החלטה
1.לפנינו בקשה להפנית שאלות הבהרה למומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, ד"ר מנחם יצחקי.
הבקשה הועברה לצד שכנגד וזה התנגד להפניית השאלות.
2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת הצד שכנגד, ומאחר ודרך המלך הינה לאפשר לצדדים להפנות למומחה שאלות הבהרה (עיין הנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים - הנחיה 1/10 מ-13.4.10), הננו מחליטים להפנות למומחה שאלות הבהרה.
תשומת לב המומחה מופנית לכך, כי גם אם עבודת התובע גרמה לו לנזק זמני וחולף, ולאו דווקא לנזק קבוע, ואותו נזק זמני וחולף גרם לכך שהתובע היה מצוי באי כושר, הרי המדובר בפגיעה בעבודה.
בנסיבות אלה, מתבקש המומחה להשיב על שאלות שקשורות לאותם כאבי שרירים מהם סבל התובע, ולאותן תעודות אי כושר שניתנו בגין כאבי שרירים, להבדיל מעניין תסמונת התעלה הקרפלית, אשר לגביו עלה, בבירור מחוות הדעת המומחה, העדר קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין תסמונת כזו.
א.המומחה בחוות דעתו ציין, כי בתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, או בחלקן, מצויה אבחנה של כאבי שרירים.
מהו משך הזמן בגינו קיבל התובע תעודות אי כושר בגין כאבי שרירים, או הגבלה בתנועות מפרק הכתף?
ב.האם ניתן לקבוע, שיותר סביר (דהיינו, סבירות העולה על 50%), שקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע בשחיטת עופות, כפי שתוארה בהחלטת בית הדין לבין כאבי השרירים באזור בית השחי, מהם סבל התובע, והמתועדים בתעודות אי הכושר מ-12.9.12, ואילך (השאלה מתייחסת רק לתקופת אי כושר בגין כאבי שרירים, ולא לתקופת אי כושר שניתנה בגין תסמונת תעלה קרפלית)?
תשומת לב המומחה מופנית לכך, שבחוות דעתו מ-10.4.14, ציין, שריבוי התנועות שביצע התובע, כמתואר בהחלטת בית הדין, יכול היה לגרום לתופעות של כאב.
ג.ככל שהמומחה יקבע, כי סביר יותר לקבוע, שקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע, כפי שתוארה בהחלטת בית הדין, לבין כאבי השרירים מהם סבל, האם ניתן לומר, שתרומת העבודה על הופעת אותם כאבי שרירים,היתה בשיעור של 20% ומעלה, בהשוואה לגורמים אחרים?
ד.האם הצטברות ביצוע התנועות, באופן חוזר ונישנה בתדירות גבוהה, היא זו שגרמה, או תרמה, להופעת הכאבים?
3.ברצוננו לציין כי בעב"ל 1085/02 המוסד לביטוח לאומי נ. עוזי חן (23.4.02), שב בית הדין הארצי והבהיר, כי דרך המלך הינה להתיר העברת שאלות הבהרה למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, כל עוד לא מדובר בשאלות וכחניות, וזאת תוך התחשבות בכלל הנוהג בבית הדין לעבודה, כי אין להתיר חקירה נגדית של המומחה בבית הדין, למעט במקרים חריגים, כך שהדרך החילופית שנקבעה בבחינת קביעותיו הרפואיות של המומחה, הינה באמצעות שאלות הבהרה.
יתר על כן, בית הדין הארצי חזר והנחה, כי גם אם קיים ספק בדבר הרלוונטיות של השאלה, על בית הדין האזורי להתירה כדי שלא למנוע מבעל דין את האפשרות להבהיר חוות דעת שיש בה משמעות רבה בקביעת גורל תביעתו.
בבר"ע 19575-03-11 דוד בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (2.6.11), נפסק כי:
"בהתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה - דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הינה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד. עם זאת הפניית השאלות אינה נעשית באופן אוטומטי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי בית הדין, ולאחר בחינה – בין היתר – של השאלות הבאות: האם השאלות המבוקשות הן רלוונטיות ומכוונות להבהיר את חוות הדעת או להשלימה (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי מחבובי, פד"ע ז' 368 (1976)); האם יש בהן כדי לתרום לבירור השאלה העומדת לדיון (דב"ע נה/0-1 אסתר שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.4.1995); האם הן שאלות "בתחום הרפואה", להבדיל משאלות עובדתיות או שאלות שאין זה מתפקידו של המומחה להשיב עליהן (דב"ע מו – 0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); להלן – עניין יצחק); האם השאלות ענייניות או שמא "באות לבחון את מומחיותו של הרופא" בדרך של התפלמסות גרידא (שם); האם הן מבוססות על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין; והאם אין בשאלות משום הכבדה מיותרת על המומחה ועל ההליך השיפוטי.
עוד נקבע, כי אין זה רלבנטי אם השאלות "הן טובות ונחוצות" בעיני מי שמוסמך להתיר את הצגתן (עניין יצחק), ולכן "יש לאפשר לשאול אותו שאלות הבהרה ללא הקפדת יתר על הרלבנטיות הישירה של אותן שאלות" (עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי – יעקב בן סימון, מיום 8.3.2010)"
לאור הנחיות אלה של בית הדין הארצי ,היה מקום להיעתר לבקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה ד"ר מנחם יצחקי.
4.אין מקום להפנות למומחה שאלות שהינן תאורטיות ובוחנות את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לתביעותיו, אין מקום להפנות למומחה שאלות העומדות בניגוד למסמכים רפואיים, או לשאלות קודמות של המבקש עצמו ואין מקום להפנות למומחה שאלות הסוטות מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין (עיין בבר"ע 331/07 יצחק לוי נ. המוסד לביטוח לאומי).
5."נוסיף כי המומחה הרפואי, אינו חייב להוכיח באותות ובמופתים מהם הגורמים המוכחים למחלת המבוטח. די בכך שיחווה דעתו באופן ברור, על פי מיטב ידיעותיו, מומחיותו ושיפוטו הרפואי, על קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין המחלה או הליקוי לבין תנאיה עבודה. " (עיין בעב"ל 215/05 מוריס מגירה נ. המוסד לביטוח לאומי).