מרצפות בת-ים בע"מ נ' עיריית בת-ים

פסק – דין

פתח דבר:

עניינה של עתירה זו הנו דרישת תשלום בסך כולל של 381,044 ₪ שקיבלה העותרת מהמשיבה, בגין היטלי סלילה ותיעול ואגרת הנחת צינורות עבור נכס המצוי ברחוב החרושת 16 בבת ים, גוש 7129 חלקה 110 (להלן: "הנכס").

העותרת הייתה בעלת הנכס נשוא הדיון, עד למועד מכירתו, על-פי הסכם מכר מיום 15.12.2010 לצד שלישי (נסח רישום המקרקעין של הנכס צורף כנספח 2 לעתירה). בעקבות העסקה דנן נדרשה העותרת לשלם היטל השבחה לוועדה המקומית לתו"ב בת ים. העותרת שילמה את ההיטל הנדרש בסך של 683,506 ₪ במלואו, תחת מחאה והגישה שומה נגדית. (אישור על ביצוע תשלום היטל ההשבחה נספח 3 לעתירה).

מאחר והצדדים לא הגיעו ביניהם לשומה מוסכמת, פנו לשמאי מכריע אשר קבע כי העותרת שילמה היטל השבחה ביתר ועל הוועדה המקומית לתו"ב בת ים להשיב לה סך של כ- 288,226 ₪ אשר שולמו לה ביתר. (קביעת השמאי המכריע נספח 4 לעתירה).

לטענת העותרת, היא לא נדרשה לשלם היטלים ו/או אגרה כלשהם עד אשר דרשה בהתאם להחלטת השמאי המכריע, מהוועדה המקומית לתכנון ובניה החזר בסך של כ-300,000 ₪ אשר שולמו על ידה ביתר בגין היטל השבחה.

לאחר שהעותרת פנתה מספר פעמים בדרישה לקבל את ההחזר, קיבלה בתאריך 6.2.12 דרישה לתשלום היטלי פיתוח בסך 462,426 ₪ וכן מכתב מתאריך 19.3.12 שכותרתו "הודעה על קיזוז". אליו צורפה "דרישה לתשלום היטלי פיתוח בגין הנכס שברחוב החרושת 16 בת ים" (נספח 1 לעתירה). כאמור, דרישה שעד אותה עת לא נדרשה לשלם. במכתב זה הודיעה המשיבה כי היא מקזזת את ההחזר המגיע לעותרת מסכום החוב בהתאם לדרישה, וכי על העותרת לשלם למשיבה את ההפרש שנותר בסך 174,200 ש"ח.

טיעוני הצדדים:

טיעוני העותרת:

1.לטענת העותרת היא לא נדרשה לשלם היטלי סלילה ו/או תיעול ו/או אגרת הנחת צינורות (להלן ביחד: " ההיטלים"), לא ניתנה לה הודעה מכל סוג שהוא, ולא עמד לחובתה חיוב כלשהו בגין אלה. רק כשפנתה העותרת לועדה המקומית ודרשה את הסכום ששילמה ביתר בהתאם לקביעת השמאי המכריע, קיבלה לפתע את הודעת הקיזוז (נספח 1 לעתירה), אליה צורפה דרישה לתשלום ההיטלים. לדברי העותרת, אין ולא יכול להיות כל ספק כי דרישת תשלום זו נוצרה יש מאין רק על מנת להוות משקל נגד, לאפשר את טענת הקיזוז ולהימנע מהצורך להשיב לעוררת את הסכום לו היא זכאית על פי הדין ו/או לאלצה לבוא עמה במשא ומתן לצורך הקטנת הסכומים שהעותרת זכאית לקבל בחזרה.

2.נטען כי לא זו בלבד שמדובר בטענת סרק לקיזוז שכן אין בנמצא חוב בגין היטלים, הרי שטענה זו גם נטענת שלא כדין וללא כל בסיס משפטי, מאחר והיטל ההשבחה שולם לאישיות משפטית אחרת הוועדה המקומית לתו"ב בת ים, והיא זו שחייבת להשיב לעותרת את הסכום ששולם לה ביתר. בעוד שהחיוב בהיטלים הנו חיוב לעירייה/המשיבה, המהווה אישיות משפטית שונה ונפרדת מהועדה המקומית, ולכן אף לא ניתן לבצע קיזוז בין חיובי ההיטל לבין סכומי ההשבה. בעניין זה הפנתה העותרת לע"א 324/82 עיריית בני ברק ואח' נ' ברוך רוטנברד ואח' פ"ד מה(4) 102.

3.עוד נטען כי לאחר דין ודברים סוכם בין ב"כ העותרת לבין ב"כ המשיבה כי העותרת תפנה בכתב לב"כ המשיבה על מנת שימסור לה פרטים בנוגע לחיוב האמור וכן הוסכם כי המועדים לנקיטת הליכים לגביית החיובים הללו יימנו מיום שתינתן תשובת המשיבה. (מכתב העותרת אל ב"כ המשיבה מיום 23.04.2012 צורף כנספח 5 לעתירה).

לדברי ב"כ העותרת ביום 31.05.2012 התקבלה תשובת המשיבה במייל וצורפו שני דפים שכותרתם "תעודת גמר" ו-"תעודת גמר ללא תאורה" מינואר 2010 ומיוני 2010, וזאת ללא כל התייחסות לשאלות והמידע שביקשה העותרת לקבל במכתבה [בין היתר התבקשה המשיבה לפרט ביחס לכל היטל וחיוב: את הודעת העיריה על ביצוע כל עבודה (התקנה/סלילה/הנחה/ חפירה), החלטת המועצה על ביצוע כל עבודה, תאריך תחילת ביצוע של כל עבודה, מה בוצע, אישור תקציב ואישור מכרז של כל עבודה, העתק מכל דרישת תשלום שנשלחה לעותרת ואישור על הסכומים ששילמה העותרת וחישוב ההפרש (שכן לטענת המשיבה מדובר בהפרשי חיוב)]. (מייל מיום 31.05.2012 צורף כנספח 6 לעתירה).

4.עוד נטען כי רק העותרת נדרשה לשלם עבור העבודות הנטענות בכתב התשובה וגם בכך יש כדי להצביע כי מדובר בדרישת תשלום פסולה ובלתי חוקית.

5.לטענת העותרת "מטופס הטיולים" (נספח 8 לעתירה) אנו למדים כי כאשר ניתן האישור להעברת הנכס על שם העותרת הרחוב היה סלול בשלמותו לרבות הרחבתו ומדרכות והיטלי הסלילה שולמו במלואם על כל שטח הקרקע 1936 מ"ר ומלוא נפח הבניה 3666. גם בגין הבניה ללא היתר שולמו כל ההיטלים בשנת 1984 (נספח 9 לעתירה) גם מכך ניתן להסיק כי ההיטלים בגין שטח המבנה שולמו עוד קודם לכן. כידוע ניתן לחייב בתשלום ההיטלים הללו פעם אחת בלבד. לעותרת ניתנו אישורים מהמשיבה לרשם המקרקעין לפיהם שולמו כל החובות, הן בשנת 1979 והן בשנת 1989.

6.לדברי העותרת לא בוצעו עבודות המהוות עילה לחיוב בהיטלי סלילה ולא ברור מהם אותם "הפרשי חיוב" הנדרשים מהעותרת. המבנה נרכש על ידי העותרת עם הקרקע ולכן לא ניתן לגבות היטל סלילה גם בגין המבנה והעותרת קבלה אישור מהמשיבה על העדר חובות כאשר הנכס הועבר על שמה ומשנת 1976 לא בנתה כל בניה חדשה.

7.עוד נטען כי המשיבה מבקשת לחייב העותרת בהיטל תיעול בגין כל שטח הקרקע ונפח המבנה והללו שונים מהשטח והנפח המופיעים בהיטל הסלילה.

8.לא הומצאו לא החלטת/אישור מועצת העיר ו/או שר הפנים על ביצוע העבודות הללו והאזורים שיחויבו בתשלום ההיטלים.

9.העותרת הוסיפה וטענה כי גם עד למועד כתיבת סיכומיה לא קבלה הודעות ו/או דרישות תשלום כדין הכוללות את כל הפרטים הנדרשים על פי דין. נהיר הוא כי אין בתעודת הגמר הנ"ל ו/או באסופת המסמכים שצורפה לתשובת המשיבה לעתירה והכוללת חלקי חשבוניות והתחשבנויות עם קבלנים, כדי לבסס את חיוב העותרת בהיטלים.

טיעוני המשיבה: