מ.י. המחלקה לחקירת שוטרים נ' נגאוקר ואח'

החלטה

1.לפניי בקשות מטעם הנאשמים לחזור בהם מהודאותיהם.

הרקע לבקשות

2.נגד הנאשמים הוגש ביום 18/12/08 כתב אישום, המייחס לנאשמים 3-1 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ועבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, המייחס לנאשמים 2-1 גם עבירה של שוד מזוין, והמייחס לנאשם 2 גם עבירה של גניבה.

על פי כתב האישום, הנאשמים, אשר שירתו במשטרת ישראל כשוטרי מג"ב בשירות חובה, עיכבו את המתלוננים ביום 4/9/06, בדרכם חזרה משגב שלום לביתם באזור חברון, ובמהלך אירוע זה הכו את המתלוננים, ונטלו מהם כסף ומכשיר טלפון סלולארי.

לאחר שמשא ומתן שניהלו ביניהם ב"כ הצדדים על מנת להגיע להסדר טיעון לא צלח, כפרו הנאשמים, ביום 22/10/09, במיוחס להם, והתיק נקבע להוכחות, תוך שנקבעו שלושה מועדי הוכחות בחודשים נובמבר-דצמבר 2009.

למועד הראשון של ההוכחות, 26/11/09, זומנו המתלוננים להעיד. בפתח ישיבת ההוכחות, שאליה התייצבו המתלוננים, הוגשו שלושה הסכמים בכתב להסדר טיעון, שנערכו עם כל אחד מהנאשמים. על פי הסכמים אלו, הנאשמים הסכימו להודות בכתב אישום מתוקן שצורף כנספח להסכמים. בכתב האישום המתוקן שונו חלק מהעובדות שנטענו בכתב האישום המקורי וכן שונו חלק מהוראות החיקוק שיוחסו לנאשמים בכתב האישום המתוקן. התביעה הודיעה כי תעמוד על הרשעה, והצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. על ההסכמים חתומים כל אחד מהנאשמים ובא כוחו.

הנאשמים הודו בבית המשפט בעבירות שבכתב האישום המתוקן, וביקשו שלא להרשיעם בשלב זה, אלא לבחון את שאלת ההרשעה לאחר קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

בהחלטתי מאותו מועד דחיתי את הבקשה, וקבעתי שיש מקום להרשיע את הנאשמים, ושבמידת הצורך תיבחן שאלת ביטול ההרשעה לאחר קבלת התסקירים.

לפיכך שלושת הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות; נאשמים 2-1 הורשעו נוסף על כך בעבירה של דרישת נכס באיומים; נאשם 2 הורשע גם בעבירה של גניבה על-ידי מציאה.

הדיון נדחה לצורך קבלת תסקירים מטעם שירות המבחן לעניין העונש ולעניין שאלת ביטול ההרשעה.

התסקירים הוגשו בחודש יוני 2010, לאחר שבסוף חודש פברואר 2010 ביקש שירות המבחן לדחות את הדיון, שהיה קבוע לחודש אפריל 2010, למחצית חודש יוני 2010.

בתסקיר שהוגש לגבי נאשם 1 נכתב "בהתייחס לעבירה", שהוא "מודה באופן חלקי בביצועה ומתקשה לקחת אחריות עליה. הוא מסר כי באותו מועד רדפו אחרי רכב שבו נסעו שב"חים באופן אשר מסכן את הציבור. כן ציין כי המרדף אחריהם היה ארוך ומייגע. לדבריו, לאחר שעצרו אותם, הוא משך בחוזקה את אחד המתלוננים, אך הוא לא גרם לו לחבלות או לפגיעה כלשהי. הוא טען שהשתמש בכוח הנדרש לשם מעצר ולא יותר מזה וטען שהחבלות של המתלוננים נבעו מתאונה שקדמה לאירוע העבירה. לדבריו, לא לקח מהמתלונן כסף ולא דרש אותו באיומים. הוא מסר כי לקח את תעודת הזהות ומסר אותה למפקדו".

בתסקיר שהוגש לגבי נאשם 2 נכתב "בהתייחס לעבירה", שהוא "מודה באופן חלקי בביצוע ולוקח אחריות על העובדות בהן מודה. ... לדבריו, השב"חים נמלטו באופן רגלי למרחק קצר ולבסוף עצרו. היא מסר כי כדי להשתלט עליהם, הם הגיבו באופן אלים וככל הנראה גם על רקע התסכול המתמשך שבו היה נתון באותה עת כמתואר. לדבריו, מבין שהתנהג באופן בעייתי ופגע במתלוננים. באשר לדרישת הנכס באיומים, רז מסר כי הוא לא לקח את תעודת הזהות מהמתלוננים, אלא קיבל את תעודת הזהות מאחד הנאשמים. הוא ציין כי לא הגיע לידיו סכום הכסף המצוין בכתב האישום. הוא מסר כי לאחר חזרתם למקום האירוע, מצא את הטלפון על הרצפה והניח כי מדובר במכשיר של אחד המתלוננים. לדבריו, טעה בכך שהחזיק את הטלפון ברשותו. עוד מסר כי סבור שלו היה לבדו, לא היה מבצע את העבירה".

בתסקיר שהוגש לגבי נאשם 3 נכתב "בהתייחס לעבירה", שהוא "אינו מודה בביצועה ואינו לוקח אחריות עליה. לדבריו, באותו מועד נהג ברכב, כאשר שני שותפיו לביצוע העבירה ירדו מהרכב והוא כלל לא יצא מהרכב ולא ידע כי התרחש אירוע פלילי. הוא מסר כי גם כאשר הם שבו לרכב, הם לא שיתפו אותו כי היה אירוע חריג כלשהו. לדבריו, הודה בדיון המשפטי שנכח במקום בלבד ולא שביצע את העבירה המיוחסת לו".

הטיעונים לעונש היו אמורים להישמע ביום 30/6/2010.

ביום 27/6/10 הוגשה בקשה מטעם נאשם 2 לחזור בו מהודאתו בחלק מעובדות האישום המתוקן וכן בכל הנוגע לעבירה של דרישת נכס באיומים. בבקשה הובהר כי נאשם 2 אינו מבקש לחזור בו מהודאתו באשר לעבירת התקיפה ולעבירת הגניבה על-ידי מציאה בגין הטלפון הנייד.

ביום 28/6/10 הוגשה בקשה מטעם נאשם 1 לחזור בו מהודאתו בכתב האישום המתוקן.

בדיון שהתקיים ביום 30/6/10 ביקש נאשם 3 אף הוא לחזור בו מהודאתו בכתב האישום המתוקן.

כל הבקשות הוגשו על-ידי באי כוחם של הנאשמים, שייצגו את הנאשמים גם בעת הודאותיהם בבית המשפט.