משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' צ'קול(עציר)

גזר דין

הנאשם, יליד 1973, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.9.13 הגיע הנאשם לביתה של בת זוגו ואם ילדתו, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, וביקש מים. לאחר שנעתרה המתלוננת לבקשתו, הודיעה לו כי בכוונתה לצאת מן הבית ואז אמר לה הנאשם כי הגיע לקחת את בתם, אך המתלוננת סירבה. בתגובה אמר לה הנאשם "אני אראה לך" ולאחר מכן, אמר לה "אני אהרוג אותך", כשהוא אוחז במטאטא. המתלוננת ביקשה מהנאשם לצאת מן הבית וכשסירב הודיעה לו כי אם לא יצא, תתקשר למשטרה. בשלב זה, עזב הנאשם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך הנאשם שוחרר בתנאים. לאחר מכן, שב הנאשם ונעצר, לאחר שהפר את תנאי השחרור, והוא עצור עד תום ההליכים, מאז.

בשלב הטיעונים לעונש ביקש ב"כ הנאשם להעיד את המתלוננת, וזו העידה באמצעות מתורגמנית בית המשפט לספרדית. המתלוננת שהופיעה לכל הדיונים ביחד עם התינוקת המשותפת, מסרה שהיא חיה ביחד עם הנאשם בארבע השנים האחרונות, והם לא נפרדו עד שנעצר. היא מעוניינת שהנאשם ישוחרר וישוב הביתה, כיוון שהיא זקוקה לו מאד, בגידול התינוקת. המתלוננת גם מצויה כיום בהריון מתקדם, ועתידה ללדת ילד נוסף, שהנאשם הוא אביו. עוד אמרה המתלוננת שהיא מצויה בחובות כספיים ואינה עובדת, לכן היא זקוקה לנאשם. לשאלת בית המשפט האם אלה הסיבות היחידות לרצונה כי ישוב, השיבה שהיא גם מתגעגעת אליו, והחלה לבכות. לטענתה, אינה חוששת מפניו כלל, והוא לא נהג כלפיה באלימות, ואף לא נזף בה בעבר, פרט לאירוע שבגינו נעצר. לטענתה, קראה למשטרה רק על מנת להפחיד אותו ולא רצתה שייעצר. המתלוננת גם אישרה כי בכל חקירותיה במשטרה, מסרה לחוקרים שהנאשם לא נהג כלפיה באלימות בעבר והיא אינה חוששת מפניו. היא הסבירה את תלונתה בכך שייתכן שהיתה בעת האירוע עצבנית, כיוון שהיא הרה.

ב"כ התביעה טענה לחומרת העבירה, במיוחד כשהמדובר באיומים שנאמרו בתוך התא המשפחתי.

עוד הפנתה להרשעתו הקודמת של הנאשם, בשנת 2006, בעבירה זהה, בנסיבות חמורות במיוחד. באותו מקרה, הנאשם שהיה תחת השפעת אלכוהול, איים על נהג מונית שסירב לאפשר לו לעשן במונית, באמצעות אקדח שהוחזק ברשותו, ותוך שדרך את האקדח וכיוון אותו אל ראשו של הנהג. בגין אותו אירוע נגזרו על הנאשם עונשים של מאסר בפועל למשך 8 חודשים ופיצוי לנהג. נטען כי העובדה שהנאשם שב ומאיים כשהוא תחת השפעת אלכוהול, צריכה להישקל לחומרא. בנוסף, הפנתה ב"כ התביעה לכך שבענייננו לא היתה התערבות טיפולית של שרות המבחן שכן לא נתבקש תסקיר.

עמדת התביעה היא כי מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין מאסר שירוצה בעבודות שרות לבין 18 חודשי מאסר. בעניינו של הנאשם, יש להטיל עונש "ברף הבינוני-גבוה".

התביעה הפנתה לרע"פ 1293/08 קורניק נ' מד"י (נבו מיום: 25.6.08), שם הורשע הנאשם בעבירת איומים יחידה כלפי בת זוגו, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר וכן קנס בסך 5000 ₪. ערעורו נדחה גם בבית המשפט העליון.

ב"כ הנאשם טען כי אין לשקול כיום לחובת הנאשם את חומרת הרשעתו הקודמת, כיוון שכבר שילם חובו לחברה. מצד שני, הפנה לכך שפרט לאותה הרשעה נוספת, לא קיים לנאשם עבר פלילי כלשהו. נטען כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי ותורם לחברה; עבר קשיי קליטה בישראל לאחר עלייתו מאתיופיה; שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים, בשרות סדיר, ומשרת עדיין במילואים, למרות היותו כבן 42 כיום. בנוסף טען ב"כ הנאשם כי בעקבות פסק הדין בפרשת קדאריה, יש לראות את נסיבות העבירה כמקלות, שכן הנאשם היה על גבול השכרות. לסיכום, נטען כי יש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי, שכן המקרה אינו חמור.

הנאשם בדברו האחרון אמר שהתביעה מתעלמת מתרומתו לחברה, בשירותו הצבאי. בנוסף אמר כי המתלוננת עומדת ללדת, ועל כן היא והתינוקת זקוקות לו ובלעדיו ייזרקו לרחוב, ולא יהיה להן אוכל. בהתייחס לעבירה אמר כי היום הוא מבין את חומרת העבירה, אך בשום אופן הוא לא התכוון למה שאמר, והוא בן אדם שלא נוגע בזבוב.

מתחם העונש ההולם

אין צורך להכביר מילים אודות העניין הציבורי הרב באכיפת החוק כנגד עבירת האיומים, על מנת ליתן אפשרות לפרט לנהל את חייו בשלווה וללא חשש, כי יבולע לו מצד מן דהו. במיוחד קיים אינטרס חברתי בהגנת שלומו ושלוותו של הפרט, בתוככי משפחתו, כפי שנקבע בשורת פסקי דין. די אם אפנה להחלטות בית המשפט העליון ברע"פ 182/13 משה נ' מד"י (נבו מיום: 21.1.13), המביא מדברי קודמיו, בע"פ 6758-07 פלוני נ' מד"י, (נבו מיום: 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג [...] נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות [...], תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה"

קשת העונשים המשתקפת מתוך התקדימים שהוצגו לי על ידי הצדדים מלמדת על גיוון ושונות שקיימים בפסיקה, בנוגע לעבירות שבנדון, ולא בכדי. המציאות מזמנת מגוון אינסופי של אירועים ומערכות יחסים, אשר ביצוע עבירות איומים והטרדה בגדרם, הוא בעל מאפיינים ייחודיים המצדיקים התייחסות פרטנית בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה.

במקרים רבים ראו בתי המשפט לנכון להחמיר עם מי שהורשעו בעבירת איומים ו/או הטרדה ולהטיל עליהם עונשי מאסר משמעותיים. כך היה בעניין רע"פ 1293/08 קורניק נ' מד"י (25.6.08), שאליו הפנתה ב"כ התביעה, וכן במקרים אחרים, ולהלן מספר דוגמאות:

בת.פ 40870-08-11 מד"י נ' חנניה (26.12.11) הורשע הנאשם באיומים כלפי אימו, אשר השמיע זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם שריצה בשל איומים כלפיה. לנאשם עבר פלילי נוסף. הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר וכן הפעלת מאסר על תנאי למשך 9 חודשים במצטבר.

בת.פ 29609-06-11 מד"י נ' פלוטניקוב (8.11.12) נדון הנאשם בגין הטרדות כלפי בת זוגו, ב-19 תאריכים שונים. לנאשם עבר פלילי גם בעבירות כלפיה. הוטלו 9 חודשי מאסר וכן פיצוי כספי.

בת.פ 27100-01-10 מד"י נ' בגדל (1.7.10) הורשע הנאשם באיומים שהשמיע כלפי בת זוגו, בעת המתנה לדיון בבית הדין הרבני. לנאשם עבר פלילי. נגזר דינו לריצוי 12 חודשי מאסר בתוספת 4 חודשי מאסר על תנאי שהופעל.

בת.פ 39210-09-10 מד"י נ' רדאי (25.11.11) הורשע הנאשם באיומים כלפי אחותו. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי הנאשם ירצה 2.5 חודשי מאסר בעבודות שרות, לאחר שהיה עצור למשך חודשיים.