מרכז קהילתי ע"ש גורדון וברקוביץ נ' לוגסי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת אינעאם שרקאי שניתנה ביום 16.12.09 במסגרת תא"מ 21191-06-09 ( להלן: ההחלטה). בגדרה של החלטה זו כב' הרשמת הורתה על דחיית בקשתו של המערער, לסילוק התביעה על הסף או להעברת הדיון לבהמ"ש השלום ירושלים.

עם החלטה זו לא השלים המערער אשר ראה להגיש את הערעור שבפניי.

רקע כללי וההחלטה.

בשנת 2003 התקשרו המערער והמשיב בחוזה, לפיו המשיב התחייב לבצע עבודות שיפוץ במבנה שמשמש את המערער בעיר נצרת עילית.

הצדדים חתמו על הסכם המורכב ממספר חלקים, וביניהם תנאי ההסכם המשתרעים על פני 38 עמודים.

בסע' 13 לתנאי ההסכם נקבע בזו הלשון:

"הצדדים מסכימים כי כל סכסוך ביניהם בקשר להסכם וכל הנובע ממנו, יתברר לפי הדין של מדינת ישראל בבית המשפט המוסמך בעיר ירושלים, וכי מקום שיפוט שהוסכם עליו כאמור יהיה מקום שיפוט ייחודי."

אחרי שחלפו שנים מאז השלמת העבודות ע"י המשיב, הוא ראה להגיש תביעה כספית נגד המערער שבגדרה עתר לחיובו של המערער לשלם סך של 50,000 ₪. בכתב התביעה נטען כי, המשיב ביצע עבודות מוסכמות מעבר לאלה שקיבלו ביטוי בהסכם ונספחיו, כאשר, כך נטען, חלק מהתמורה המתחייבת מביצוע העבודות לא שולם למשיב.

מיד לאחר הגשת התביעה, המערער הזדרז והגיש את בקשתו בהסתמכו על תנית השיפוט שמקנה סמכות מקומית בלעדית לבהמ"ש השלום בירושלים. אחרי שהתקבלה תגובתו של המשיב, כב' הרשמת מסרה את החלטתה הדוחה את הקשה.

כב' הרשמת קיבלה את עמדתו של המשיב שעסקינן בחוזה אחיד, כן קבעה כי תנית השיפוט מהווה תניה מקפחת שנכון לבטלה. המסקנה כי ההסכם שהתגבש בין הצדדים הינו חוזה אחיד, השתיתה כב' הרשמת על הטעם שחוזה זה נערך באופן שיתאים לכל התקשרות בין המערער לקבלנים איתם הוא צפוי להתקשר בכל שלב. עוד צוין בהחלטה כי, לאחר עיון בתנאי ההסכם מתחייבת המסקנה כי ההסכם כולל בחובו תנאים שמקנים למערער יתרון רב על פני הצד החלש להתקשרות שהינו המשיב.

טענות הצדדים.

המערער בדעה שכב' הרשמת טעתה שעה שקבעה כי ההסכם הינו חוזה אחיד. כפי גישתו של המערער, לא מתקיימים בנסיבות תנאי הסף לסיווגו של ההסכם כחוזה אחיד. בין היתר, כך נטען, הסכם זה הינו תוצר של מו"מ שהתנהל בין הצדדים, הותאם באופן ספציפי למערכת היחסים בינם ואין הוא משמש את המערער כנוסח קבוע להתקשרויות עם קבלנים אחרים. מכל אלה, סבור המערער שמסקנת כב' הרשמת באשר לסיווגו של ההסכם כחוזה אחיד בטעות יסודה.

המערער גם משיג על הקביעה כי תנית השיפוט מהווה תנאי מקפח . בעניין זה הוא מפנה לפסיקה בהדגישו כי המשיב לא הוכיח כי קיום הדיון בבהמ"ש השלום בירושלים ירתיע את המשיב ממימוש זכותו להתדיין, כך שלמצער המשיב לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו גם אם עסקינן בחוזה אחיד.

בהשלמת הטיעון שהוגשה ע"י המערער, הוא הוסיף כי ההסכם חולש בפועל גם על העבודות הנוספות שבוצעו ע"י המשיב. בעניין זה המערער הפנה להערה שהוספה לסע 41 להסכם, לפיה הוסכם בין הצדדים שכל עבודה נוספת תחושב לפי המחירים הקבועים במחירון דקל. דבר שמעיד, כך סבור המערער, כי הצדדים גילו את דעתם מפורשות להחלת ההסדר שנקבע בהסכם גם על אותן תוספות עבודה מוסכמות שבוצעו ע"י המשיב ובהסכמת המערער.

המשיב בטיעוניו חזר והדגיש כי מסקנתה של כב' הרשמת נכונה ומתיישבת הן עם העובדות וגם הפסיקה. ההסכם לגישתו הינו הסכם אחיד ותנית השיפוט הינה תניה מקפחת, שנכון היה להכריז על בטלותה.

דיון והכרעה.

משתמע מטיעוני הצדדים, שבפועל אין חולק כי לבימ"ש הזה סמכות מקומית מכח החלופות שבתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם כי המערער בדעה כי בנסיבות העניין תנית השיפוט גוברת.

נכון הדבר שתקנה 5 קובעת כי תנית שיפוט גוברת על סמכות בהתאם לתקנות, וזאת ככל שלשון התניה ברורה וחדה, והימנה עולה משמעות אחת בדבר קיומה של סמכות ייחודית כמו בתניה בה עסקינן, (ראו:רע"א 440/86 טפחות בנק משכנתאות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553). הדבר אף נכון מקום שקיימים נתבעים אחרים, שלגבי חלקם קיימת סמכות מקומית, גם במקרה זה נקבע שראוי לבכר את הוראות תקנה 5 על תקנות 3 ו-4 ולהורות על פיצול הדיון. ( ראו:רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון נ' חי, פ"ד מו (3) עמ' 772).

יחד עם זאת, אני סבור שדין ערעור זה דחיה, להלן אבאר מסקנתי זו.