מרדכי שושני נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

תביעה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 15.6.09 על פיה נדחתה תביעת התובע להכיר באירוע מיום 16.3.06 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הנימוק שעל יסודו נדחתה תביעת התובע היה שלא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו במועד הנטען.

לאחר ששמענו את העדויות בתיק ועיינו במכלול הראיות ובטענות הצדדים, הגענו למסקנה שתביעת התובע נדחתה כדין. להלן נימוקינו.

בתביעתו לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שהוגשה לנתבע ביום 7.12.08, טען התובע שביום 16.3.06 בשעה 12:00 הוא הגיע לכותל המערבי כדי לצלם אירוע של בר-מצווה במסגרת עבודתו כצלם אצל המעסיק שמואל אדלר. לדבריו, "במהלך היציאה משער הכותל המערבי החלקתי על המדרכה ונפלתי בחוזקה על רגל ימין שפגעה באבני הבטון של צידי הכביש".

בעדותו לפנינו חזר התובע על גרסתו. לטענתו היה עד לתאונה – מר שי אטיאס שעבד אף הוא בשירותו של המעסיק שמואל אדלר כצלם באירוע בר המצווה.

התובע הזמין לעדות את מר שי אטיאס. מר אטיאס לא אישר את טענת התובע כי ראה את הנפילה הנטענת של התובע, אך אישר שלאחר האירוע התובע התלונן שכואבת לו הברך ושהוא אמר לו שבמהלך האירוע הוא "נכנס באבן או בבזנט", וכי התובע צלע (עדות מר אטיאס, פרוטוקול מיום 9.5.11, עמ' 16, שרות 17-19).

כידוע, על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה יש לתת משקל מיוחד לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לאירוע הנטען (עבל 686/08 חכם בראנסי נ. המוסד לביטוח לאומי – ניתן ביום 20.12.09).

הרישום הרפואי הסמוך ביותר לאירוע הנטען אינו תומך בגרסת התובע. התובע פנה ל"ט.ר.מ" (טיפול רפואי מיידי) ביום 20.3.06. נרשם מפיו ש"לפני 4 ימים קיבלתי מכה בברך ימין". הממצא הרפואי היה "כעת נפיחות קלה, ברך יציבה, הגבלה זעירה של תנועות, רגישות קלה מעל הפיקה. בצילום שתי התבהרויות קטנות בפיקה" (מוצג נ/2).

הסברו של התובע בעדותו לכך שלא רשום בנ/2 שהמכה שעליה התלונן היתה תוך כדי עבודתו היתה:

"אני לא אחראי על מה שרופא רושם. אני אמרתי שנפלתי בעבודה. זה שלא רשמו, אני לא יודע. אחרי כמה ימים הגעתי עם כאבי תופת לשם. צילמו אותי שם ונתנו לי אטופן לכאבים. לא היתה שום אבחנה של שבר".

ביום 3.10.06 ביקר התובע במרפאה האורטופדית בבית חולים הדסה-הר הצופים אצל ד"ר עדי פרידמן. נרשמה מפיו תלונה בדבר "חבלה בברך ימין לפני כחמישה חודשים היו כאבים עזים שחלפו והתחדשו לפני כשבוע". בעקבות הבדיקה הופנה התובע ע"י ד"ר פרידמן לבדיקת CT.

התובע עבר בדיקת CT ביום 28.11.06 וביום 26.12.06 ביקר שוב במרפאת ד"ר פרידמן. סיכום הביקור שנרשם על ידי ד"ר פרידמן הוגש כמוצג נ/1. ד"ר פרידמן רשם מפי התובע ב-נ/1:

"מר שושני בן 36. נבדק על ידי ב 3/10/06 בשל כאבים עזים בברך ימין. כ-5 חודשים טרם בדיקתו נחבל בברך ימים ממשקוף. סבל מכאבים שהתגברו לאחר החבלה וטיפל בקופת חולים בחבישה ובנוגדי דלקת".

התובע אינו חולק על כך שאמר לד"ר פרידמן שהוא נחבל בברך ממשקוף כ-5 חודשים טרם בדיקתו מיום 3.10.06. לטענת התובע, הוא שיקר לד"ר פרידמן מאחר שבפתח הפגישה ד"ר פרידמן הבהיר לו שהביקור הוא במסגרת שר"פ ולכן אם הפגיעה בברכו היא תוצאה של תאונת עבודה, הרי שלא יקבל אותו במסגרת שר"פ. לטענת התובע, מאחר שבמשך חודשים רבים הוא סבל מכאבים עזים כתוצאה מאבחון לא נכון של הפגיעה בברכו, והנה סוף סוף הוא הגיע לד"ר פרידמן, מומחה נודע לברכיים שאותו ראה כעין "מושיע", הוא החליט לשקר לד"ר פרידמן ולספר לו על פגיעה שנפגע ממשקוף על מנת שד"ר פרידמן לא יסרב לטפל בו.

איננו מקבלים את הסברו של התובע לכך שסיפר לד"ר פרידמן שהוא נפגע בברכו ממשקוף, מהנימוקים הבאים:

א.גרסה זו של התובע היא גרסה כבושה. בחקירתו על ידי חוקר הנתבע מיום 13.1.09 (נ/6), לא מסר התובע לחוקר הסבר זה אלא הוא טען שהוא לא זוכר מדוע אמר לרופא שנחבל מהמשקוף (עמ' 5, שורות 19-20 להודעה, ולאחר שבעקבות תשובה זו הפכה החקירה לחקירה באזהרה, טען התובע ש"לא ייחסתי חשיבות לסיבת הנפילה" (עמ' 7, שורות 2-5) מבלי שהעלה הסבר לפיו ד"ר פרידמן אמר לו שאם הוא נפגע עבודה לא יטפל בו.

ב.גרסת התובע אינה סבירה בעינינו. גם אם נניח כעניין שבעובדה (שלא הוכחה על ידי התובע) לפיה מרפאת שר"פ אינה נוהגת לטפל בחולים שמציגים אישור בדבר הכרה בהם כנפגעי עבודה לצורך כיסוי עלות הביקור בשר"פ, לא סביר בעינינו שהרופא עצמו יידרש לעניין זה, להבדיל ממזכירות השר"פ. סביר שמזכירות השר"פ מטפלת בהיבט האדמיניסטרטיבי של ביקור במרפאת שר"פ (גביית תשלום או קבלת התחייבות מתאימה) ולאחר שהיא מבטיחה שישנו כיסוי עלות הביקור, היא מעבירה את החולה אל הרופא המומחה, אשר נדרש אך להיבט הרפואי-מקצועי של הביקור. אין זה סביר בעינינו שרופא עוסק בהיבטים האדמיניסטרטיביים של הביקור.

ג.לכך נוסיף כי על פי גרסת התובע, הוא יכל להימנע מתוצאה של אי קבלתו לטיפול על ידי ד"ר פרידמן, בכך שהיה שולל את קרות האירוע החבלתי במסגרת עבודתו, מבלי למסור גרסה פוזיטיבית מפורטת. העובדה שהתובע מסר לד"ר פרידמן שנחבל ממשקוף ולא הסתפק בשלילת האירוע כאירוע בעבודה, מצביעה על כך שהתובע לא שיקר לד"ר פרידמן, כטענתו.

מאחר שאיננו מקבלים את גרסת התובע בדבר מסירת עובדות כוזבות לד"ר פרידמן בביקור מיום 26.12.06, וקובעים כי התובע סיפר את האמת לד"ר פרידמן, נותרת העובדה, שאינה במחלוקת, שהתובע מסר לד"ר פרידמן כי נפגע בברכו ממשקוף, בגדר ראיה חזקה לחובת גרסת התובע בתיק.