משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אלכואזבה(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 2

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיפים 12(1) ו-1(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952. על פי עובדות כתב האישום ביום 7.9.13, הנאשם, שהינו תושב האזור, נמצא שוהה בישראל שלא כדין, על כביש 1 סמוך למחלף לטרון.

2.המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש לעברו הפלילי של הנאשם. לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונדון לעונשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין חודש לשישה חודשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק תוך הפניה לפסיקה של בתי המשפט המחוזיים בעניין זה. המאשימה טענה כי לאור עברו הפלילי של הנאשם, העונש הראוי הוא עונש של תקופת מאסר ממשית וכן מאסר מותנה וקנס כספי משמעותי.

3.ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות חייו אשר הינו נשוי ואב לחמישה ילדים שפרנסתם עליו. כמו כן טען כי הנאשם נכנס במקרה הנוכחי לישראל למטרת עבודה בלבד והדגיש שלעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לא היו עבירות נלוות.

4.בת"פ 24038-11-13 מדינת ישראל נ' רדואן [פורסם בנבו] (28.11.13) עמדתי בהרחבה על הפרמטרים בקביעת מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, תוך התייחסות לפסיקה של בתי המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון. אביא את הדברים שהבאתי שם, מחדש.

השלבים בגזירת הדין

5.בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין, מלאכת גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.7.13) פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן; ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.7.13) פסקאות 7 עד 9 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל; ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.6.13) פסקאות 6 – 9 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל). בשלב הראשון, על בית משפט לקבוע את מתחם העונש ההולם. מתחם העונש ההולם הוא אמת מידה נורמטיבית המשכללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם.

6.בשלב השני, לאחר שנקבע מתחם העונש ההולם, על בית המשפט לבחון אם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם, בין לקולא ובין לחומרא. אם בית משפט יגיע למסקנה שאין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם אזי על בית משפט לעבור לשלב השלישי שבו יקבע את העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם.

השלב הראשון בגזירת הדין: קביעת מתחם העונש ההולם

העבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ושאלת מתחם העונש ההולם

7.מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ללא עבירות נלוות, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי במחוז צפון ובית המשפט המחוזי במחוז מרכז כנע בין חודש מאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר בפועל (ע"פ (מח'-נצרת) 41708-07-12 מדינת ישראל נ' עטאללה [פורסם נבו] (24.7.12); ע"פ (מח' – מרכז) 57019-07-12 מדינת ישראל נ' פארס [פורסם בנבו] (31.7.2012)). לעומת זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהמתחם נע בן 10 ימי מאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר בפועל (עפ"ג (מח' - י-ם) 44287-02-13 מדינת ישראל נ' אללטיף [פורסם בנבו] (24.2.13). לפי הפסיקה האמורה, מתחם העונש ההולם נקבע על פי סוג העבירה שבוצעה.

8.בפסיקה מאוחרת יותר של בית משפט העליון נקבע כי יהיו מתחמי עונש שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותה עבירה, ולא מתחם עונש אחד ויחיד לפי סוג העבירה שבוצעה, כאשר "מידת האשם" בביצוע העבירה ו-"מידת הנזק" שנגרם ושהיה צפוי להיגרם מביצועה, יבדילו בין מתחם אחד למשנהו (ראו: דברי כבוד השופט סולברג בפסקה 23 לפסק דינו ב-ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.8.13); דברי כבוד השופט שוהם ב- רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.2013); וכן דברי כבוד השופטת ארבל בפסקה 7 לפסק דינה ב-ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.5.2013) לגבי הצביון האינדיבידואלי של מתחם העונש ההולם).

9.ב-רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.13) היה מדובר במבקש ללא עבר פלילי קודם ואשר נגזר דינו על ידי בית משפט השלום ברחובות לעונש של 3 ימי מאסר ומאסר על תנאי. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז על קולת העונש. הערעור התקבל והוטלו על הנאשם 30 ימי מאסר בפועל, חרף העובדה שהיה מדובר בעבירה בודדת של כניסה לישראל שלא כחוק ללא עבירות נלוות ובמבקש נעדר עבר פלילי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ונקבע בפסקה 7 להחלטה על ידי כבוד השופט שוהם שאין בעונש שהושת על המבקש כל סטיה, ובוודאי שלא סטיה מהותית, ממדיניות הענישה הנוהגת, ככל שמדובר בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל. כמו כן, לגבי מתחם העונש ההולם לעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק נקבע בפסקה 6 להחלטה הדברים הבאים:

"קביעת מתחם העונש ההולם היא מלאכתה של ערכאה דיונית, כפי שעולה מנוסחו של תיקון 113 לחוק העונשין. אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת מתחם הענישה ההולם, מן הראוי להפנות לסעיף 40ג לחוק העונשין המתייחס, בין היתר, ל"נסיבות הקשורות לביצוע עבירה", כמפורט בסעיף 40ט. ועוד יש להפנות, לענין קביעת המתחם, להוראות סעיף 40יב, המקנה לערכאה דיונית את הסמכות "לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע עבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם". כפועל יוצא מהאמור לעיל, לא ניתן, לטעמי, לקבוע אפריורית מתחם ענישה הולם אחיד לכל עבירה ועבירה, וגם לא יהיה נכון לנסות וללכת בדרך זו, שכן היא חותרת תחת הוראותיו, נוסחו ורוחו של תיקון 113. על כן, אינני רואה מקום להיענות לבקשת רשות הערעור של המבקש.

בדברי אלה, אין כדי לקבע את מתחם הענישה אשר אוזכר על ידי בית המשפט המחוזי, שכן קביעת המתחם אינה תלוית נסיבות אותן יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, ואין לשלול את האפשרות כי ניתן יהיה להסתפק, במקרים המתאימים, גם בעונש מאסר מותנה".

(ההדגשה לא במקור)

עבר פלילי איננו נתון רלבנטי בקביעת מתחם העונש ההולם

10.עברו הפלילי של נאשם מסוים איננו נתון רלוונטי בקביעת גבולותיו של מתחם העונש ההולם, אלא נתון רלוונטי בעת קביעת העונש "המתאים" בתוך מתחם העונש ההולם. הדבר עולה בבירור מתוך הוראותיהם של סעיפים 40ג(ב) ו- 40יא(11) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 ואשר מורים כדלקמן:

"40ג(ב).בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית משפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בעבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיף 40ד ו-40ה.

40יא.בגזירת העונש המתאים לנאשם כאמור בסעיף 40ג(ב), רשאי בית משפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם: