החלטה
במהלך הדיון התפרץ החשוד בקריאות לעבר בית המשפט ולא חדל אף לאחר שבית המשפט העיר לו מספר פעמים כי עליו לחדול מלעשות כן. החשוד קטע את בית המשפט שזה העיר לו הערות בקריאות שונות. חרף מספר התרעות כי אם ימשיך להתפרץ ייאלץ בית המשפט להוציאו אל מחוץ לאולם ולקיים את הדיון בלעדיו, המשיך החשוד להתפרץ אף בקריאות לעבר בית המשפט.
לפיכך, הוריתי לליווי להוציאו מאולם בית המשפט והדיון יימשך ללא נוכחותו.
ניתנה והודעה היום י"ב אדר א תשע"א, 16/02/2011 במעמד הנוכחים.
מעין צור, שופטת
החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (להלן-"חוק המעצרים") להאריך את מעצרו של החשוד לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. המבקשת הגישה הצהרת תובע, בה צוין כי בכוונתה להגיש כתב אישום ולבקש את מעצרו של החשוד עד תום ההליכים, במספר עבירות איומים, הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק. לטענת המבקשת, מתקיימת במקרה זה עילה למעצר עד תום ההליכים, היא עילת המסוכנות.
יצוין כי החשוד הינו אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בן 15 חודשים בגין עבירות של איומים, הטרדה ותקיפה, שנגזר עליו בת.פ. 10791-01-10.
ב"כ החשוד טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, ולחילופין יש לדחותה לגופה הואיל ומדובר בעבירות שבוצעו לפני מספר רב של חודשים, והמבקשת השתהתה במעצרו של החשוד.
באשר לסמכות המקומית – הרי שבהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק המעצרים, הסמכות המקומית לדון בבקשה למעצר לפני הגשת כתב אישום נתונה לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאת היחידה הממונה על חקירת העבירה. הואיל ובמקרה זה נמצאת היחידה החוקרת בתחום שיפוטו של בית משפט זה, הרי שלבית משפט זה סמכות מקומית לדון בבקשה. למעלה מן הצורך אציין כי ההלכה הפסוקה קובעת שהגשת כתב אישום לבית משפט לו אין סמכות מקומית, אינה עילה לבטלותו של כתב האישום, ואם כך הוא הדבר בהליך עיקרי, מקל וחומר שכך הוא הדבר אף בהליך ביניים של הארכת מעצר.
לגופו של עניין – ההלכה הפסוקה קובעת כי יש להבחין בין מעצר בשלושה שלבים שונים של ההליך הפלילי: מעצר לצרכי חקירה, מעצר לאחר הצהרת תובע, ומעצר עד תום ההליכים.
לעניין מעצר לאחר הצהרת תובע – קובעת ההלכה הפסוקה כי בשלב זה על התביעה להציג עוגן ראייתי לכאורי ועילת מעצר לכאורית, אשר רמתם פחותה מאלה הנדרשים בשלב המעצר עד תום ההליכים. אף בחינתה של חלופת מעצר אינה זהה לבחינה המבוצעת בשלב המעצר עד תום ההליכים, אלא פחותה ממנה (ראה: בש"פ 941/08 וייספיש נ' מ"י (4.2.08); בש"פ 6829/07 מ"י נ' פרנקל (9.8.07)).
מעיון בתיק החקירה עולה כי יש בראיות שנאספו כדי לגבש תשתית ראייתית לכאורית לביצוען של העבירות נשוא הבקשה.
כמו כן, נוכח חומרת העבירות, תוכן האיומים, עברו הפלילי של החשוד, אשר אף לא היסס לבצע את העבירות בעודו מרצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות דומות, מצביעים, לכאורה, על מסוכנות הנשקפת ממנו למתלוננת ולילדיה.
אכן, יש נסיבות בהן שיהוי במעצרו של חשוד יקהה את המסוכנות הנשקפת ממנו. ואולם, מקומם של דברים אלה להיבחן בשלב בחינת עילת המעצר בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ולא בשלב זה, בו די, כאמור, בקיומה של עילת מעצר לכאורית. מה גם שבענייננו אמנם יתכן שהיה שיהוי מה בחקירת החשוד ובמעצרו, ואולם החשוד ריצה בתקופה זו עונש מאסר בפועל, דבר שיש בו כדי להשליך על טענת השיהוי.
משמצאתי כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר, והואיל והחשוד מרצה עונש מאסר בפועל, כך שבחינתה של חלופת מעצר אינה רלוונטית, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.
אשר על כן, הנני מורה על הארכת מעצרו של החשוד עד יום 20.2.11 בשעה 11:00.
זכות ערר כחוק.
ניתנה והודעה היום י"ב אדר א תשע"א, 16/02/2011 במעמד הנוכחים.
מעין צור, שופטת