משטרת ישראל מרחב ירקון נ' הי י מן יעקב

החלטה

1.ביום 1.5.2011 נעצר המשיב בחשד לשליחת מכתב איומים לשר הביטחון, מר אהוד ברק.

מדובר בפקס אשר נשלח למשרד הבטחון בקריה בת"א, בו נכתב (בתרגום מאנגלית) –

"אהוד ממזר. אתה אויב העם היהודי ושל מדינת ישראל. ההתנהגות המגעילה שלך ביחס למתיישבים תביא לנפילתך ויפה שעת אחת קודם. העונש שלך יהיה חמור". הפקס חתום "יעקב היימן ירושלים".

בבדיקה התברר כי הפקס נשלח ממכשיר פקס המצוי בביתו של המשיב.

המשיב נעצר בהחלטת קצין ממונה ושוחרר בערובה, כאשר תנאי שחרורו לא כללו הפקדת נשק. אולם, בפועל רשיון הנשק והאקדח עצמו נלקחו מהמשיב ביום מעצרו.

במסגרת חיפוש שנערך בביתו של המשיב בירושלים נתפס מכתב איום נוסף המופנה לראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט.

בדיון שהתקיים ביום 27.7.2011 דחה בית משפט השלום (כב' השופט לנדמן) את טענת ב"כ העוררת כי תפיסת האקדח היתה כדין שכן מדובר בסמכות הנתונה לקצין רישוי הנשק להעניק רשיונות או ליטול אותם וכי נטילת הנשק היתה במסגרת סמכותו.

עוד נקבע כי לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה, מאחר שהחוק המסדיר את נושא רשיונות הנשק הוא חוק כלי היריה, תש"ט -1949 כאשר הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 12, אולם ההליך לא ננקט במסגרתו.

כבוד השופט קמא ציין כי קיים מקור סמכות נוסף מכוח סעיף 42 (ב) (8) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"), היינו כחלק מתנאי השחרור ע"י קצין ממונה בעבירת אלימות להפקיד את הנשק בתחנת המשטרה. אולם, בנסיבות העניין לא היתה החלטה כנ"ל.

לאור כך קבע כבוד השופט לנדמן כי יש להשיב את האקדח למבקש.

כבוד בית המשפט אף ציין כי ספק בעיניו, גם לגופו של עניין, אם העבירה המיוחסת למבקש מצדיקה נטילה של הנשק.

לאור כך נקבע כי יש להשיב את האקדח למשיב.

בגין החלטה זו הוגש הערר.

2.בערר נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר החליט להשיב את האקדח המחסנית

ו–12 הכדורים לידי המשיב, מבלי לשקול את מידת מסוכנותו של המשיב העולה בבירור משני מכתבי האיום שכתב, האחד כנגד שר הביטחון, ברק והשני כנגד ראש ממשלת ישראל לשעבר, אולמרט.

נטען כי נסיון העבר מלמדנו כי איום מילולי עלול להסלים לכדי תקיפה ואלימות פיזית.

לאור מסוכנותו הרבה של המשיב כלפי אישי ציבור, מכתבי האיום שכתב ואמצעי הלחימה שנתפסו בביתו - טעה ביהמ"ש קמא כאשר דן בפן המשפטי בלבד של חוק כלי הירייה ולא נתן את המשקל הראוי למסוכנות הנשקפת מהמשיב.

יש לציין כי על גבי הערר הוסף בכתב יד כי "בימ"ש לא ראה לנכון להתייחס לסמכות המשטרה לתפוס תפיסה מנהלית ע"פ סעיף 32 לפסד"פ"

נטען בכתב הערר כי קיימת מסוכנות נוספת מכוח סעיף 42 (ב) (8) לפקודה, היינו כחלק מתנאי השחרור על ידי קצין ממונה בעבירת אלימות, להפקיד את הנשק בתחנת משטרה.