התובע, רואה חשבון ועורך דין במקצועו, הגיש תביעתו נגד הנתבעת 1 (להלן-
"הנתבעת"), משרד רואי חשבון הנמנה על רשת Deloitte, ונגד הנתבע 2 (להלן-
"הנתבע"), רואה חשבון במקצועו ושותף בנתבעת, בטענה כי הנתבע העתיק חוות דעת שהכין התובע עבור חברת דראל רם בע"מ (להלן-
"דראל"), והציגה כחוות דעת שהוכנה על ידו.
בכתב התביעה נטען, כי העתקת חוות הדעת, מהווה הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובע.
בד בבד, עתר התובע לסעדים שונים, ביניהם, צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש כלשהו בחוות דעתו.
כמו כן עתר התובע לחייב הנתבעת והנתבע, יחד ולחוד, בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח, בגין כל הפרה של זכות היוצרים שלו.
העובדות הצריכות לעניין
במהלך שנת 2008 פנתה חברת דראל לתובע, וביקשה ממנו להכין חוות דעת מקצועית באשר לסיווג עסקאות הליסינג, שנערכו בין דראל לבין חברת אבו חנא ריתוך וצנרת בע"מ, כליסינג מימוני או כליסינג תפעולי, וזאת לשם הגשתה כחוות דעת מומחה, לבית משפט השלום בחיפה.
חוות הדעת אשר נחתמה על ידי התובע ביום 11.6.08 (להלן-
"חוות הדעת הראשונה"), הוגשה לבית המשפט באמצעות באי כוחה של חברת דראל, עורכי דין ממשרד שיבולת רוברטס ושות' (להלן-
"משרד שיבולת").
כשלושה חודשים לאחר מכן, פנתה דראל לנתבעת, באמצעות משרד שיבולת, וביקשה להכין עבורה חוות דעת בנושא סיווג עסקאות ליסינג בין דראל לבין חברת עמית רשת כלים חד פעמיים בע"מ (להלן-
"עמית"), וזאת לצורך הגשתה לבית המשפט המחוזי בתל- אביב. חוות הדעת נערכה ונחתמה על ידי הנתבע (להלן-
חוות הדעת השנייה") והיא הוגשה לבית המשפט ביום 9.9.08.
ביום 26.7.09 פנה התובע לנתבעת במכתב, בו נטען כי חוות הדעת השנייה, שנערכה על ידי הנתבע, מפרה את זכויותיו של התובע בחוות הדעת הראשונה. עוד טען התובע במכתבו, כי חוות הדעת השנייה הועתקה במלואה מחוות דעתו, לרבות הנספחים לחוות הדעת, וכן טבלה מסכמת שצורפה לה, ובכך הפרו הן הנתבעת והן הנתבע את זכויות היוצרים של התובע.
ביום 17.9.09 השיבה הנתבעת למכתבו של התובע, תוך שהיא דוחה טענותיו, בין היתר, מהסיבה כי מכלול הנתונים העובדתיים בחוות הדעת, כמו גם אופן עריכתם, מתחייב לאור פסק הדין המנחה בעניין סיווג עסקאות ליסינג (ע"א 2462/97
הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מס' 1 בע"מ) ואח', פ"ד נד(1) 529 (להלן-
"פרשת הפועלים"), ומהסיבה שהחלק החשבונאי, בחוות הדעת השנייה, שונה בתכלית מהחלק החשבונאי בחוות הדעת הראשונה.
ביום 16.12.09 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת במכתב, בו חזר על טענותיו, כי חוות הדעת השנייה מפירה את זכות היוצרים שלו. כמו כן, נתבקשה הנתבעת לחדול משימוש בחוות הדעת של התובע, ולשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 300,000 ש"ח.
במענה לפנייה זו, הפנתה הנתבעת את התובע לעמדתה, כפי שפורטה במכתבה מיום 17.9.09, לעיל.
לאור המתואר לעיל, הגיש התובע תביעתו ביום 11.3.10, בה נטען כי הנתבעת והנתבע, יחד ולחוד, הפרו את זכות היוצרים שלו, ובכך אף התעשרו שלא כדין.
כאמור, התובע עתר לצו שיאסור על הנתבעת לעשות כל שימוש בחוות הדעת הראשונה והשנייה, וכן עתר לחייב את הנתבעת והנתבע, יחד ולחוד, בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 250,000 ש"ח, בגין ההפרות של זכות היוצרים שלו.
טענות הצדדים
לטענת התובע, חוות דעתו הינה יצירה מקורית ספרותית, כהגדרתה בחוק זכות יוצרים, תשס"ח- 2007 (להלן-
"החוק"). לטענתו, הוא שקד ימים רבים ועמל שעות רבות בעריכת חוות דעת מקורית ומקצועית, המשקפת את מומחיותו בתחום.
לטענת התובע, הנתבעים העתיקו, העתקה כמעט מלאה, את חוות הדעת שלו, וזאת ללא קבלת רשות או היתר, ומבלי לציין את שמו של התובע כעורך חוות הדעת. בנוסף הנתבעים אף קיבלו שכר בגין כך, והתעשרו שלא כדין.
מנגד, הנתבעים טענו, כי התובע לא גילה כל עילת תביעה נגדם, שכן, חוות דעת הנערכת לשם דיון משפטי איננה בגדר "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק, ואין כל זכות יוצרים בחוות הדעת, הראויה להגנה במסגרת החוק. לטענתם, מכלול העובדות עליהן מבוססת חוות הדעת שערך התובע, כמו גם מבנה חוות הדעת, נקבעו ב
פרשת הפועלים, המוזכרת לעיל, ואין בהם כל מקוריות מצידו של התובע. על כך עוד הוסיפו, כי כל חוות דעת בנושא סיווג עסקאות ליסינג, צריכה להיערך על פי התקנים החשבונאיים הקבועים, העוסקים בנושאי ליסינג, ויש לבחון את העובדות בהתאם לקריטריונים מוגדרים, הקבועים בתקנים בינלאומיים, ואך טבעי, כי יהא דמיון בין חוות דעת, הנערכות בנושא סיווג עסקאות ליסינג.
לחילופין טענו הנתבעים, כי גם אם יש להכיר בחוות הדעת כיצירה ספרותית המזכה את התובע בזכויות יוצרים בה, הנתבעים כלל לא העתיקו את חוות הדעת של התובע, אלא שהיא נמסרה להם על ידי משרד שיבולת, כטיוטת חוות דעת, כאשר הטיוטה כללה את כל הנתונים העובדתיים הדרושים, כמו גם את הנספחים והטבלה. הטיוטה שנשלחה לנתבעים מאת משרד שיבולת, נשלחה בדואר אלקטרוני כקובץ וורד (נ/3), ללא ציון שם התובע וללא ציון כלשהו, כי המדובר בחוות דעת שניתנה על ידו, כאשר העובדות שפורטו בטיוטה התייחסו אך ורק למסכת העובדתית, בהליך המשפטי שהתנהל בין דראל ובין עמית. עוד צוין בדוא"ל, כי טיוטת חוות הדעת נערכה על ידי משרד שיבולת, וכך נאמר בה:
"בהמשך לשיחתנו נא ראה רצ"ב טיוטת חוות דעת שהכנו".