מ.י. ו. מחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' סאמיט אחזקות נדלן בע"מ ואח'

החלטה

הנני משחררת את עו"ד גבעון מייצוגם של נאשמים 2 ו-3 בלבד וממנה על עו"ד כרמל כסניגורם.

לעניין נאשמת מס' 1, אני קובעת כי עו"ד גבעון הוא המייצג את נאשמת מס' 1 בדיון זה וגזה"ד לגבי נאשמת מס' 1 יישמע בפניו בלבד, וזאת כדין.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר, שופטת

גזר דין

א.

1.הנאשמים הורשעו במסגרת הכרעת דין,לאחר ניהול דיון הוכחות ארוך וממושך כדלקמן:

נאשמת 2 בלבד - בעבירה של אי קיום צו של ביהמ"ש בת.פ: 4216/04 (שלום עכו) ביום 10.2.05, אשר ציוה עליה להרוס מבנה מבנייה קשיחה בשטח כולל של כ-800 מ"ר, שנבנה ללא היתר בניה ובניגוד לייעוד הקרקע שהוא לנופש בלבד.

2.לגבי נאשמים 1 ו-3 - בעבירה של אי קיום צו שיפוטי שהוצא ב-16.11.04 לפיו צוו הנאשמים להפסיק לאלתר עבודות ו/או שימוש חורג במקרקעין למסחר (סופרמרקט).

בתחילת הדיון היום ביקשו ב"כ הצדדים לציין במפורש את אשר סוכם ביניהם – בשלב בו גובש הסדר הטיעון – כי מדובר בתקופה של אי קיום צו החל מיום 5.12.06 ועד ליום 15.5.07 בלבד.

3.יש לציין ולהדגיש, כי היתר לבניה ולשימוש ניתן ב-15.5.07. היתר הבניה והשימוש הוצאו על שם הנאשמת מס' 1 בשמה המעודכן "חייל אחזקות" והוא לגבי כל הבניה רחבת ההיקף לרבות שימוש בשטח של 376 מ"ר כמינימרקט.

ב.מחד, יש לציין לחובת הנאשמים את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

* כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון, במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך...".

* בפס"ד רע"פ 2809/05 כב' השופט העליון א. רובינשטיין, קבע כי "אי קיום צו שיפוטי, גם אם לעבירה זו נקבע עונש מאסר של שנה ולא מעבר לכך, יורד לשורשו של שלטון החוק ושל תורה מתוקנת, ואין כל דופי בהטלת מאסר גם בעבירה ראשונה, מה גם שמדובר בעבירה שנמשכה שנים רבות".

ביהמ"ש העליון ער"פ 4603/90 פדי מז, 2, 529.