מ.י. יחידת תביעות גליל -צפת תעבורה נ' טויזר

החלטה

בפני בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה רשלנית ומהירה, שתוך עקיפה בצומת, גרמה לתאונת דרכים, בה נפגעה נהגת הרכב המעורב וסבלה משבר בעצם הבריח.

בתאריך 24.5.07 נדון הנאשם, בהעדרו, וביהמ"ש הטיל עליו עונש שכלל פסילה בפועל למשך 9 חודשים, לצד פסילה מותנית בת 6 חודשים למשך שנתיים וקנס בסך 1600 ₪.

בקשתו של הנאשם לבטול פסה"ד נדונה ביום 12.3.08, ביהמ"ש נעתר לבקשה, ביטל את פסה"ד שניתן בהעדר הנאשם, ונקבעה הקראה ליום 18.9.08.

לבקשת הנאשם נדחתה ישיבה זו מספר פעמים, וביום 17.1.10, משהתקיימה ההקראה, כפר הנאשם ובקש לקבוע התיק לשמיעת הראיות.

ביום 14.4.10, היו אמורות להשמע הראיות בתיק, אך הנאשם, באמצעות ב"כ, חזר בו מכפירה והודה בעובדות כתב האישום.

ההודיה היתה במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסכמה לענין העונש שיתבקש ביהמ"ש להטיל, שהינו 3 חודשי פסילה בפועל, הפעלת פסילה מותנית בחופף, כך שתקופת הפסילה הכוללת תעמוד על 3 חודשים, לצד פסילה על תנאי וקנס – בהתאם לשקול דעת ביהמ"ש. התביעה הודיעה כי הנימוק להסדר טיעון זה הינו קושי ראייתי.

לאחר שהתביעה הציגה את הסדר הטיעון, בקש הנאשם לדחות את טיעוניו לעונש. לפיכך נקבע התיק לשמיעת טיעוני הנאשם לעונש להיום - 4.7.10.

בתאריך 28.5.10 הגיש הנאשם בקשה לחזרה מהודאה, וזאת משום שביום בו הודתה ב"כ בשמו, היה הנאשם בביתו שבירושלים, סמוך לאשתו שהיתה אז בשלבי הריון מתקדמים, אותה לא רצה לעזוב בנסיבות אלה. מסיבה זו בקש מב"כ להודות בשמו, וזאת למרות שהוא סבור שאיננו אשם בתאונה.

לאחר מכן, בלשון הבקשה: "פנה המבקש לב"כ והודיע לה שהוא התלבט עם עצמו זמן רב והגיע למסקנה כי לחצים ונסיבות אישיים אינם סבה להודות בעבירות שלא עבר והוא בקש ממנה להגיש בקשה זו".

התביעה איננה מתנגדת לבקשה.

ביהמ"ש יעתר לבקשה לחזרה מהודאה, כאשר ימצא כי ההודאה מבוססת על טעות או שגגה, או כאשר ימצא כי קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה "בניגוד לרצונו האמיתי" או "בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו".

המקרים בהם יתיר ביהמ"ש חזרה מהודייה יהיו נדירים וחריגים, ועל ביהמ"ש לפרט מהם הנימוקים המיוחדים שבבסיס החלטתו.

כאשר מדובר בהודאה במסגרת הסדר טיעון "הנטייה הברורה תהיה שלא להעתר לבקשה, אלא אם ישתכנע בית-המשפט כי אכן קיים חשש כאמור" (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 1382).

לאור השתלשלות העניינים, כפי שפירטתי לעיל, לאור הנימוקים המפורטים בבקשה ולאור העובדה שהנאשם היה מיוצג ע"י עורכת דין מקצועית ומנוסה, לא השתכנעתי כי טעות או שגגה כלשהי הביאה את הנאשם להודות באשמה, כמו כן לא השתכנעתי כי ההודאה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי, ובעיקר לא השתכנעתי בכנות אמונתו בחפותו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לחזרה מהודאה.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, במעמד הצדדים.