מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' דרעי

החלטה והכרעת דין

מתיר לנאשם לחזור בו מכפירתו.

על פי הודאת הנאשם בעובדות הנטענות בכתב האישום, הנני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו כמתואר בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

החלטה

המכתב סומן נ/1.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיפים 145 (א) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בכך שבמהלך שנת 2007 ביצע עבודת בנייה שהינה למעשה החלפת קירות אסבסט וגג אסבסט במחסן, בפנלים מבודדים וגג משופע, כשהמחסן הוא בגודל של כ – 60 מ"ר (להלן: "המבנה") וזאת במקרקעין הידועים כמשק או מגרש 39 במושב תאשור, מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, הכל כמפורט בכתב האישום.

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון והצדדים טענו באופן חופשי לעונש.

ב"כ המאשימה עמד על כך שמדובר בהחלפה של קירות וגג אסבסט שהוא חומר מסוכן בחומר שהוא אינו מסוכן ושמדובר בנאשם שעשה זאת בתום לב, בסוברו שמכיוון שיש לו היתר למחסן המקורי, ניתן לבצע את החלפת החומר המסוכן בחומר לא מסוכן ללא היתר נוסף. כיום יש היתר במקרקעין למבנה יותר גדול שבמסגרתו התחייב הנאשם להרוס את המחסן נשוא כתב האישום בתוך 3 שנים.

ב"כ הנאשם ביקש להדגיש שמדובר בעבודת תחזוקה של מחסן שיש לו היתר והוועדה ידעה על תכנית הבנייה לפחות משנת 1996 ויש לראותה כמי שהסכימה על כך בשתיקתה. החלפת האסבסט נוצרה כאשר נודע לנאשם שהאסבסט מתפורר והוא מסכן את בריאות הציבור ואף קיבל על כך תלונה משכנתו, שבקיאה בתחום (נ/1).

שקלתי את טענות הצדדים. אין מחלוקת בדבר קיומו של אינטרס ציבורי מוגן על פי חוק התכנון והבנייה ואין צורך להרחיב את הדיבור על כך שגם לעבודות כגון זו שביצע הנאשם יש צורך בהיתר ותכלית ההיתר היא בין היתר לפקח על התכנון, החומרים, על ההיבט הקונסטרוקטיבי ועוד. ביצוע עבודה ללא היתר, משמעותה גם סיכון פוטנציאלי לציבור. במקרה זה היה קיים סיכון לציבור אם לא הייתה מבוצעת העבודה. אין בכך כדי להכשיר אותה או לקבוע שהנאשם זכאי להגנות הקבועות בחוק העונשין, אך משהורשע הנאשם יש בכך לדעתי שיקול רב בשלב העונש.

יתכן והיה מקום מצד המאשימה לשקול במקרה ספציפי זה ולבקש הימנעות מהרשעה, אולם משהגיעו הצדדים להסדר טיעון אני מכבד אותו ולפיכך גם הורשע הנאשם.

איני סבור שיש מקום לחייב את הנאשם להרוס את המבנה בטווח זמנים קצר יותר, מזה שהוא התחייב לו על פי ההיתר, שכן אם לא היה מחליף את האסבסט, היה בידו היום את אותו מחסן לזמן ארוך שבודאי מסכן את הציבור עוד יותר.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בנסיבות העבירה הנ"ל, כמו גם באמור ע"י הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

הנאשם ישלם קנס בסך 200 ₪ או 1 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 45 יום מהיום.

הנאשם ימלא אחר הוראות ההיתר המחייבות אותו להרוס את המבנה בזמנים הקבועים בהיתר.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר ככל שהיא נוגעת למחסן הספציפי וזאת עד למועד הנקוב בהיתר, כמועד להריסתו. ההתחייבות תהא למשך שנתיים מהיום ובסכום של 10,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 5 ימים, יאסר הנאשם למשך 10 ימים. אם הנאשם יחוייב לממש את התחייבותו ולא יעשה כן – יאסר למשך 45 יום.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.