מ.י. הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' ברנשטיין

הכרעת דין

על יסוד הודיית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום, אני מרשיע אותו בעבירות המפורטות בו.

ניתנה והודעה היום כ"ט אדר תש"ע, 15/03/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודיתו בכתב האישום, בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש בעבודות טעונות היתר, בלא היתר, לפי סעיפים 145(א) (2) ו-(3), 204(א) ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה.

על פי כתב האישום במספר תאריכים בחודש מרץ 2009 נמצא כי בוצעו בלא היתר, חלוקת דירת מגורים בשטח של 136 מ"ר ל-4 יחידות דיור, שבירת קירות, פתיחת פתחים והתקנת דלתות בקירות חיצוניים, הקמת קירות, בניית מהלך מדרגות, התקנת מטבחים, מקלחות ושירותים וארונות חשמל, כמפורט בתשריט אשר צורף לכתב האישום.

כן בוצעה על פי כתב האישום הסבת מבנה מחסן בשטח של 20 מ"ר ליחידת מגורים, התקנת מטבח, מקלחת ושירותים.

על פי כתב האישום במקרקעין ובעבודות נעשה שימוש ל-5 יחידות דיור. העבודות הנ"ל טעונות קבלת היתר. השימוש האמור הינו שימוש חורג הטעון היתר והנאשם ביצע את העבודות והשימושים ללא קבלת היתר כדין מאת הוועדה.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו מוטלים על הנאשם קנס והתחייבות ובנוסף צו הפסקת שימוש וצו הריסה והתאמה להיתר דחויים בתוקפם ל-6 חודשים. ב"כ הצדדים הודיעו כי פניו של הנאשם להריסה ולא להכשרה וכי האורכה המבוקשת נדרשת להתארגנות הנאשם.

ב"כ הנאשם הודיע כי היחידות מושכרות בחוזים אשר מסתיימים בין אוגוסט לאוקטובר 2010 וביקש את האורכה על מנת לאפשר התארגנות לביצוע הצו ועל מנת שלא יווצר מצב של צורך בפינוי אל מול הדיירים.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את נסיבות ביצוע העבירות ואת האיזון בין האינטרס הציבורי באכיפה לאלתר של צווי בית משפט לעומת הצורך של הנאשם אשר הודה, בהתארגנות לקראת הפסקת השימוש וההריסה, באתי למסקנה כי יש לכבד הסדר זה בחלקו בלבד.

מדובר בשימוש מסחרי. ער אני לכך שהפסקת השימוש מביאה לתוצאות כלכליות לא פשוטות עבור הנאשם. יחד עם זאת, מתן אורכה נדיבה לביצוע צו הפסקת שימוש אשר אין מחלוקת כעת כי הוא שימוש אסור על פי דין, יש בה, לטעמי, פגיעה קשה בעקרון השוויון בפני החוק.

לטעמי, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את הציבור הרחב שומר החוק ולאכוף עבירות תכנון ובניה באופן שלא יאפשר הפקת רווחים כלכליים. אכן יש לאפשר לנאשם פרק זמן מסוים לצורך התארגנות, אולם אני סבור כי 6 חודשים משמעותם אפשרות לפרק זמן בלתי סביר של המשך קבלת רווחים מנכס אסור בשימוש כפי השימוש המבוצע בו.

סדר הדברים על פי החוק הינו היתר תחילה. נאשם אשר עושה דין לעצמו, בונה ללא היתר ואף מבצע שימושים אשר הכנסה כלכלית בצידם, צריך לדעת כי יתקל במענה תקיף.

כל מתן אורכה מעבר להתארגנות ראשונית ובסיסית משמעותו מסר פייסני ומתן גושפנקא לרווחים הנובעים מעבירות.

לפיכך, אני מוצא לנכון לצמצם את האורכה הניתנת לעניין הפסקת השימוש למשך 60 יום מהיום. כמו כן, אני מוצא לנכון לצמצם את פרק הזמן לביצוע ההריסה ל-4 חודשים מהיום.

ער אני לכך שמדובר בהסדר טיעון וההלכה היא כי ככלל יש לכבד הסדרי טיעון אלא אם יש בהם כדי פגיעה על פי מבחן האיזון כפי שנקבע בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י פד"י נז' (1), 577.

התערבות בהסדר טיעון הינה חריג, אך בית המשפט אינו יכול להשלים עם מצב דברים בו חוטא יוצא נשכר. לטעמי, מתן אורכה של 6 חודשים להפסקת שימוש מסחרי יש בה פגיעה קשה בשלטון החוק, באינטרס הציבורי והיא חורגת ממבחן האיזון האמור.

ברגיל, צו הריסה כמו גם צו איסור שימוש צריך להיות מבוצע לאלתר. השימוש באורכות צריך להיות מצומצם אך ורק במקרים חריגים ועל מנת למנוע פגיעה כלכלית במעגלי פגיעה נוספים.

מכל האמור, אני סבור שיש לצמצם את פרקי הזמן כאמור.