משטרת ישראל / ימ"ר ת"א נ' בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה על פי חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות התשס"ה-2005.

על פי בקשה זו מתנהלת בית בושת במלונית בקומה א' בדירה המצויה ברח' הירקון 98, תל-אביב.

כמפורט בבקשה, הוצא צו מינהלי ביום 24.5.10 לסגירת בית הבושת ולהגבלת השימוש במקום. במהלך הדיון הודיע נציג המשטרה, כי חקירת המשטרה היא בין השאר גם פרי יוזמת תלונות של שכן.

הבקשה הוגשה במעמד צד אחד בלבד ונקבעה לדיון במעמד הצדדים.

בפתח ההחלטה יש להיזקק לבקשות סף שהעלו ב"כ המשיבים בישיבת היום ולפיהן, הפרוצדורה של הגשת הבקשה אינה ראויה שכן לא נתמכה בתצהיר כדין ולא הופקדו ערבויות מתאימות כמקובל בהליך אזרחי.

המשיבים גרסו, ובמישור זה דיברו כל הפרקליטים בקול אחד, כי עסקינן בבקשה אשר אמורה להיות נידונה בהליך אזרחי ולפיכך, חלים עליה כללי המשפט האזרחי במלואם לרבות תצהירים ומתן עיון במסמכים.

מנגד, סברה המבקשת כי מדובר בהליך שהוא "מעין פלילי" ועל כן לא מוטלת עליה החובה לגבות את בקשתה בתצהירים ואין היא מחויבת להעניק למשיבים עיון בתשתית העובדתי, קרי בחומר החקירה אשר הוביל להגשת הבקשה.

הדיון בפני התמקד בטענות סף אלה.

במהלך הדיון הוגשו בפני תקדימים משפטיים וכן חוות דעת של משרד המשפטים אשר הוכנה בנוגע לחיקוק הרלוונטי.

החוק הרלוונטי הינו כאמור חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה-2005 (להלן: "החוק").

בסעיף 2 שם, מוגדר המנגנון של מניעת שימוש במקום בצו שיפוטי ובין השאר נאמר שם כדלקמן:

"צו שיפוטי להגבלת שימוש במקום

2.(א)(1)בית משפט השלום, רשאי, לבקשת תובע, ליתן צו להגבלת שימוש במקום, בהליך אזרחי, אם שוכנע כי קיים יסוד סביר לחשש שהמקום ישמש לביצוע עבירה אם לא יינתן צו הגבלת שימוש.

(2)בבואו ליתן צו הגבלה שיפוטי ישקול בית המשפט, בין השאר, ביצוע עבירות קודמות במקום, את ידיעת בעל המקום או המחזיק בו על ביצוע עבירה במקום או על הכוונה לבצע עבירה במקום ואת מידת הפגיעה שיגרום להם הצו. "

מטרת החוק, כפי שעולה מדברי ההסבר, ומחוות דעת שנערכה ע"י משרד המשפטים, של עו"ד רחל גרשוני ממחלקת הייעוץ והחקיקה היתה, להסמיך בתי משפט להגביל שימוש במקומות המועדים לפורענות בכל הקשור בביצוע עבירות חוזרות. החקיקה הקודמת לא נתנה מענה למקומות המועדים לפורענות מבחינת עבירות חמורות חוזרות במקום.

השאלה המצריכה הכרעה בהחלטה זו, הינה הפרוצדורה לפיה יתנהל הדיון על פי סעיף 2 דנן. האם הדיון יתנהל בפרוצדורה פלילית שאינה מצריכה תצהירים מצד המבקשת ומאפשרת לשמור על חיסיון ולו מסוים של חומר הראיות מפני המשיבים, או שמא יתנהל הדיון בפרוצדורה אזרחית לפיה יוגשו תצהירים ויתאפשר עיון במלוא חומר הראיות. שכן, שיטת המשפט האזרחי הינה שהמשפט כולו מתנהל "בקלפים גלויים" כדברי כבוד השופט ש.לוין ברעא 98 / 4249 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ נה (1) 515:

"הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור (520ד - ה). "

לעומת זאת, שיטת המשפט הפלילי שונה ומאפשרת למבקשת טווח פעולה רחב יותר וחיסיון מקורותיה.

לפיכך, ההכרעה על אופן קיום הדיון היא בעלת משמעות. המסגרת הפרוצדוראלית אינה איפוא בעלת עניין אקדמי בלבד אלא יש בה גם עניין מעשי. במקרה זה הזכויות הפרוצדוראליות באות לא רק לשרת את הזכויות המהותיות אלא יש לבחון אותן לפני עצמן שכן תהא להן השלכה על ההליך עצמו.