משיבים 1 . מ' ק ' ע"י עו"ד פסקל
פסק דין
השופט דר' ע' זרנקין
זהו ערעור על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים"), שליד בית משפט השלום בחיפה, מיום 31.11.07, אשר בו נתקבל עררה של המשיבה להכרה בקשר שבין מחלות העור מהן היא סובלת, לבין שירותה במשטרה.
פסק דינה של ועדת הערר
המשיבה, ילידת שנת 1956, התגייסה למשטרת ישראל בשנת 1977, ובמשך השנים מילאה שורה של תפקידים (ביחידת בילוש, בלשכת הגיוס, במחלקת אבידות ומציאות, בהוצאה לפועל וכו').
בתחילת שנת 1992, החלה המשיבה למלא תפקיד של רכזת עבודה בשכר במשטרת ישראל. המדובר בעבודה משרדית, אשר במסגרתה שיבצה המערערת שוטרים לאירועים שונים, לרבות למשחקי כדורגל. המשיבה סובלת משתי מחלות עור, מחלת אטופיק דרמטיטיס, Atopic dermatitis (להלן: "AD"), ומחלת בולוס פמפיגואיד,Bullous pemphigoid (להלן: "BP") – אשר את הופעתן (האחת בשנת 2000, והשניה בשנת 2004) מייחסת המשיבה ללחץ שבו הייתה נתונה, לטענתה, בתוקף תפקידה כרכזת עבודה בשכר במשטרה.
תביעתה של המשיבה לקצין התגמולים, להכרה בזכות לפי חוק הנכים, נדחתה במכתבו של קצין התגמולים מיום 21.9.05, ועל כן הגישה היא את עררה לועדת הערר, וזו, כאמור, קיבלה את הערר וקבעה כי מחלות העור מהן היא סובלת נגרמו עקב הדחק הנפשי וה"סטרס" שהיו בשירותה במשטרה.
על תנאי שירותה של המשיבה במשטרה למדה ועדת הערר מתוך תצהירה של המשיבה, שעליו היא נחקרה בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 25.1.07. כמו כן, התייחסה הועדה בפסק דינה לשני מכתבים שנכתבו על ידי שני אנשי משטרה, מכתב של רפ"ק ורד גולן מיום 19.12.04, ומכתב של סנ"צ משה כהן שאינו נושא תאריך, וציטטה מתוכם פסקאות המתארות את תנאי שירותה של המשיבה. בפני ועדת הערר עמדו 3 חוות דעת רפואיות: שתי חוות דעת של פרופ' רחל פרידמן (חוו"ד מיום 28.8.05, וחוו"ד משלימה מיום 7.9.06) שהוגשו מטעם המערער, וחוות דעת של ד"ר בשמת זמיר מיום 12.5.06, שהוגשה מטעם המשיבה.
מסקנותיה של ועדת הערר היו, כי עבודתה של המשיבה אכן הייתה כרוכה במצבי לחץ, בשל האחריות הרבה שהייתה מוטלת על כתפיה.
כמו כן, קבעה הועדה בפסק דינה, כי אין מחלוקת בין פרופ' פרידמן וד"ר זמיר, שמחלות העור בהן לקתה העוררת יכולות לבוא לידי ביטוי עקב מצבים של דחק נפשי ("סטרס"). לדעתה של הועדה, המחלוקת היחידה בין שתי המומחיות הנ"ל הייתה מחלוקת עובדתית בנוגע לאופי תנאי עבודתה של המשיבה, ובעוד שפרופ' פרידמן סברה שלא היה בתנאי שירותה של המשיבה אירוע שהוא בבחינת "סטרס" שיכול להביא להתפרצות המחלה, הרי שד"ר זמיר סברה כי היה די באירועים שחוותה המשיבה כדי להביא להתפרצות המחלה.
מסקנתה הסופית של הועדה הייתה, כי בהתאם לקביעה שהתקיים מצב של דחק נפשי בשירותה של המשיבה, ובהתאם לחוות הדעת הרפואיות, כפי שהבינה אותן הועדה, הרי שמחלות העור מהן סובלת המשיבה נגרמו עקב שירותה במשטרה.
עיקרי טיעון מטעם המערער
המערער טוען מספר טענות, אשר יש בהן, לטענתו, כדי להביא למסקנה שפסק דינה של ועדת הערר הינו שגוי, ולהלן עיקריהן.
ראשית טוען המערער כי הועדה התעלמה בפסק דינה, מכך שמבחינה משפטית תנאי השירות במשטרה, שתוארו על ידי המשיבה, אין בהם את היסוד האובייקטיבי הנדרש בפסיקה, לפי "הלכת אביאן" [דנ"א 5343/00, קצין התגמולים נ' אורית אביאן, פ"ד נו(5), 732], לצורך הכרה בקשר שבין מחלה לבין השירות. המערער טוען, כי עבודתה של המשיבה הייתה עבודה משרדית- מנהלתית גרידא, שמרכיב ה"לחץ" בה, כלל מענה טלפוני, קבלת קהל, וסידור שוטרים למשימות וכד'. אף לו הייתה מתקבלת טענת המשיבה, כי היא "נלחצה" מעבודת סידור השוטרים למשחקי כדוגל – עדיין אין די בכך כדי ליצור קשר סיבתי משפטי בין תנאי השירות לבין מחלותיה, שכן מדובר בלחץ סובייקטיבי, לכל היותר, שאין בו כל מאפיין אובייקטיבי, שהינו ייחודי לשירות בצבא, וכי השוואת תנאי עבודתה של המשיבה לתנאי עבודה בחיי האזרחות, מובילים למסקנה, כי אין באלו כל מאפיין "צבאי" ייחודי, וכי הלחץ שחוותה קיים בכל מקום עבודה מקביל בשוק האזרחי. המערער מציין כי סוגייה מהותית זו לא נדונה כלל על ידי הועדה, ועל כן בנסיבות אלו, יש להתערב בפסק דינה ולקבוע כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי שירותה של המשיבה לבין מחלותיה.
שנית, טוען המערער, כי מבחינה רפואית חוות דעתה של ד"ר זמיר, שהוגשה מטעם המשיבה, מתייחסת אך ורק לקשר שבין שירותה של המשיבה במשטרה לבין מחלת ה- BP בלבד, ואין בה כל קביעה ביחס למחלת ה-AD, או כל דיון בשאלה האם היה דחק בסמוך לפרוץ מחלת ה- AD בשנת 2000. המערער טוען, כי בהעדר חוות דעת שכזו לגבי מחלת ה- AD, אין מקום לדון כלל בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת ה- AD לבין תנאי שירותה המשטרתי, ודין התביעה לגבי מחלה זו להידחות. המערער מציין כי גם מטענה זו התעלמה הועדה וכלל לא דנה בה.
שלישית – המערער טוען כי המשיבה לא הוכיחה קיומה של אסכולה רפואית המצביעה על קשר סיבתי בין מצבי לחץ לבין המחלות שמהן סובלת המשיבה, ואף המומחית מטעמה, ד"ר זמיר, לא הזכירה ולו מחקר אחד שתומך בטענה זו ביחס למחלת ה- BP, וגם ביחס למחלת ה"פמפיגוס וולגריס" צורפו 3 מחקרים ספורדיים, שאינם עומדים בדרישות הפסיקה לצורך קיומה של "אסכולה" רפואית. עוד מוסיף המערער וטוען, כי אף הלשון שבה נקטה המומחית מטעם המשיבה, בחוות דעתה, איננה חד משמעית, וניכר בה כי ניסוחה הוא זהיר ("ייתכן בהחלט", "יכול להיות"). על כן, כך טוען המערער, מתבקשת המסקנה, כי לא הוכח קיומה של אסכולה רפואית בעניין זה, והמשיבה כשלה להוכיח קשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" בין שירותה במשטרה לבין מחלותיה.
עוד טוען המערער, כי ועדת הערר הניחה הנחה שגויה כאילו קיימת הסכמה בין המומחיות מטעם הצדדים, לפיה מחלות העור בהן לקתה המשיבה יכולות לבוא לידי ביטוי עקב מצבים של דחק נפש. לטענתו, אין הסכמה בין שתי המומחיות, שכן פרופ' פרידמן כותבת בחוות דעתה, כי מחלותיה של המשיבה הן מחלות עור על רקע קונסטיטוציונלי, שאינן קשורות לתנאי לחץ.
רביעית – המערער טוען כי הועדה קיבלה את גרסתה העובדתית של המשיבה, תוך הסתמכות על מסמך שהוצא מהתיק ולא היה חלק מחומר הראיות, ומתוך הנחה שגויה כאילו העידו בפניה קצינים נוספים שתמכו בעמדת המשיבה. הכוונה היא למכתבו של סנ"צ משה כהן (מכתב שאינו נושא תאריך), אשר לגביו הסכימו הצדדים כי הוא לא ישמש כראיה, אלא אם יוחלט לזמן את סנ"צ כהן לעדות (עמ' 4 לפרוטוקול הישיבה מיום 25.1.07). הועדה התעלמה מכך, ובכל זאת התייחסה למכתבו של סנ"צ כהן ואף ציטטה ממנו בפסק דינה, למרות שהוא לא העיד בפניה, ולא נחקר ביחס למכתבו (פסקה 5 לפסק דינה של הועדה).
עוד מציין המערער כי אין מחלוקת שרק המשיבה העידה בישיבת ההוכחות מיום 25.1.07ונחקרה על תצהירה, ולמרות זאת הועדה קבעה כי היא מסתמכת "על דברי שני הקצינים שהעידו כאן", (פסקה 8ד. לפסק דינה של הועדה), ואולם, כאמור, המשיבה לא הביאה כל עד נוסף שיתמוך בגרסתה, וקצינים אלו (ככל הנראה, הכוונה לרפ"ק ורד גולן ולסנ"צ משה כהן) כלל לא העידו בפני הועדה.
המערער טוען כי הנחות שגויות אלו של הועדה הן שהביאו לקבלת גרסתה העובדתית של המשיבה, ועל כן יש להתערב גם בנושא זה ולדחות את גרסת המשיבה.