מרים הרוש נ' מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל

פסק דין

התובעת, גב' מרים הרוש, הועסקה כמורה לאנגלית במשרה חלקית מיום 1.9.02 עד 31.8.08.

לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה זו בה היא עותרת לסעדים שונים הנובעים מתקופת עבודתה וסיומה, לרבות סעדים הנובעים מטענתה בדבר פיטוריה בהריון בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.

העובדות

הנתבעת הינה רשת של בתי ספר הפועלת במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי (להלן: "הרשת").

התובעת, גב' מרים הרוש, הועסקה על ידי הנתבעת כמורה לאנגלית במשרה חלקית, מיום 1.9.02 עד ליום 31.8.08. בשנות הלימודים תשס"ב – תשס"ו הועסקה התובעת בבתי ספר של הרשת בירושלים ובשנות הלימודים תשס"ז ותשס"ח הועסקה בבית ספר רשב"י בעיר לוד.

במועד הגשת התביעה והגשת תצהיר עדותה הראשית, היתה התובעת אם לארבעה ילדים, אשר נולדו כולם בעת שהיתה עובדת בנתבעת. ילדה הרביעי נולד ביום 3.8.08.

פיטוריה של התובעת היו על פי מכתב פיטורים מיום 11.5.08, על פיו עבודתה של התובעת תסתיים ביום 30.8.08. במועד משלוח מכתב הפיטורים התובעת היתה בהריון ובמועד סיום עבודתה – היא היתה בחופשת לידה.

בתחילת שנת הלימודים תשס"ח (שהחלה ביום 1.9.07) שובצה התובעת ל-10 שעות הוראה שבועיות באגף בנים בבית ספר רשב"י, כאשר מערכת השעות של התובעת כללה לימוד יומיים בשבוע משעה 10:00 עד שעה 15:00.

לאחר תחילת שנת הלימודים תשס"ח התבקשה התובעת לעבוד, החל מחודש נובמבר, מספר שעות שבועיות נוספות, אך לא יותר מ-13 שעות (מכתבו של תלמוד תורה רשב"י מיום כח' טבת תשס"ח – נספח 1 לכתב התביעה). התובעת עבדה למשך שבוע אחד בהיקף משרה של 13 שעות, שבועיים בהיקף משרה של 12 שעות ובשבוע האחרון של נובמבר 2007 – עבדה 10 שעות.

החל מחודש דצמבר 2007 התובעת עבדה 8 שעות שבועיות בלבד.

אין חולק כי לפני שהחלה לעבוד רק 8 שעות עבודה שבועיות – התובעת ביקשה מהנהלת בית ספר לפטור אותה מחובת הוראה לאחר השעה 13:30 ונימקה זאת בקושי להישאר לאחר שעה זו בשל הריונה. בקשת התובעת לפטור אותה מהוראה לאחר 13:30 לא נתמכה על ידה, באותו מועד, באישורים רפואיים הקובעים שהתובעת מוגבלת בעבודתה לאחר שעה 13:30, והבקשה נדחתה על ידי הנהלת בית הספר.

חרף דחיית בקשתה, התובעת עשתה דין לעצמה ועזבה את בית הספר בשעה 13:30, ללא אישור. רק בשלב מאוחר יותר המציאה התובעת אישורים רפואיים המציינים שהיא סובלת מאנמיה הריונית. אישורים אלה לא כללו כל התייחסות לשאלת ההצדקה הרפואית לסיום עבודת התובעת בשעה 13:30.

כאמור, התובעת קיבלה מכתב פיטורים מיום 11.5.08 על פיו עבודתה תסתיים ביום 30.8.08. במכתב הפיטורים, שנשלח על ידי גב' רחל צדוק, רכזת אגף כוח אדם בהוראה בנתבעת, נאמר:

"בהתחשב בוותק ב"מרכז מעיין החינוך התורני", אנו רואים לנכון לאפשר לך לערער על ההחלטה להפסקת עבודתך.

הינך מתבקשת להגיש ערעור מנומק בכתב ולהעבירו לח"מ לא יאוחר מיום 12.6.08 אשר יובא לדיון בפני וועדת שימוע".

אין חולק כי הנתבעת, באמצעות אגף כוח אדם שלה, שולחת מדי שנה, לקראת סוף שנת הלימודים, מכתבי פיטורים "סיטוניים" לרבים מן המורים המועסקים בה. רוב מכתבי הפיטורים נשלחים בשל סיבות תקציביות, קרי: היעדר וודאות בדבר גודל התקציב של הרשת בשנת הלימודים הבאה וכתוצאה מכך היעדר ביטחון בדבר אפשרות כלכלית להעסיק את המורים. במכתבים אלה מצויינת זכותם של העובדים לערער על פיטוריהם ובאופן שגרתי כאשר עובדת בהריון שמקבלת מכתב פיטורים ומתנגדת לפיטוריה בשל כך, היא מערערת על פיטוריה בנימוק שהיא בהריון. או אז הנתבעת מחליטה על ביטול הפיטורים או לחילופין, כאשר הפיטורים הם מטעמים פדגוגיים, שוקלת הנתבעת אם לבקש היתר לפיטורי העובדת.

התובעת לא הגישה ערעור על ההחלטה לפטרה.

מספר ימים לפני שילדה ביום 3.8.08, התקשרה אליה מזכירת בית ספר רשב"י והודיעה לה, בשם מנהל בית הספר, כי התובעת מתבקשת שלא להופיע לבית הספר בתחילת שנת הלימודים תשס"ט. לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי הודעת מזכירת בית הספר לא היתה הודעת פיטורים, אלא לכל היותר הודעה של מזכירות בית הספר כי התובעת אינה משובצת להוראה בבית הספר בשנת הלימודים תשס"ט.

סמוך לפני תום זכאותה של התובעת לדמי לידה הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה ופנתה לנתבעת בבקשה לחתום על התביעה כמעסיקה האחרונה.