אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתי ניתן לתת פסק דין לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני במקום הסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפני החוק?

מתי ניתן לתת פסק דין לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני במקום הסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפני החוק?

תאריך פרסום : 29/09/2016 | גרסת הדפסה
תה"ס
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
41329-02-16
27/08/2016
בפני השופט:
שמואל בר יוסף

- נגד -
תובע:
פלוני
נתבעת:
פלונית
פסק דין
 

 

כלום ניתן "להמיר" הסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפיו מאוזנות זכויות פנסיוניות בדרך של תשלומים עיתיים, לפסק דין שיהא בר ביצוע בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014?

 

רקע עובדתי

 

  1. ביום 11.7.2004 חתמו הצדדים על "הסכם גירושין ויחסי ממון בין בני זוג" (להלן: ההסכם) שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.7.2004 (להלן: פסק הדין). חלק נכבד מההסכמות הינן פרי קביעותיו של אקטואר מוסכם בנוגע לאיזונן של הזכויות צבורות (להלן: חוות הדעת).
  2. סעיפיו הרלוונטיים של ההסכם הינם סעיפים 11 ו- 14, הקובעים כהאי לישנא:

"11.  ביטחונות:

11.1   החתימה על הסכם זה, ואישורו בבית המשפט לענייני משפחה, יהווה הסכמה והראה בלתי חוזרת של כל צד לצדדי ג' המחזיקים בזכויות, המורה להם לעת פדיון לחלק את היתרה באופן יחסי בין הצדדים, ישירות לכל צד, ובהתאם לחישובי האיזון. אישורו של הסכם זה דינו כצו מניעה כלפי המחזיקים בהסכם זה, להימנע מלעשות דיספוזציה אלא בהתאם לאמור בלבד.

...

11.3   הצדדים מורים לצה"ל, להעביר לידי הבעל, את החלק היחסי בכל ומלא זכויות האישה לרבות פנסיה ו/או גמלה ו/או פיצויים ישירות לח-ן **.

11.4   מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי העברת החלק היחסי של מחצית זכויות הבעל בזכויותיה של האישה, יתבצע אך ורק לאחר שהאישה החליטה על פי איזה (כך במקור – שב"י) אופציה יועברו הכספים לידי הבעל, במעמד זה תדווח האישה למנהל התשלומים של צה"ל, ואשר יבצע את העברה בהתאם.

...

  1. כספים זכויות כספיות ו/או אחרות:

14.1      הצדדים הגישו לאקטואר את כל המסמכים העדכניים לצורך ביצוע חישובי האיזון, ואשר תוצאות הבדיקה הינם כדלקמן: 

...

14.1.3   לאישה תהיה אפשרות לבחור באחת מהאופציות הבאות:

א.    אם תבחר האישה לשלם לידי הבעל, את חלקו היחסי בזכויותיה, מיד בפרישתה מצה"ל, יהיה על האישה להעביר לידי הבעל את הסך של 413,048 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד הקובע ביום פרוץ הקרע קרי 16.11.03 ועד התשלום בפועל.

ב.    אם תבחר האישה לשלם לידי הבעל, את חלקו היחסי בתשלומי הפנסיה (להלן: "הגמלה") בתשלומים חודשיים, כנגד קבלתה היא את הגמלה החודשית, יהיה על האישה להעביר לידי הבעל את הסך של 68,010 ₪...ותשלומים חודשיים של החלק היחסי של הגמלה החודשית כדלקמן:

1)    ממועד הפרישה ועד 12.2.10 סך של 1,679 ₪.

2)    מיום 1.1.2011 ועד יום 21.12.2013 סך של 1660.11 ₪.

3)    מיום 1.1.2014 עד הגיע האישה לגיל 64 סך של 1,621.63 ₪.

4)    מגיל 64 ועד סוף מועד הגמלה את הסך של 2,398.50 ₪.                "

  1. הנתבעת בחרה לאזן את הגמלה המגיעה לה מצה"ל (להלן: הפנסיה) בתשלומים חודשיים. בחלוף שנים ארוכות ממועד אישור ההסכם, במהלכן שולמו תשלומי האיזון החודשיים, פנה התובע לצה"ל וביקש לרשום את פסק הדין בהתאם לסעיף 3 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: החוק).
    ביום 8.11.2015 נענה התובע, כי פסק הדין איננו ניתן לרישום, משעה שאיננו עומד בתנאים הנקובים לשם כך בחוק. בכלל זה נכתב, "נציין כי פסק הדין צריך לנקוב באחוזים מהו השיעור להעברה וכי לא ניתן לקבוע זכאות על בסיס סכום נומינאלי".
  2. לפיכך, הגיש התובע את התביעה דנא, בה הוא עותר לקביעת הפרמטרים הדרושים לשם רישום פסק דין בהתאם לחוק, ולשם כך למינוי אקטואר שיקבע את האחוז המגיע לתובע בפנסיה, לאחר שיובאו בחשבון התשלומים ששילמה הנתבעת עד כה לאיזונה.
  3. בדיון שהתקיים ביום 15.5.2016 הוסכם, כי הכרעה בשאלה האם ניתן לתת פסק דין על פי החוק, על רקע הוראות ההסכם, תיפול על דרך טיעונים בכתב.

טענות הצדדים

  1. התובע טוען, כי ההוראה המרכזית בעניין הפנסיה היא הוראת סעיף 11 להסכם, לפיו הצדדים מורים לגופים הרלוונטיים לשלם לזכאי את חלקו באופן ישיר. לטענת התובע, המצב המשפטי בעת כריתת ההסכם לא אפשר לבצע את ההוראה האמורה, ולכן נאלצו הצדדים לגבש מתווה חלופי, בדמות תשלומים של הנתבעת לתובע. עם זאת, כך לטענת התובע, מתווה זה לא מצדיק להימנע ממתן פסק דין שיאפשר לו לקבל את זכויותיו ישירות מצה"ל, משעה שהחוק מאפשר זאת. התובע טוען, כי החוק צפה קיומו של מצב כגון דא ולכן נחקק סעיף 30 לחוק, לפיו הוא יחול גם על פסקי דין שניתנו לפני יום תחילתו. התובע מוסיף וטוען, כי התמשכות המצב הנוכחי גורמת לו נזקים כספיים, בעוד תיקונו לא יגרום לנתבעת כל נזק.
  2. הנתבעת טוענת, כי משעה שהצדדים קבעו מנגנון לאיזון הפנסיה באמצעות תשלומי איזון, לא חל סעיף 30 לחוק. עוד טוענת הנתבעת, כי החלת החוק במקרה דנא מנוגדת לאומד דעת הצדדים לפיה האיזון ייעשה על דרך תשלומי איזון, בפרט לנוכח האופציה שניתנה לה לפדות את חלקו של התובע בפנסיה בתשלום אחד.

דיון והכרעה

  1. התובענה מעוררת את שאלת יישומו של סעיף 30 לחוק הקובע לאמור:

(א)     תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול גם לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן לפני יום התחילה.
...

(ג)     ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפני יום התחילה, ולא מתקיים תנאי מהתנאים להגשת בקשה לרישום פרטי פסק הדין בהתאם להוראות פרק ב', בהתאם לסעיף 42א לחוק הגמלאות כנוסחו בסעיף 24 לחוק זה או בהתאם לסעיף 47א לחוק שירות הקבע כנוסחו בסעיף 25 לחוק זה, לפי העניין, רשאי בן הזוג לשעבר לפנות לערכאה הראשונה בבקשה להורות בדבר אופן חלוקת החיסכון הפנסיוני באמצעות הגוף המשלם לפי הוראות פרקים ב' עד ד', לפי הוראות חוק הגמלאות, כנוסחו בסעיף 24 לחוק זה, או לפי הוראות חוק שירות הקבע, כנוסחו בסעיף 25 לחוק זה, לפי העניין (בסעיף זה – החוקים המסדירים); מצאה הערכאה הראשונה כי ניתן לחלק את החיסכון הפנסיוני כך שהחיסכון הפנסיוני, כולו או חלקו, יחולק באמצעות הגוף המשלם בהתאם להוראות החוקים המסדירים, יחולו הוראות אלה...  

 

  1. הנה כי כן, בהתאם לסעיף 30(ג) לחוק רשאי בן זוגו של חוסך (על שמו נצברו הזכויות הפנסיוניות) לפנות לבית המשפט בתביעה למתן פסק דין שיעלה בקנה אחד עם הוראות החוק, כך שיתאפשר לבן הזוג לקבל כספים ישירות מהגוף המשלם, גם אם פסק הדין שניתן לכתחילה איננו מקיים איזה מהתנאים לכך.
  2. תנאי למתן סעד לפי סעיף 30(ג) לחוק הינו כי ניתן לחלק את החיסכון הפנסיוני כך שהחיסכון הפנסיוני, כולו או חלקו, יחולק באמצעות הגוף המשלם. לכאורה גם במקרים כגון דא בהם נקבעו תשלומי איזון, ניתן "להמיר" את פסק הדין לכזה שיעלה בקנה אחד עם החוק. כך, ניתן לקבוע את תקופת השיתוף ואת החלק היחסי לו זכאי בן הזוג (באופן שיאפשר רישום של פסק הדין כאמור סעיף 3 לחוק), ולאחר מכן לבצע התאמה מתמטית של פסק הדין לנוכח תשלומים שכבר בוצעו.
    ממילא נשאלת השאלה, האם משמעות המונח "ניתן" שבסעיף 30(ג) לחוק היא ייתכנות מתמטית או פרקטית בלבד, או שמא משמעותו כוללת בנוסף גם שיקול מהותי-משפטי, קרי - האם ראוי לתת פסק דין על פי החוק שיבוא במקום פסק הדין הקודם.
  3. כשעסקינן בפסק דין שניתן לאחר הליך שיפוטי, להבדיל מפסק דין שניתן על בסיס הסכם, דומה כי השאלה תהייה בעיקרה מתמטית ופרקטית. שונים הם פני הדברים כשעסקינן בפסק דין שניתן על בסיס הסכם, משעה שהורתן ולידתן של הוראות פסק הדין הינן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ומתן פסק דין שונה חותר תחת עיקרון חופש החוזים (ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו (2) 464, 535, להלן: פרשת קסטנבאום).

 

  1. לנוכח האמור, דומה כי לשם פרשנות המונח "ניתן" שבסעיף 30(ג) לחוק יש להרחיב את המבט אל מעבר למובן המילולי, ולפרשו פרשנות תכליתית, באופן "המגשים בצורה האופטימלית את מטרתה של הנורמה" (א. ברק, פרשנות במשפט – תורת המשפט הכללית, להלן: ברק, עמ' 263).
    תכליתו של החוק מוגדרת בסעיף 1 לחוק לאמור:

 

מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות. (ההדגשות לא במקור).

כפי שבואר במבוא להצעת החוק (הצעות חוק ממשלה – 635) מטרתו של החוק הינה "להתמודד עם הבעיה של העדר אפשרות מעשית לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שהתגרשו לפני מועד הפרישה של בן הזוג החוסך" וזאת על ידי "חלוקתו של חיסכון זה סמוך למועד הפרידה" על מנת "לאפשר לכל אחד מבני הזוג ללכת בדרכו ולפתוח בחיים עצמאיים".

 

  1. שמע מניה, תכליתו של החוק הינה לאפשר את חלוקת החיסכון הפנסיוני באופן שיתאפשר לבן זוגו של החוסך לקבל את זכויותיו באופן עצמאי ובמנותק מהחוסך. לפיכך, ראוי לכאורה לפרש את החוק באופן שתורחב סמכותו של בית המשפט להתערב בהסדרים חוזיים העוסקים באיזון חיסכון פנסיוני. עם זאת, תכליתו של חוק איננה נקבעת אך ורק מתוכו, אלא גם בהתייחס לעקרונות היסוד של שיטת המשפט, משעה שיש להניח "כי תכליתה של הנורמה הינה להשתלב לתוך המבנה החוקתי והשיטתי ולהגשים את עקרונות היסוד של השיטה" (ברק עמ' 373). אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית הינו חופש החוזים, חירות המבטאת אוטונומיה של הפרט, שבתורה מהווה חלק ממערך החירויות המוגן על ידי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ר' פרשת קסטנבאום). פרשנות החוק תוך התחשבות מלאה בחופש החוזים, תצדד בפירוש מצמצם של סמכות בית המשפט לתת פסק דין שונה מפסק הדין שניתן על בסיס הסכמות הצדדים.
  2. דומה כי פרשנות נכונה של המונח "ניתן" שבסעיף 30(ג) לחוק צריכה לשקף איזון ראוי בין השאיפה לאפשר לבן זוגו של חוסך לקבל את זכויותיו באופן ישיר מהגוף המשלם, לבין חופש החוזים (המורה כי בן זוגו של החוסך אינו יכול להתנער באופן חד צדדי מחוזה שכרת וכי בית המשפט איננו כופה על צדדים הסדר לא מוסכם).
    ממילא ברי, כי האיזון האמור מחייב לפרש את המונח "ניתן" פרשנות מהותית ולא מתמטית-פרקטית בלבד.
  3. משבאתי למסקנה דלעיל, עליי להידרש לנוסחת האיזון הראויה בין תכלית החוק במובנה הצר לבין העיקרון הכללי בדבר חופש החוזים. לאור העובדה שתכלית החוק במובנה הצר הינה תכלית ספציפית, ראוי שנוסחת האיזון תשקף עדיפות של תכלית זו על פני חופש החוזים, שהינו עיקרון כללי (ברק, עמ' 373). לפיכך, דומה כי ראוי לקבוע, שעל בית המשפט להימנע ממתן פסק דין על פי החוק, רק מקום בו מתן פסק דין שומט את הבסיס החוזי של ההסכם. רק במקרה כזה יהיה ראוי לקבוע כי לא "ניתן לחלק את החיסכון הפנסיוני" על פי החוק. במקרים אחרים, בהם מתן פסק הדין לפי החוק איננו עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם הספציפיות, אך אינו סותר את הסכמות היסוד של ההסכם, ראוי יהיה לקבוע כי "ניתן לחלק את החיסכון הפנסיוני" על פי החוק.
  4. פרשנות זו תואמת את האמור בסעיף 29(ב) לחוק, לפיו ניתנת הבכורה להסכמת הצדדים על פני הוראות החוק. ההרמוניה החקיקתית בין סעיפי החוק לבין עצמן (ולא רק בין הוראות החוק לבין חופש החוזים כעקרון כללי), מצדיקה לפרש את המונח "ניתן" שבסעיף 30(ג) לחוק באופן המשרת את תכלית החוק מחד גיסא ומכבד את חופש החוזים מאידך גיסא.
  5. השאלה האם ובאיזו מידה סותר פסק דין על פי החוק הסכם קודם, מחייבת בחינה כפולה: הן של סתירה בין פסק הדין לבין הסכמות היסוד הנוגעות לחלוקת החיסכון הפנסיוני, והן של סתירה בין פסק הדין לבין הסכמות יסוד בפרק הרכושי ובינן לבין הסכם הגירושין כמכלול. אכן, משעה שידוע כי לעתים מזומנות לא ניתן להפריד בין הסכמות בתחום אחד של הסכם ממון/גירושין לאחיותיהן מתחום אחר (ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח (4) 635, 639), נדרש מבט מקיף, שהוא לבדו משקף את אומד דעת הצדדים. לכן, במקרים בהם לא ניתן לנתק את הפרק הדן בחיסכון הפנסיוני מיתר הוראות ההסכם, הרי גם מקום בו ניתן "להתאים" את הפרק הדן בחלוקת החיסכון הפנסיוני להוראות החוק מבלי לחתור תחת הבסיס ההסכמי של הפרק האמור - לא יהיה ראוי לעשות כן. במקרים אלה, מתן פסק דין לפי החוק יפר את האיזונים הפנימיים בין פרקיו השונים של ההסכם, הפרה העולה כדי ביטול ההסכם וכתיבת הסכם חדש תחתיו.
  6. יישום האמור על הסכמים כדוגמת ההסכם דנא, בהם נקבעים תשלומי איזון בסכומים נקובים מראש, מוביל למסקנה כי לא ניתן לתת פסק דין על פי החוק, משום שהוא חותר תחת הסכמות היסוד בנוגע לחלוקת החיסכון הפנסיוני. הסכומים שעל החוסך/הנתבעת לשלם לבן זוגו/התובע, נקבעו על סמך הנחות עבודה אקטואריות צופות פני עתיד (למשל, מועד הפרישה, המס שיושת על תשלומי הפנסיה, רכיבי התשלום ועוד - כמפורט בחוות הדעת). הסכמת הצדדים להנחות עבודה אלה הינה נדבך מרכזי בתשתית ההסכמית, תוצאה של שקלול סיכויים וסיכונים הדדיים, הן בנושא הפנסיה והן במכלול הנושאים שהוסדרו בהסכם. לכן, מתן פסק דין לפי החוק תוך התעלמות מהסכמות אלה (למעשה ביטולן) תהווה התערבות גסה באותן הסכמות, העולה כדי כתיבת הסכם חדש.
  7. יתירה מזו, בחינת ההסכם דנא כמכלול מחייבת את המסקנה כי הפרק הדן בפנסיה איננו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק מתצרף רכושי לא פשוט. בכלל זה יש למנות את ההסכמה לאיזון שווי תיק הביטוח של התובע (סעיף 14.1.1 להסכם), את ההסכמה להעברת זכויות התובע בדירת הצדדים לנתבעת ואת ההסכמה לתשלום סכום איזון (שמרכיביו לא פורטו) של 137,000$ (סעיפים 12 ו- 16 להסכם). ברי כי ניסיון להפריד את הפרק הדן בפנסיה משאר חלקיו הרכושיים של ההסכם הינה מלאכותית ופוגעת בתשתית החוזית של ההסכם כמכלול.
  8. לפיכך, הן משום שמתן פסק דין לפי החוק חותר תחת ההסכמה לעניין חלוקת הפנסיה והן משום שהוא חותר תחת ההסכמות הרכושיות כמכלול, לא ראוי לתת פסק דין כנעתר בתביעה ולכן גם לא "ניתן" לתיתו.
  9. אינני מקבל את טענת התובע, כי בהתאם לסעיף 11 להסכם הוא זכאי לכפות על הנתבעת את יישום המנגנון שבחוק. סעיף 11 להסכם מבטא הסכמה לפיה ההסדרים המפורטים בהסכם לאיזון זכויות צבורות – לנדוננו, איזון הפנסיה בתשלומים קצובים – יחייבו את הצדדים ואת הגוף המשלם כאחד, הא ותו לא.

    הסעיף המהותי בו נקבעות הזכויות הוא דווקא סעיף 14, בעוד סעיף 11 הוא סעיף טכני-ביצועי. זו פרשנותו הנכונה של ההסכם, המיישבת את הוראות סעיף 14 עם הוראות סעיף 11, והדברים נאמרים מפורשות בסעיף 11.4 להסכם לאמור:

"העברת החלק היחסי של מחצית זכויות הבעל בזכויותיה של האישה, יתבצע אך ורק לאחר שהאישה החליטה על פי איזה (כך במקור – שב"י) אופציה יועברו הכספים לידי הבעל. במעמד זה תדווח האישה למנהל התשלומים של צה"ל, ואשר יבצע את העברה בהתאם."

שמע מניה, הוסכם כי לאחר שהנתבעת תבחר אם לאזן את הפנסיה על דרך תשלום חד פעמי מראש או על דרך תשלומים חודשיים, כמפורט בסעיף 14.1.3 להסכם, תעשה פניה לצה"ל על מנת שהתובע יוכל לגבות תשלומים אלה ישירות. מדובר במנגנון שנועד להבטיח את פירעון התשלומים המפורטים בסעיף 14 (כעולה גם מכותרתו של סעיף 11 – "ביטחונות"). אין בכך כדי לשנות את ההסכמה היסודית, לפיה האיזון יבוצע על דרך תשלומים קבועים מראש ולא על דרך קביעת חלק יחסי מתשלומי הפנסיה. 

  1. אין בידי לקבל גם את טענת התובע, לפיה קביעת המנגנון לאיזון כספי של הפנסיה היה ברירת מחדל לנוכח המצב המשפטי בעת כריתת ההסכם, ולכן מוצדק לשנותו עם שינוי הדין. גם לפי המצב המשפטי שקדם לחוק לא הייתה מניעה להסכים על איזון פנסיה על ידי קביעת החלק היחסי לו זכאי בן זוגו של החוסך, וישנם לא מעט הסכמים ברוח זו. ההבדל בין הסכמים כאלה לבין ההסדר על פי החוק, הוא שקודם לתחילת החוק לא ניתן היה לכפות על הגורם המשלם לפעול על פי ההסכם. משעה שהתובע העדיף לאזן את הפנסיה על דרך של תשלומי איזון כמפורט בהסכם, הוא בחר בחירה מודעת, מסתמא כפועל יוצא מהיתרונות שמצא בכך, ולכן אין מקום להיעתר לתביעה אלא אם יבוטל ההסכם. אכן, "בפשרה יש משום "קניית סיכון" או "קניית דין". סיכון זה יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד" (פרידמן וכהן, חוזים, כרך ב' עמ' 736). לכן, שינוי הדין איננו מהווה עילה לשינוי ההסכם (למעשה ביטולו). למעלה מן הצורך יוער, כי משעה ששינוי הדין הינו סיכון שנלקח בחשבון, התממשותו איננה עולה כדי סיכול או טעות (טענות שלא נטענו על ידי התובע), אלא, לכל היותר, כדי טעות בכדאיות העסקה מכוחה לא ניתן לבטל חוזה (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, עמ' 278).
  2. הנה כי כן, משעה שמתן פסק דין לפי החוק חותר תחת התשתית ההסכמית של ההסכם, לא "ניתן" לתיתו לפי סעיף 30(ג) לחוק, ולכן דין התביעה להידחות.

סופו של דבר

  1. התביעה נדחית.
  2. בשים לב להסכמה הדיונית שקיצרה את ההליך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 14,000 ₪.
  3. פסק הדין ניתן פרסום בהשמטת שמות הצדדים.

    תואיל המזכירות לסגור את התיק
    .

ניתן היום,  כ"ג אב תשע"ו, 27 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ