משאהדה נ' עיריית אשקלון

החלטה

1.המבקשת עותרת להארכת מועד להישפט בגין חמישה דו"חות חניה שנרשמו לחובתה במהלך השנים 1997-1998 בנוגע לרכב מסוג מאזדה מ.ר. 89-644-09 (להלן: הרכב).

בתאריך 06.04.10 הגישה המבקשת כנגד המשיבה תביעה נזיקית (תא"מ (שלום עפולה) 2340-04-10) בגין הטלת עיקול על חשבונה בשל אי תשלום הדו"חות מושא הבקשה. בתביעתה טענה כי ביום 18.11.07 מימשה העירייה עיקול מחשבונה בסך 2,076 ₪. נטען כי ביולי 2009 פנתה בבקשה להשבת הכספים ומשלא נענתה בחיוב הגישה תביעתה. בפסק דין מיום 12.12.13 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה על הסף מהנימוק כי המבקשת טוענת כנגד הרשעתה ולכן העניין מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים.

בעקבות פסק הדין, הוגשה הבקשה במסגרת הליך זה.

בבקשה טוענת המבקשת כי בתקופה בה ניתנו הדו"חות, לא היה הרכב בחזקתה. בנוסף נטען כי המבקשת מעולם לא נהגה ברכב בתחום העיר אשקלון ולא ביצעה את עבירות החניה בגינן ניתנו הדו"חות. לתימוכין לבקשתה, צורף פסק דין מיום 26.02.03 שניתן במסגרת ת"א (שלום עפולה) 1048/01, במסגרתו התקבלה תביעתה כנגד אדם בשם "ראאד חוסני מוסא" שהיה בקשרי ידידות עמה. נקבע כי בשנת 1994 נטל הנתבע את הרכב של המבקשת, מכר אותו לאחר ולא העביר את התמורה למבקשת. למבקשת אין הסבר כיצד הוגשה התביעה האמורה על סף ההתיישנות.

2.לטענת המבקשת בשנת 2007 הוטל עיקול על חשבונה הבנקאי בסכום של 2076 ₪. לשיטתה, קודם למימוש העיקול, לא נמסרה לה כל הודעה בנוגע לביצוע עבירות חניה, או הטלת הדו"חות. טענות אלו הוכחשו בתביעה הנ"ל כנגד העירייה תוך פירוט האסמכתאות להתראות שקיבלה המבקשת, ופסק הדין בפועל קבע כי לא נפל דופי בהליכי הגבייה. בקשתה הלקונית מסתכנת בתצהיר בן 3 סעיפים ובהכחשה סתמית של קבלת הדו"חות או התראות טרם עיקול ומימושו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, במועד ביצוע העבירה נשלחו הדו"חות כדין לכתובת המבקשת בישוב "דבוריה". צורפו תדפיסי פעולות המעידים כי הקנסות לא נדרשו ואחד סירבה לקבל. כמו כן, נשלחו לכתובתה הודעות טרם עיקול חשבון. הודעה אחת נחתמה על ידי המבקשת ואילו הודעה נוספת חזרה בציון "לא נדרש". לפיכך, לטענת המשיבה, הבקשה איננה עומדת בתנאי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי המקנה לבית המשפט סמכות לקבל בקשה להישפט באיחור, אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש והבקשה הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. נטען בנוסף כי נדרשים נימוקים מיוחדים כדי לקבל את הבקשה וההלכה הפסוקה מורה כי יש לפרש סעיף זה בצמצום ולהפעילו רק במקרים חריגים.

דיון והכרעה

3.בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, על מי שמבקש להישפט בגין עבירת קנס להודיע על כך תוך 90 יום מיום המצאת הודעת תשלום הקנס. כל דו"ח לגביו לא הוגשה בקשה להישפט, הופך לפסק דין, או כלשון סעיף 229(ח2) לחוק- כל דו"ח לגביו לא נמסרה הודעה יחשב לגבי המבקש "כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".

סעיף 230 לחוק, מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד של 90 יום להגשת בקשה להישפט, מנימוקים מיוחדים.

הבקשה דנן היא בקשה חריגה ביותר- המבקשת פונה כיום בבקשה להישפט בגין דו"חות חניה שניתנו לפני כ - 16 שנים ועל כן, עליה להראות קיום נסיבות חריגות ויוצאות דופן שמנעו ממנה להגיש את הבקשה במועד. בנוסף, עליה להצביע על כך כי אי ביטול פסק הדין יגרום לה עיוות דין.

4.אשר למשלוח ההודעה על תשלום הקנס, בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

במקרה דנן, המשיבה הראתה כי נשלחו הודעות הקנס בשנים 1997 -1998. המבקשת לא סתרה, ולו לכאורה, את חזקת המסירה של הקנסות המקוריים. מעיון באישורי המסירה שצורפו לתגובת המשיבה ומתייחסים להתראות טרם מימוש עיקולים, עולה כי אישור אחד נחזה להיות חתום על ידי המבקשת ואישור נוסף, לא נדרש. בנתוני הדוחות של עיריית אשקלון נרשם בנוגע לדוח 052880-1-4- "סירב לקבל" ובנוגע לדוחות נוספים- "לא נדרש".

לאור נתונים אלו, מוחזקת המבקשת כמי שהומצאה לה ההודעה כדין וזאת כל עוד לא סתרה את עניין קבלת ההודעות. המבקשת טוענת כי לא נמסרה לה כל הודעה על הטלת הקנסות או על ביצוע העבירות וכי למעשה, נודע לה אודות דוחות החניה רק בעת הטלת העיקול על חשבונה, בשנת 2007. אף אם אקבל את גרסת המבקשת, עדיין עולה ממנה התנהלות בלתי תקינה, מאחר והמבקשת פעלה לראשונה בשנת 2010, עת הגישה את התביעה הנזיקית המוזכרת לעיל, כנגד המשיבה. עולה כי במשך כשלוש שנים, לא עשתה המבקשת דבר לצורך ביטול הדו"חות ומטעם זה בלבד, אין הצדקה לקבל את הבקשה מאחר ולא הוגשה מיד לאחר שנודע למבקשת אודות הדו"חות.

5.אין מחלוקת כי הרכב היה בבעלות המבקשת בעת ביצוע העבירות ועל כן, קיימת חזקה לפיה היא אשר ביצעה את עבירות החניה. עם זאת, למבקשת עומדת האפשרות לסתור חזקה זו.

סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה קובע: "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק) או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו."

בהתאם לקביעת בית המשפט בת"א 1048/01 הנ"ל, עולה לכאורה כי בעת מתן הדו"חות, לא היה הרכב בשליטת ו/או ברשות המבקשת ועל כן יתכן ומסקנה אפשרית היא שהמבקשת לא ביצעה את עבירות החניה נשוא הדוחות. יחד עם זאת, בשנת 2001, עת הגישה המבקשת בשיהוי ניכר תביעתה כנגד מי ש"גזל" את הרכב, היה עליה לברר מה היקף הנזקים שגרם לה בגזילתו. המבקשת יכלה להפרע מהנתבע שם גם בגין "הנזק" שנגרם לה מתשלום הדו"חות הנדונים. יתרה מכך, למבקשת היו כלים משפטיים להצהיר סמוך לאחר אובדן השליטה ברכב כי אינה הבעלים ואין לחייבה בגין נזקים שגורם או יגרום הרכב. המנעותה ורשלנותה מובילים למסקנה כי אין להעתר לבקשתה.

6.בע"פ (מחוזי חי') 1067/00 חן רז נ' מדינת ישראל, 03.12.00, נדונה בקשה להישפט בחלוף שנתיים מביצוע העבירה. בית המשפט קבע כי נדרשים נימוקים כבדי משקל לצורך הארכת המועד למתן ההודעה. "ככל שמדובר במועד ארוך יותר, הנימוקים צריכים להיות משכנעים יותר". (פסקה 5 לפסק הדין)

מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר ללא כל הסבר. גם אם ההליך בשנת 2010 נפתח מחמת טעות משפטית, גם לו היתה מוגשת הבקשה בשנת 2010 היתה נדחית מכח אותם נימוקים.

גם אם עולה לכאורה כי המבקשת לא ביצעה את העבירות נשוא הדו"חות, איני סבור כי יש מקום לאפשר לה להעלות את מכלול טענותיה בפני בית המשפט. באיזון בין סופיות הדיון לעיוות הדין שייגרם למבקשת, ידה של סופיות הדין על העליונה בנסיבות העניין. מדובר בנזק כלכלי של 2,076 ש"ח בלבד נוכח סכום מימוש העיקול שמקורו בחמישה קנסות בסכומים שבין 140-210 ₪. לו היה מדובר בהליך אזרחי, ממילא תנאי לביטול פסק דין בנסיבות כאלה יה חיוב בהוצאות בסכום העולה על סכום הקנסות. אין הצדקה כי הקופה הציבורית אשר נשאה בהוצאות גביה ניכרות תנזק בגין מחדליה המתמשכים של המבקשת.