החלטה
בקשה למינוי בורר
בבקשה שלפניי עותרת המבקשת למינוי עו"ד יוסף תוסיה כהן כבורר בסכסוך שנתגלע לטענתה, בינה לבין המשיבות, בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק).
המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה, ובחלוף הארכה שניתנה להם להגשת התגובה, עתרה המבקשת למתן החלטה בהעדר תגובה.
מהבקשה והמצורף לה עולה, כי ביום 22.9.97 נחתם בין המבקשת לבין המשיבים הסכם (להלן – ההסכם) לפיו רכשה המבקשת מהמשיבים זכויות חכירה במקרקעין המצויים בתחום הרחובות רזיאל, מרזוק ועזר, שמעון בן שטח והדואר בעיר יפו (גוש 7017 חלקות 4-7) (להלן – המקרקעין) לצורך בניית פרויקט מגורים ומסחר חדש.
בסעיף 17 להסכם נקבעה תניית בוררות, לפיה: "כל סכסוך בין הצדדים בקשר להסכם המחאה זה יובא להכרעת שני בוררים: עוה"ד יהודה טלמון מטעם הכנסיה ועו"ד משה מטלון מטעם הקונה...".
כמו כן נקבע בסעיף 17.2 להסכם, כי במקרה של מחלוקת בין שני הבוררים, כאמור בסעיף 17 להסכם, "...ימנו שני הבוררים בורר שלישי מכריע. הבוררים עצמם יכריעו אם לאפשר לצדדים לטעון בפני הבורר המכריע או שהנושא יועבר לבורר המכריע על ידי הבוררים עצמם, במקרה של מחלוקת בשאלה זו יכריע הבורר המכריע".
מספר שנים לאחר כריתת ההסכם, התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים. במקביל להם פנו הצדדים להליך גישור, וביום 4.5.04 חתמו על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון ביום 18.5.04 (להלן – הסכם הפשרה). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, מנגנון לשיתוף פעולה בין הצדדים לקידום פרויקט הבנייה בדרך של יצירת שותפות. כן הגיעו הצדדים להסכמות עובדתיות שונות בנקודות רלוונטיות לפרויקט, ונקבעו הסדרים לביצועו.
הסכם הפשרה לא הביא לביטול תניית הבוררות שבהסכם, לאור סעיף 43 שבו, אך גם לא הביא לסיום הסכסוך בין הצדדים, ואלה מצאו עצמם מתדיינים שוב בערכאות המשפטיות השונות, ובכלל זה, בהליך המרצת פתיחה שהתנהל בבית משפט זה (לפני השופטת ענת ברון בה"פ 631/07) (להלן – המרצת הפתיחה). במסגרת המרצת הפתיחה עתרה המבקשת למנות כונס נכסים לצורך אכיפת הסכם הפשרה, כאשר היו אלה המשיבים שעתרו לעכב את ההליכים לפי סעיף 5 לחוק, בשל תניית הבוררות שבהסכם. עמדת המשיבים התקבלה ובית המשפט דחה את עתירת המבקשת למינוי כונס נכסים. הליך גישור שנוהל בין הצדדים לאחר הליך המרצת הפתיחה, נכשל גם הוא.
מחילופי המכתבים בין הצדדים, מיום 23.7.12 ואילך עולה, כי המשיבים אינם מתנגדים עקרונית להפניית הסכסוך להליך בוררות (ראו סעיף 4 למכתב) אך לדידם, יש לפעול בהתאם להסכם, ולהפנות את הליך הבוררות לבורר מכריע רק במקרה של מחלוקת בין שני הבוררים.
גם המבקשת אינה מתעלמת ממנגון הבוררות הקבוע בהסכם, אלא שלשיטתה, אף שהסכימה למנגנון זה עוד באוגוסט 2012, נמנעו המשיבים לקבוע ישיבת בוררות למרות פניותיה החוזרות והנשנות, דבר המצדיק מעבר ישיר לבורר מכריע.
הגם שכאמור לא התקבלה עמדתם הרשמית של המשיבים לבקשה, הרי זו עולה מהתכתובת שצורפה לבקשה, והמתבטאת, בין היתר, במכתבו של עו"ד קוגן מיום 26.7.12, בו נאמר בין היתר כי "... היה ועל אף האמור לעיל מרשתך תוסיף ותדבק בדרישתה...יש לנהוג בכגון דא על פי הקבוע בהסכם הבוררות הנזכר בסעיף 3 למכתבך, קרי: הבאת העניין להכרעת בבוררות זבל"א שתנוהל על ידי באי כוח הצדדים, ומינוי בורר מכריע רק במקרה של מחלוקת בין שני הבוררים הנ"ל (סעיף 4).
עמדה זו עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים, עת ההסכמה הינה האדן עליו מבוססת סמכות בית המשפט לכפות הליך בוררות.
אשר על כן, יש להעדיף בשלב הראשון את הפניית הסכסוך להליך בוררות בהתאם למתווה הקבוע בתניית הבוררות שבסעיף 17 להסכם, דהיינו לפני שני הבוררים שזהותם נקבעה מבעוד מועד על-ידי הצדדים להסכם. כשלון בנתיב זה יפתח את השער למתווה השני, קרי, בורר מכריע.
אני ממנה, איפוא, כבוררים את עורכי הדין יהודה טלמון ומשה מטלון.
המנעות מקביעת ישיבת בוררות מטעם שני הבוררים, וקיומה בפועל, תוך 45 יום מהיום- תחשב כ"מקרה של מחלוקת" ותחייב מינוי "בורר שלישי מכריע".
לא יקבע ע"י שני הבוררים בורר שלישי מכריע תוך 30 יום נוספים, תעבור סמכות המינוי לבית המשפט.
ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.