משעור קדח נ' פזכים בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף, בין היתר, מחמת התיישנות. התובענה הוגשה ביום 15.5.07.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, מגדל אבטיחים באזור בקעת הירדן. בקיץ 2000, גידל שדה אבטיחים בשטח של כ-240 דונם. התובע ריסס את השטח הנ"ל בחומרי הדברה שיוצרו על ידי הנתבעת 1, פזכים בע"מ, (להלן: "פזכים"). פעולת הריסוס בחומרים הנ"ל בוצעה על ידי הנתבעת 2, כים-ניר שרותי תעופה בע"מ (להלן: "כים-ניר").

לטענת התובע, נגרם נזק ליבול האבטיחים כתוצאה ממזיקים אשר חומרי ההדברה שיוצרו על ידי פזכים לא פעלו כיאות נגדם. על כן, לטענתו, תרכובת חומרי ההדברה היתה לקויה, אי לכך על פזכים לפצות אותו בגין נזקיו, המוערכים בסך של 777,412 ₪. לחילופין נטען שאם תרכובת חומרי ההדברה הייתה תקינה אז הריסוס עצמו בוצע באופן בלתי תקין על ידי כים-ניר דבר שגרם לאי יעילות חומרי ההדברה וגרימת הנזק.

כבר יאמר, כי בכתב התביעה לא צוין התאריך המדויק בו בוצעה ההדברה כפי שלא צוין המועד בו נתגלה הנזק לפי טענת התובע. כל אשר נאמר בתביעה הוא כי הריסוס בוצע בקיץ 2000. לעובדה זו השלכות בעניינינו כפי שיובהר בהמשך.

שתי הנתבעות התגוננו בפני התביעה ושתיהן טענו, כי התביעה התיישנה. אם כי, רק פזכים הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ואילו הנתבעת 2 הצטרפה לבקשה זו כעולה מדברי בא כוחה, במהלך הדיון שהתנהל ביום 12.5.09.

פזכים טענה, כי הריסוס בוצע על ידי כים-ניר בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2000, כאשר פעולת הריסוס האחרונה בוצעה ביום 9.5.00. התובע הודה במכתבו מיום 15.11.00 כי הנזק התגלה תוך 48 שעות מעת הריסוס, כך שגם לשיטת התובע עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 11.5.00. עוד נטען, כי מחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה עולה כי הנזק הנטען לאבטיחים גובש במלואו עוד ביום 16.5.00, שכן במועד זה נערך לבקשת התובע ביקור השמאי מטעמו, אשר בחן את הנזקים ליבול האבטיחים. מכאן ומשהוגשה התביעה ביום 15.5.07, הרי היא התיישנה.

כאמור, גם כים-ניר טענה להתיישנות התובענה בכתב הגנתה מנימוק של חלוף יותר מ-7 שנים מאז גילוי הנזק.

התובע הגיש תגובתו לבקשה וטען, כי מדובר בתובענה בגין עוולה שהנזק בעקבותיה התגלה לאחר התרחשותה. העילה נולדה לאחר חודשים מהגילוי הראשוני של הנזק והקשר הסיבתי. לטענתו מרוץ ההתיישנות מתחיל בעת שנמצא לראשונה "כוח התביעה" בידיו של התובע וכי "כוח התביעה" במקרה זה נמצא בידו רק לאחר מכירת היבול והערכת הנזק הכספי בצורה מדויקת, רק אז, על פי הנטען, ניתן להתחיל בחישוב תקופת ההתיישנות. התובע הוסיף, כי בתאריך ביקור השמאי מטעמו בשטח (16.5.00) רק ווידא התובע שנגרם נזק כבד ליבול, אולם עד תאריך זה עוד לא התגבש הנזק במלואו. הנזק הכספי התגבש, כך לטענתו, רק אחרי מכירת האבטיחים. מכירת האבטיחים התבצעה במהלך חודשים והסתיימה בחודש אוקטובר 2000 ועם סיום המכירה ערך השמאי חוות דעתו ביום 2.11.00. על כן התביעה לא התיישנה.

אין ספק, כי בכתב התביעה לא נטען שעילת התביעה נולדה רק לאחר מכירת האבטיחים כפי שלא נטען כלל מתי נמכרו האבטיחים, נהפוך הוא בכתב התביעה נטען כי הריסוס בוצע בקיץ 2000 ומהניסוח הנ"ל ניתן להסיק, כי התובע טוען כי זה המועד בו נולדה עילת התביעה. בעניין זה יש להפנות לתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתייחסת לפרטים שיכיל כתב תביעה כאשר בתקנה משנה (5) נקבע במפורש כי התביעה תכיל את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).

אי לכך ובצדק טענה פזכים, שבתובענה לא נטען כי העילה נולדה ביום גילוי הנזק וכמובן שלא נטען מתי נתגלה אותו נזק.

מכאן על פניו, והואיל והריסוס בוצע לכל המאוחר ביום 9.5.00 (ראה "דו"ח פרוט עבודה למגדל" שצורף כנספח לכתב התביעה), הרי שהתביעה התיישנה.

אדגיש כי על אף העובדה שהריסוס בוצע בחודש מאי כמפורט לעיל, היינו באביב, התובע טען בתביעתו, כי הריסוס בוצע בחודשי הקיץ כשטענה זו אינה מיישבת עם נספחי תביעתו.

יחד עם זאת, וגם אם תתקבל טענת התובע, שהועלתה בתגובה, ולפיה העילה נולדה ביום גילוי הנזק, עדיין דין התביעה להידחות שכן הנזק נתגלה לתובע, על פי טענתו, יומיים לאחר פעולת הריסוס האחרונה, היינו 11.5.09 (ראה מכתבו של עו"ד קסום וליד, מיום 15.11.00, ממנו עולה כי חומר ההדברה לא מנע התפתחות חרקים וכי תופעה זו התגלתה לעינו של התובע 48 שעות מעת הריסוס).

יתרה מזו, התובע ידע בפועל אודות הנזק כבר בסמוך למועד הריסוס, והראיה ביקור השמאי מטעמו בשטח, אשר נערך בתאריך 16.5.00, ללמדך כי כבר אז ידע התובע אודות הנזק.

יש לציין, כי השמאי תיאר בחוות דעתו את מצב גידול האבטיחים נכון ליום ביקורו בשטח. גם התיאור הנ"ל מוביל למסקנה בדבר גילוי הנזק כבר אז "כמעט בכל האבטיחים נמצאו פגיעות בחלק התחתון של האבטיח שנגרמו כנראה על יד חיפושית, הנזק מתבטא באכילת הקליפה החיצונית הירוקה. ... נצפו אבטיחים שגם בחלק העליון נאכלה הקליפה הירוקה אך הנזק המשמעותי הוא באכילת הקליפה כאמור בחלק התחתון של האבטיח" (סע' 4 לחוות הדעת).

טענת התובע, כי הנזק התגבש רק ביום מכירת האבטיחים כי רק אז יכל לאמוד את הנזק הכספי וכי עילת התביעה נולדה רק במועד זה, דינה להידחות.

סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מגדיר מהו היום שבו נולדה עילת התובענה בתובענה על עוולות. כאשר הנזק הינו חלק מעילת התובענה, יהא היום בו נולדה העילה – היום שבו ארע הנזק ומקום בו לא נתגלה הנזק ביום שארע, יחשב היום שבו נתגלה הנזק כיום שבו נולדה עילת התובענה. כל עוד לא נתגלה הנזק אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ.

השאלה המתבקשת היא מהו הנזק שמיום גילויו מונים את תקופת ההתיישנות? אין ספק שאין להמתין לגיבוש מלוא הנזק כדי להתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות.

הפסיקה התייחסה לשאלה זו, במיוחד במקרים בהם חל שינוי בהיקף הנזק וקבעה, כי "... נתגלה אין פירושו נתגבש – אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק – הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר. יש להבדיל בין אירוע הנזק לבין היקפו" (ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקליים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, בעמ' 128).