משכל לא הפרה חוזה הוצאה לאור עם סופרת

פסקדין

התובעת, דליה כהן (להלן- התובעת), הגישה תביעה על סך 500,000 ש"ח נגד משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ (להלן- הנתבעת), בגין הפרת חוזה הוצאה לאור.

תמצית טענות התובעת

התובעת היא סופרת וכותבת והנתבעת היא חברה בע"מ, העוסקת בהוצאה לאור, פרסום והפצה.

במהלך שנת 2001, שלחה התובעת לנתבעת חלק מכתב יד שכתבה, הנקרא "אני מודליאני, יהודי". בעקבות כך, העורכת הראשית של הנתבעת, גב' עליזה ציגלר (להלן- גב' ציגלר), יצרה עימה קשר וביקשה לשלוח אליה את כתב היד במלואו ואכן כך היה.

במשך ארבעה חודשים, לא יצרה הנתבעת קשר עם התובעת. בניסיון לברר את מהות העיכוב, פנתה התובעת לנתבעת ונענתה, כי ככל הנראה כתב היד הלך לאיבוד. הנתבעת הוסיפה, כי על אף שיש בידה חוות דעת טובות באשר לכתב היד, היא לא תוכל להוציאו לאור, עקב חוזים רבים עליהם חתמה בתקופה האחרונה.

ביום 10.02.02, פנתה התובעת לנתבעת במכתב והתריעה בפניה, כי אם בזמן הקרוב יצא על ידה או על ידי מאן דהו אחר, כתב יד הדומה בנושאו, לנושא עליו כתבה, היא תנקוט בהליכים משפטיים נגדה. לאחר קבלת המכתב הודיעה הנתבעת לתובעת, כי כתב היד נמצא והוא מועבר לקריאה אצל בוחנים נוספים.

מספר שבועות לאחר מכן הודיעה הנתבעת, כי כתב היד מצא חן בעיני הבוחנים השונים ולכן הוחלט לחתום עם התובעת על חוזה הוצאה לאור.

הנתבעת שלחה לתובעת טיוטת הסכם. אולם, בעקבות רצונה של התובעת למצוא עו"ד מתאים לעניין זה התעכבה חתימתו. עקב השיהוי הרב, ביקשה הנתבעת לוותר על חתימת ההסכם. בסופו של דבר, נעתרה התובעת לחתום על ההסכם ללא נוכחות עו"ד.

ביום 20.05.02 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו על הנתבעת להוציא לאור, להפיץ ולפרסם את היצירה שכתבה התובעת. בסעיף 8.2 להסכם נקבע, כי הנתבעת מתחייבת להוציא לאור את הספר בתוך 18 חודשים מיום מסירת כתב היד.

ביום 12.12.02, שלחה התובעת לנתבעת מכתב תזכורת כי עליה לטפל בהוצאת כתב היד וכי ברצונה לדעת האם לשלוח את תיקוניה האחרונים לכתב היד.

ביום 13.08.03, משנותרו שלושה חודשים להוצאת הספר, פנתה התובעת לנתבעת בשנית, על מנת לתת לה תזכורת נוספת. בעקבות המכתב ביקשה הנתבעת, כי התובעת תשלח לה רשימת ספרים בהם השתמשה כחומר רקע לרומן ורשימת מובאות ספרותיות מתורגמות. שלושה ימים לאחר מכן, שלחה התובעת לנתבעת את מבוקשה.

עורכת הדין של הנתבעת, סיוון זגגי (להלן- עו"ד זגגי), ביקשה מהתובעת להפחית את כמות המובאות הספרותיות, להימנע מפניה להוצאות שברשותן התרגומים ולבקש מהן רשות לפרסם את התרגומים שנעשו אצלם בהוצאה. הנתבעת הבהירה, כי פרסום התרגומים יעלו לתובעת כסף רב ויהיו כרוכים בטרחה רבה מצידה של עורכת הדין.

התובעת הסכימה לתת גרסה שונה, פרי ידה, לתרגומים. כמו-כן, הסכימה לצמצם את מספר המובאות הספרותיות ואכן, כתב היד המתוקן הכיל מספר מועט יותר של ציטוטים ספרותיים.

ביום 28.10.03, נדהמה התובעת לקבל מכתב, בו הודיעה לה הנתבעת כי לא תוכל להוציא לאור את כתב היד, עקב כמות גדולה של צילומי יצירות אומנות וציטוטים, אשר יש להשיג את הזכויות עליהם. הודעה זו נשלחה למרות הודעת התובעת, כי תתרגם חלק מהציטטות בכוחות עצמה וכי תוותר על הצגת יצירות אומנות בספרה.

ביום 2.11.03, הודיעה התובעת לנתבעת, כי מדובר בהפרת הסכם והציעה לה פתרונות לקיומו. כשלושה ימים לאחר מכן, פנתה התובעת לעו"ד יואל ריפל (להלן- עו"ד ריפל) וזה הוציא מכתב לנתבעת, בו הודיע לה כי היא מחויבת להוציא לאור את הספר וכי התובעת עומדת על קיום ההסכם.

בעקבות כך, פנתה גב' ציגלר לעו"ד ריפל ובישרה לו כי כתב היד טוב, מעניין וראוי לפרסום, אולם יש להתמודד עם בעיית העריכה.

התובעת זומנה לפגישה עם גב' ציגלר ועם עורכת הספר, גב' שולה בר (להלן- גב' בר). בפגישה הובהר לתובעת כי העריכה תעשה באמצעות התכתבות באינטרנט.