מ.וילסון ואח' נ' אימאג'סט אינטרנשיונל אן.וי. ואח'

רקע

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 15.05.11.

פסק הדין שניתן, עניינו בתביעה נגזרת שהוגשה על ידי המבקשים, כאשר נשוא התביעה הינה חברת חוץ - הנתבעת 1 , שהוקמה ונרשמה על ידי בעלי מניותיה (התובעים והנתבעים 4-6) לפי דיני האנטילים ההולנדים (האי קורסאו).

בפסק הדין קבעתי כי דין התביעה להידחות על הסף בעיקר מהטעם שדין מקום התאגדותה של החברה הוא הדין המכריע לשאלה, האם ניתן להגיש תביעה נגזרת במקרה זה ואם לאו.

מאחר והגעתי למסקנה כי במקרה זה לא ניתן להגיש תביעה נגזרת, נדחתה התביעה על הסף והתובעים חויבו בהוצאות.

הבקשה

בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה ביום 20.07.11, טענו התובעים כי על פסק הדין הוגש ערעור ובמסגרת הערעור הם חויבו בהפקדת ערובה וערובה כזו אכן הופקדה, משמע שאין כל חשש אמיתי באשר ליכולת של המבקשים לשלם את סכום ההוצאות כפי שייקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך הערעור שהגישו.

בבקשה זו, לא ציינו המבקשים ולא אמרו דבר וחצי דבר, לעניין סיכויי הערעור למעט אמירה כללית ובלתי מפורטת כי הם "מאמינים שסיכוייו להצליח טובים".

המשיבים 1-3 ו-8-12 הגישו את תגובתם ובתגובה זו טענו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן היא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים שנקבעו בפסיקה המצדיקים עיכוב ביצוע.

בתשובה לתגובה שהוגשה היום, הרחיבו המבקשים (שכנראה נוכחו בחסר שבבקשתם לנוכח מקרא תגובת המשיבים), בשאלת הסיכויים. יוער ויואר כבר עתה, כי אין זו הדרך להגיש בקשה לעיבוב ביצוע, שכן הבקשה היא זו שצריכה לכלול את סיכויי הערעור לטעמם של המבקשים, והתשובה לתגובה, אינה המסגרת הנכונה לפרט טענה זו לראשונה.

הכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה, את התגובה ואת התשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי אין כל סיבה להיעתר לבקשה זו, ואני סבור כי היה נכון לשקול אם בכלל היה מקום להגישה בנסיבות העניין.

הלכה למעשה, המבקשים מבקשים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 46,000 ₪ שהושתו עליהם כהוצאות משפט, במסגרת פסק דין בקשר לתובענה בה עתרו המבקשים לאשר תביעה נגזרת בקשר לנזקים שנגרמו לטעמם בסך של כ-4 מיליארד ₪.

הבקשה וגם התשובה לתגובה אינן כוללות כל פירוט לגבי חשש אפשרי, כי אם הוצאות המשפט ישולמו בהתאם לפסק הדין, ובית המשפט העליון יחליט לשנותן, אלו לא יוחזרו.

בין הנתבעים נכללים בעלי מניות פרטיים, חברות כמו התעשייה האווירית לישראל, אלביט מערכות וכדומה, שמיהותם מסביר אולי מדוע לא טרחו המבקשים לציין בבקשתם, כי קיים חשש כלשהו שנתבעים אלו לא יחזירו להם את הסך של 46,000 ₪ במקרה בו יחליט בית המשפט העליון לשנות את פסק הדין בכלל, ובפרט בעניין ההוצאות ושכר הטרחה.

בהתאם לדין ככלל, פסקי דין יש לקיים ועצם הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין עליו מערערים, ובייחוד לא מעוכבים פסקי דין שהחיוב האופרטיבי הנובע מהם, הינו בגין הוצאות משפט.

רק במקרים חריגים מעכב בית המשפט ביצוע פסק דין והמקרה שלפניי אין בו ולו אחד מהתנאים לקיום אותם החריגים (ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נו (5) 403,405 (1997).

מי שמבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להחלטה בערעור שהגיש, עליו לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטצברים, האחד כי סיכוייו להצליח בערעור טובים, וכי מבחינת מאזן הנוחות אם יממוש פסק הדין בטרם יוכרע הערעור, יקשה עליו באופן ממשי להחזיר המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (רע"א 5533/06 מזל נחום ואח' נגד קרן אהרונוסון בע"מ מפי כב' השופטת ארבל, פורסם בנבו (02.08.06)).

כאמור, המבקשים לא טענו בבקשתם כי קיים סיכוי לערעורם, ולא העלו כל חשש ממשי לכך שאם פסק הדין ישתנה בקשר להוצאות שנפסקו לחובתם, אלו לא יוחזרו להם.