החלטה
בקשה למתן צו להפסקת עיסוק בעסק, בהתאם לסעיף 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן:"החוק").
רקע כללי:
ביום 27.11.13 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיפים 4 ו- 14 (א) ו-(ב) לחוק, בגין ניהול עסק המשמש כאולם שמחות ואירועים, אכסניה, ג'קוזי ומקום לעריכת משחקים (להלן:"העסק") בקומת המרתף בבניין המכונה Sea Bell ומצוי ברחוב גרשון טץ בנהריה, וידוע כחלקה 22 בגוש 1206.
על פי הנטען בכתב האישום, טעון העסק רישוי על פי החוק, ובהתאם לפריטים המסומנים 7.9, 7.1א', 7.4ג' ו- 7.6 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשע"ג – 2013 (להלן:"הצו").
עוד נטען בכתב האישום, כי חקירת המשטרה העלתה שהמשיב מציע שירותיו, בכל ימות השבוע, לעריכת אירועים ושמחות מסוגים שונים, של עד 100 איש, וכי המשיב מציע שירותי לינה בעסק לתפוסה של עד 30 איש בעת ובעונה אחת.
בתאריך 12.12.13 הגישה המבקשת בקשה זו, למתן צו סגירה בהתאם לסעיף 17 לחוק. במסגרת הבקשה עותרת המבקשת למתן צו שיאסור על המשיב לנהל את העסק ללא רישיון או היתר זמני כדין, ולהורות על הסרה לאלתר של כל פרסום במרשתת, ובכלל זה ברשתות חברתיות.
טענות המבקשת:
על פי הנטען בבקשה, הנתמכת בתצהירו של רפ"ק אבי אמר, קצין אג"מ של תחנת המשטרה בנהריה, העסק פועל מזה עשרה חודשים ללא רישיון מאת רשות הרישוי – עיריית נהריה, ובכלל זה ללא אישורים מהרשויות המוסמכות, הכוללות את שירותי הכבאות, משטרת ישראל, מהנדס העיר ואישורי בטיחות.
לטענת המבקשת, המשך הפעלת העסק מהווה סכנה בטיחותית חמורה ומידית לשלום הציבור. לראיה, מפנה המבקשת לדו"ח שירותי הכבאות אשר נערך לאחר ביקורת בעסק, ביום 3.12.13 במהלכה נמצא כי העסק, במצבו הנוכחי, גורם סיכון לחיי אדם, לא רק לבאים בשערי העסק, כי אם גם לדיירי הבניין כולו.
המבקשת מדגישה, כי מדובר בעסק המכיל ריהוט רב עשוי עץ, וקיימות בו מערכות חשמל ומים, בין היתר של הג'קוזי. העסק מופעל בקומת המרתף בבניין, דבר המקשה על הימלטות בעת שריפה ועל נידוף עשן.
לטענת המבקשת, די בעמדת שירותי הכבאות לפיה יש לתקן את הליקויים בעסק באופן מידי, על מנת להצדיק סגירתו של העסק לאלתר, על מנת לאיין את המסוכנות החמורה הנשקפת ממנו.
עוד טוענת המבקשת, כי העסק משמש ככסות לגורמים עבריינים, העושים בעסק שימוש לצרכיהם. להוכחת הטענה, צירפה המבקשת חומר מודיעיני חסוי, המצוי בתיק החקירה.
המבקשת מפנה לחקירתו של המשיב, בה הודה לטענתה, כי העסק משמש בין היתר לקיום אירועים כגון ימי הולדת ומסיבות רווקים (עמוד 2 לחקירה שורה 25), זאת בניגוד לטענתו לפיה העסק משמש רק להשכרת 4 חדרי אירוח, ולפיכך סבר כי אינו טעון רישיון עסק.
עוד מפנה המבקשת להקלטת שיחה, שנערכה ביום 25.11.13, במסגרתה הוקלטה שיחת טלפון מבוקרת שבוצעה על ידי שוטרת, בה המשיב מספר כי העסק משמש גם לעריכת אירועים בתפוסת קהל עד 100 איש. משכך, טוענת המבקשת, מדובר בעסק המשמש אולם שמחות ואירועים, אשר לגבי שימושו זה מעולם לא דווח לרשויות המוסמכות.
לטענת המבקשת, די בהטעיית הרשויות על מנת להצדיק סגירת המקום לאלתר, עד לקבלת האישורים הנדרשים.
טענות המשיב:
המשיב העלה טענת סף שעניינה חוסר סמכות.
לטענתו, הסמכות להגיש כתבי אישום על פי החוק נתונה לרשות הרישוי כהגדרתה בחוק, היינו לעיריית נהריה בלבד, ולפיכך הבקשה הוגשה על ידי המבקשת, משטרת ישראל, בחוסר סמכות. על פי החוק, משטרת ישראל הינה הגורם המייעץ בלבד, ומאחר שבמקרה זה כלל לא נעשתה פניה מצד רשות הרישוי אל המשטרה, כגורם מייעץ, הוגשה הבקשה בחוסר סמכות.
ביחס לחומר החקירה המודיעיני, טענה באת כח המשיב, כי לא היה מקום להציג לבית המשפט חומר מודיעיני שלא ניתנה לה אפשרות לעיין בו, או לכל הפחות בפרפרזות ממנו. משהוצג חומר מודיעיני בפני בית המשפט, בלא יכולת של המשיב להתגונן מפניו, יש בכך כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב.