החלטה
לפניי בקשת מלון "ריביירה" באמצעות חברת ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ לעיון חוזר בהחלטתי בבקשה לסילוק התביעה על הסף, ובקשה להחזר הוצאות.
מדובר בתביעה שהוגשה נגד מלון "ריביירה", השוכן באילת, בגין נזקי רכוש שלפי הנטען נגרמו לתובעת על ידיו. בהחלטתי מיום 17.3.10 דחיתי את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית ואת הבקשה להעברת התביעה לבית משפט אחר.
לטענת המבקשת הקביעה כי לבית המשפט בירושלים סמכות מקומית מאיינת את תכליתה של הסמכות המקומית, שהרי גם אם תתקבל תביעתה של המשיבה והמבקשת תאלץ לשלם לה פיצויים, עדיין יבוצע התשלום דרך חשבון הבנק של המבקשת באילת או בתל אביב.
עוד טוענת המבקשת כי בהיותה חברה גדולה ומכובדת אין חשש כי במידה ותימצא חייבת לא תשלם את חובה, וזאת בשונה מפסק הדין בבר"ע (מחוזי י-ם) 2411/00 אקסלנד שיווק בינלאומי ופיתוח בע"מ נ' לנד (פורסם במאגרים, 15.3.2001)) עליו התבסס בית המשפט בהחלטתו.
עוד מבוקש החזר הוצאות המבקשת בגין הגעת נציגה לדיון שהסתבר כי נדחה.
לטענת המבקשת לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה, ביום 17.3.10, נתן בית המשפט החלטה נוספת, לפיה יידחה הדיון ומועד חדש יישלח אל הצדדים, והחלטה זו הועברה לידיה ביום 21.3.10, ערב לפני הדיון, בשעה 18:59. מאחר שמקום מושבה של המבקשת הינו באילת, ועל מנת שיוכל להגיע לדיון בשעה שנקבע, יצא נציגה יום קודם לכן מאילת. במועד בו התקבלה ההחלטה על דחייה כבר הגיע הנציג לירושלים ורק אז הסתבר לו כי הגיע לשווא. לטענת המבקשת, על מזכירות בית המשפט היה להודיע גם טלפונית לצדדים על דחיית הדיון ולא לחכות להגעת הפקס בדבר ההחלטה לידי המבקשת. לאור זאת מתבקש בית המשפט לשלם למבקשת הוצאות בסך של 1,200 ₪.
לאחר עיון חוזר בהחלטה, לא מצאתי כי יש מקום לשנותה.
לצמצום בתחולתה של מגבלת הסמכות המקומית אשר נוצר על ידי הלכת לוי נ' פולג (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995)) התייחס השופט ש' לוין כבר בפסק הדין עצמו, וכדבריו:
"ער אני לעובדה שפסק דיננו יכול ויצמצם במידה ניכרת את היקף התפרשותה של תקנה 3 ככל שהמדובר בתובענות לתשלום סכום כסף; אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצויה של סדרי הדין להוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין ענין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות".
העובדה שפיצוי המשיבה יבוצע דרך חשבון הבנק של המבקשת באילת או בתל אביב איננה רלבנטית. הלכת לוי נ' פולג מבוססת על היות מקום מגורי התובע המקום שנועד על פי דין לתשלום הפיצוי, ללא קשר לשאלה מניין ישולם הכסף. זאת, בהסתמך על סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע" ועל סעיף 61(ב) לחוק החוזים הקובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".
בפסק הדין בעניין אקסלנד הנ"ל לא היתה כל התייחסות לחשש כי הנתבע לא ישלם את חובו, וטענת המבקשת בעניין זה איננה מובנת.
דין הבקשה להחזר הוצאות להידחות גם היא ולו מהטעם שלא קיים הליך של דרישת הוצאות מבית המשפט.
לגופו של עניין, הדיון בתובענה נדחה לאור בקשתה החלופית של הנתבעת לבטל את המועד הקבוע ליום 22.3.10 ולקבוע מועד חדש, על מנת לאפשר לה להכין כתב הגנה טרם מועד הדיון.
ביום 21.3.10 בשעות הצהריים (בדף המשלוח שנלווה לבקשה נכתב כי שעת המשלוח היא 13:15) הגישה המבקשת בקשה דחופה לדחיית שעת הדיון, בטענה שנציגיה הצליחו להזמין מקומות רק לטיסה שיוצאת מאילת לתל אביב ביום 22.3.10 בשעה 7:00 בבוקר, ועל כן לא יתאפשר להם להתייצב לדיון בשעה שנקבעה.
על אף דחיפותה נשלחה הבקשה בפקס ולא באמצעות שליח, אשר יכול היה לקבל החלטה במקום.
לא ברור כיצד מחד ביקשה המבקשת בצהרי יום 21.3.10 את דחיית שעת הדיון בנימוק שנציגה לא יוכל להגיע אליו במועד משום שהוא יכול לצאת מאילת רק בשעה 7:00 למחרת, ומאידך טוענת היא כי באותו יום בשעה 19:00, עת לדבריה הועברה לידיה ההחלטה על דחיית מועד הדיון, כבר היה נציגה בירושלים.
טעמים אלה תומכים אף הם בדחיית הבקשה.
לאור הסכמת שני הצדדים כי חברת "ישרוטל" היא הנתבעת המתאימה, יתוקן כתב התביעה באופן שישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ תהיה הנתבעת.
אין צורך להגיש כתב תביעה מתוקן.