מרכז הורים וילדים בע"מ נ' קורמן נחום בע"מ

החלטה

בקשה להשבת בטוחות בהן חויבה טנדו כתנאי לסעד הזמני: ערבות בנקאית , ערבות צד ג' והתחייבות עצמית . הוגשו תגובה ותשובה. בגדרה של התגובה התבקשה בקשה לחילוט ולחלופין שלא לשחרר הבטחונות כמבוקש על ידי טנדו, ולאפשר לקורמן להגיש תביעה נפרדת לחילוט.

כאמור, כתנאי לסעד הזמני בו זכתה טנדו חויבה היא מלבד התחייבות עצמית גם בהפקדת ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪, וערבות צד ג' בסכום זהה. הצדדים לא התייחסו לשאלה מהי הערבות הבנקאית, האם ערובה או עירבון. יש לכך חשיבות לאור הכללים השונים הנודעים לדרך המימוש.

ערבות בנקאית יכול שתהווה ערובה ויכול לחלופין שתהווה עירבון. אמנם הדבר לא פורט בהחלטה, אולם בהיעדר פירוט, כוונתי היתה לברירת המחדל הקבועה בתק' 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה יחייב ביהמ"ש גם בהתחייבות אישית וגם בערבות, אם אין טעם מיוחד שיירשם לפטור ממנה (שאכן לא נמצא, ולפיכך לא פורט לפיכך ככזה). תק' 364(ב) מאפשרת , אך לא מחייבת ביהמ"ש, לחייב בנוסף גם בעירבון. היא אף קובעת ברירת מחדל של חיוב מצטבר בעירבון אם ניתן הסעד הזמני במעמד צד אחד (בכפוף לחריג שקול הדעת לפטור ממנו אם שוכנע ביהמ"ש שכך צודק וראוי). כאן יש לומר שהסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד היה מצומצם מאד בהיקפו (אי חסימת דלת החירום – תוצאה שלא השתנתה בעיקרה אף בפסה"ד), כפי שאף אוזכר בהחלטה מיום 17.1.08 , ולפיכך אף לא נקבעה בשלב ראשון ערובה לבד מההתחייבות האישית. עיקרו של הסעד הזמני שניתן לאחר הדיון במעמד הצדדים, היה לאפשר לטנדו להפעיל המושכר גם בסופי שבוע לתקופת ההתדיינות. כנגד סעד זמני זה, שניתן רק לאחר דיון (מקיף) במעמד הצדדים, נקבעו ערובות, ולא היתה כוונה לחייב בעירבון.

לא חייבתי אפוא בהפקדת ערבון , אלא חייבתי אפוא כתנאי לסעד הזמני בשתי ערובות במצטבר: ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪ וערבות צד ג' בסכום זהה (האחרונה נתנה על ידי מנהלותיה ובעלותיה של טנדו , שבלי קשר אף נתבעו אישית בתביעה הנגדית מכוח ערבותן להתחייבויות טנדו). הפיצול לשתי ערובות נועד שלא להכביד יתר על המידה, על דרך קביעה המחייבת בערבות בנקאית על כל הסכום בסך 40,000 ₪.

ביחס למימוש ערבות נדרש מבקש המימוש להמחיש היקף הנזק שנגרם לו ממתן הצו הזמני, וכי נגרם בשל הצו. פרוצדוראלית ניתן לדרוש מימוש הערבות בגדרי בקשה במסגרת התובענה בה ניתן הצו הזמני או בגדרה של תובענה נפרדת. עיין: רע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב.

מעמדות הצדדים עולה ששנוי במחלוקת בכל מקרה הנזק שנגרם לקורמן ממתן הסעד הזמני, אם בכלל. אך אין להתעלם מכך שפסה"ד חייב טנדו (ובעלותיה) בתשלום כספי עד 11/08 בגין עלויות עודפות שנגרמו לקורמן עקב הפעלת המושכר בשבת על ידי טנדו, ולא מעבר. כאשר ישנה תקופה עודפת בת 23 חודש מ 12/08 עד 2/11 ,בגינה טוענת קורמן לעלות כספית נוספת בשל הפעלת המושכר בשבתות, ובעטיה מבקשת היא מימוש הערובות. בשים לב לכך שיש להוכיח עובדתית (להבדיל מלטעון, זה בכה וזה בכה, כפי שנעשה) את היקף הנזק והקשר הסבתי למתן הצו לאותה תקופה עודפת, לטעמי אין אכן להורות על השבת הערובות, ויש להיעתר לבקשתה החלופית של קורמן לתבוע השבתן בגדרה של תובענה נפרדת. אני מורה כך בהתאם, ודוחה בקשת טנדו להשבת הבטוחות. המבקשת תישא בשכ"ט עו"ד של המשיבה בבקשה זו בסך 2000 ₪.

עם זאת ובשולי הדברים, אמליץ לצדדים להגיע להסדר שייתר התדיינויות נוספות.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.