כמתואר על-ידי התביעה בטיעוניה.
9.חומרת העבירות וריבויין לצד נסיבות העושה מחייבות, אכן, הטלת ענישה ממשית של מאסר מאחורי סורג ובריח, לבל יעז שוב להעמיד בסיכון את שלום הציבור למען בצע כסף. על-פי הלכת אבו-סאלם (רע"פ 3674/04, אבו-סאלם נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 12.2.2006) יש לשפוט בחומרה מי שמסיע אדם זר משטחי האיזור אל תוך ישראל על רקע עיסקי, ובמיוחד כשהמדובר בנאשם רצדביסט, כבענייננו.
10.עם זאת, לצורך קציבת עונש המאסר, יש להתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם במכלול התיקים בהם הודה, במצבו הנפשי המתואר בתסקיר ובעובדה שתרם למדינה במהלך שירות צבאי ממושך.