משולמי ואח' נ' מזכירות היישוב "הר ברכה" ואח'

פסק דין

1.התובע מס' 1 (להלן- "התובע"), רכש, לטענתו, מהתובעת מס' 2 (להלן- "התובעת") זכות שימוש במקרקעין המצויים ליד הישוב הר ברכה אשר בשומרון, זכות אותה קיבלה בעבר התובעת מן הנתבעות. התובעים טוענים כי הנתבעות מתכחשות לזכויותיו של התובע והן אף הציבו במקרקעין מכולות אכסון. על כן, הגישו התובעים את התביעה שלפניי, בגדרה הם עותרים לקבל סעד אשר יצהיר כי לתובע יש זכויות במקרקעין שרכש מהתובעת, וכן צו לפינוי המכולות. הנתבעות מתנגדות לסעד המבוקש, הן משום שלטענתן לא היו לתובעת זכויות במקרקעין, והן משום שגם אם היו לה זכויות, הרי שהיא לא הייתה רשאית להעבירן לתובע. כמו כן, הנתבעת 2 הגישה כתב תביעה שכנגד נגד התובעים לתשלום סכומי כסף שלפי טענתה הם חייבים לה.

2.בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 12.6.13 התברר מדברי הצדדים, כי במוקד המחלוקת שביניהם ניצבת השאלה האם המקרקעין שבהם מדובר נתונים לסמכותה של הנתבעת 2 (להלן- "ההסתדרות הציונית"), לאחר שקבלה אותם מהממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ביהודה ושומרון (להלן- "הממונה"), או שהם שבו לרשותו של הממונה, כך שלנתבעת 2 אין יותר יד ורגל במקרקעין אלו. בהמשך לכך, הגיעו הצדדים להסכמה כדלהלן, אשר נרשמה בפרוטוקול (עמ' 10-9 לפרוטוקול):

א.הממונה יגיש תצהיר בו יציג את עמדתו בשאלה הנ"ל.

ב.עמדתו של הממונה תהיה מכרעת.

ג.אם הממונה יודיע כי המקרקעין נתונים לסמכותה של ההסתדרות הציונית, אזי תביעת התובע תידחה, תביעת התובעת תימחק, וכן תימחק התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 2.

3.אחר הדברים האלה, הגיש הממונה תעודת עובד ציבור בה נכתב כי המקרקעין נושא דיוננו נמצאים בתוך תא שטח שהוקצה בשעתו להסתדרות הציונית על פי הסכם שנערך עמה בשנת 1986. הממונה הוסיף וציין, כי אמנם אין תב"ע מאושרת לכל תא השטח הנ"ל, ברם אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שגם אותו חלק מהשטח שלגביו אין תב"ע, ובכלל זה המקרקעין נושא דיוננו, מצוי בתא השטח שהוקצה להסתדרות הציונית, ועל כן נתון גם כיום לסמכותה (סעיפים 5-4 לתעודת עובד הציבור). למעלה מן הצורך הוסיף הממונה, כי המצב היה שונה אילו מעמדו של תא השטח שהוקצה להסתדרות הציונית, או של חלקו, היה משתנה ממעמד של אדמות מדינה למעמד אחר, שאז תא השטח שמעמדו השתנה היה יוצא באופן אוטומטי מרשותה של ההסתדרות הציונית (סעיף 6 לתעודה). כאמור, קביעה זו איננה נחוצה לענייננו, כיוון שמעמד תא השטח שהוקצה להסתדרות הציונית לא השתנה מאז הקצאה.

4.לאחר קבלת תעודת עובד הציבור נתתי לצדדים הזדמנות להגיב לאמור בה בהקשר של הסדר הדיוני הנ"ל.

התובעים טוענים כי הממונה לא הביע עמדה חד משמעית לגבי השאלה שהופנתה אליו (סעיף 7 לתגובת התובעים), ברם מאידך הם מסכימים כי מתעודת הממונה עולה כי המקרקעין נושא התביעה הוקצו בעבר להסתדרות הציונית ומעולם לא הושבו לממונה (סעיף 10 לתגובת התובעים). התובעים טוענים כי העובדה שהמקרקעין נושא דיוננו מצויים מחוץ לתוכנית המתאר המאושרת של הישוב הר ברכה מחייבת את המשך הדיון בתביעה, אף אם המקרקעין לא הושבו לממונה.

הנתבעים טוענים בתגובתם כי אין קשר בין השאלה מהו השטח שהוקצה להסתדרות הציונית לבין השאלה האם יש תכנית מתאר מאושרת לכל השטח או לחלקו. הנתבעים טוענים כי משעה שברור מן התעודה שהמקרקעין נושא דיוננו לא הושבו לממונה, הרי שיש לפעול לפי ההסכם הדיוני ולסלק את התביעות השונות על דרך של דחייה ומחיקה.

5.דין טענות הנתבעים להתקבל.

ההסדר הדיוני ברור ופשוט, ועל פיו ככל שהממונה יקבע כי המקרקעין נתונים לסמכותה של ההסתדרות הציונית, הרי שהתביעות ידחו ויימחקו. הסכם דיוני זה הושג לאחר שמהותו הובהרה הבהר היטב לכל אחד משני התובעים, וכל אחד מהם בנפרד הסכים לו. עמדתו של הממונה ברורה בתכלית, לשיטתו המקרקעין בהם עסקינן נתונים לסמכותה של ההסתדרות הציונית. די בקביעה זו כדי להביא לסילוק התביעות מכוח ההסדר הדיוני, מבלי להיכנס לשאלה האם צודק הממונה בעמדתו, שכן הוסכם כי עמדתו תהיה מכרעת. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך, אעיר כי גם לגופו של עניין יש טעם רב בעמדת הממונה לפיה אין קשר בין שאלת המקרקעין שהוקצו להסתדרות הציונית, לבין השאלה האם כבר קיימת תכנית מתאר לכל המקרקעין הללו. שאלת הזכויות במקרקעין לחוד ושאלת המצב התכנוני שלהם לחוד, ולראיה שאין זה נדיר למצוא מקרקעין השייכים לפלוני או לאלמוני מבלי שקיים תכנון מאושר לגביהם.

6.אשר על כן, לנוכח ההסדר הדיוני, ולאור תעודת עובד הציבור של הממונה, אני פוסק כי תביעת התובע נדחית, תביעת התובעת נמחקת, והתביעה שכנגד נמחקת אף היא.

התובעים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות כל אחת מן הנתבעות בסך של 1,500 ₪, ובשכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ לכל אחת מן הנתבעות. יודגש כי החיוב בהוצאות מביא בחשבון את העובדה שהתביעה שכנגד נמחקה.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.