החלטה
בפניי בקשת כ.צ.ט בע"מ (להלן: "כצט" או "המבקשת"), לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן על ידי ביום 6.6.2007 (להלן: "פסק הדין") ואשר תוקן, בפסק דין משלים, ביום 20.9.2010 (להלן: "פסק הדין המשלים"), ולחילופין לעכב את ביצוע פסק הדין למשך 60 ימים- עד שיהיה סיפק בידי ערכאת הערעור לדון בבקשת עיכוב הביצוע לאחר הגשת הערעור.
הבקשה- בתמצית
המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, על פסק הדין, בו הוחלט על פי הסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לדיון מחודש בפניי, בעניינים מסוימים.
במסגרת הליכי הערעור הוסכם בין הצדדים, כי המבקשת תשלם למשיבה את סכום פסק הדין כנגד הפקדת ערבות בנקאית צמודה באותו סכום בידי ב"כ המבקשת. במגרת הסדר זה, נשמרה למבקשת הזכות לערער על שני פסקי הדין ולבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין (להלן: "ההסדר").
כעת משניתן פסק הדין המשלים, מבקשת כצט להגיש ערעור והיא סבורה כי סיכוייה בערעור טובים, ולפיכך עותרת היא בבקשה זו.
לטענתה, משמעות עיכוב הביצוע היא כי הערבות המוחזקת בידי ב"כ המבקשת לא תוחזר למשיבה עד גמר ההליכים בערעור, וזאת היות ולטענתה התברר כי המשיבה הינה חברה שלא פעילה עוד, אין לה כל פעילות מסחרית, אין לה רכוש ואין לה הכנסות כלשהן.
המבקשת סבורה כי אם תזכה בערעורה והערבות הבנקאית תושב למשיבה, תישאר המבקשת מול שוקת שבורה ובלא כל סיכוי לגבות את חובה. ומכאן הבקשה.
מנגד טענה המשיבה בתגובתה, בין היתר, כי המבקשת אינה זכאית לעיכוב ביצוע הן מהפן המשפטי- בהעדר נימוקי ערעור והן מהפן העובדתי, נוכח ניסיונה חסר תום הלב להמשיך להחזיק בבטוחה שנמסרה לה, בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 20.3.2008, עד להכרעה בפסק הדין המשלים, ובשעה שמוכן שיק לפקודתה במשרד ב"כ המשיבה על סכום ההחזר שנקבע בפסק הדין המשלים שעל המשיבה להשיב למבקשת.
לחילופין, טענה המבקשת כי במידה וימצא כי יש לחייבה בערובה כלשהי להשבת הכספים שנפסקו לזכותה במסגרת פסק הדין, אם וככל שתגיש המבקשת ערעור על פסק הדין, תמציא המשיבה מיד לכשתדרש, ערבות צד ג' חתומה ע"י חברת אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ, אשר היה חברה מבוססת היטב.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, בתשובה ובתשובה לתשובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.
אף שבענייננו לא מצאתי כל טעם המצדיק עיכובו של פסק הדין שהינו הלכה למעשה פזק דין כספי, בנסיבות המיוחדות של תיק זה אני סבור כי יש להעתר לבקשת המבקשת החלופית ולעכב ביצועו של פסק הדין עד שיהיה סיפק בידי ערכאת הערעור לדון בבקשת עיכוב הביצוע לאחר הגשת הערעור.
והכל כפי שיפורט להלן:
בענייננו אין המדובר בבקשה רגילה של עיכוב ביצוע שהריי אין מחלוקת כי סכום פסק הדין (סך של כ 498,000 ₪) שולם זה מכבר למשיבה ע"י המבקשת, ובעקבות פסק הדין המשלים חויבה המשיבה להשיב למבקשת סך של 164,321 ₪.
המחלוקת בבבקשה זו, הלכה למעשה נסבה סביב השאלה האם יש להותיר את הבטוחה שהופקדה ע"י המשיבה- ערבות בנקאית - בידי ב"כ המבקשת ?
כלל הוא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
כשמדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת וזה יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, החלטה מיום 20.7.2006, מפי השופטת פרוקצ'יה).
בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית-המשפט להידרש לשני מבחנים מצטברים:
ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור, ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ראו גם בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסק-דין מיום 18.5.2006, מפי השופטת נאור).