מרדאוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 26.10.10 ע"י כב' השופט ש. בנג'ו בתיק 2830-10-09.

בית משפט לתעבורה הרשיע את המערער בהעדרו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בצירוף סעיפים 39א ו- 64ד לפקודה וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודה בצירוף סעיף 38(2) לפקודה.

בכתב האישום נטען כי ביום 13.10.07, סמוך לשעה 01:00 נהג המערער ברכבו בקרית חיים, ברח' האצטדיון 25 ועוכב ע"י שוטר תנועה בשל אופן נהיגתו. השוטרים הבחינו כי מפיו של המערער נודף ריח חריף של אלכוהול ולכן ביקשו לבדוק את רמת האלכוהול בדמו, אך הוא סרב לכך. עוד נטען כי המערער נהג רכבו בקלות ראש בהיותו שיכור.

הסנגור שייצג את המערער אותה עת בפני בימ"ש לתעבורה זומן לדיון אך לא התייצב, לא הוא ולא המערער ובעקבות זאת הורשע האחרון בהעדרו בעבירות המיוחסות לו ונידון לקנס בסך 2,000 ₪, , 30 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

המערער הגיש ביום 7.4.11 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. בבקשה טען כי הוא הפקיד את עניין הייצוג מלכתחילה בידי עו"ד וואליד קסום (להלן: "קסום") ושילם לו את שכרו. ציין כי שמר על קשר רצוף עם בא כוחו אך בשלב מסוים התגלה למערער כי עו"ד אבדח טארק (להלן: "אבדח"), אותו הוא כלל לא הכיר ולא ייפה את כוחו, נטל את הייצוג על עצמו וזאת מאחר שעו"ד קסום הושעה מלשכת עורכי הדין ימים ספורים לפני מועד הדיון שהיה קבוע בתיק.

עורכי הדין שייצגו את המערער בתיק הופיעו בפני בימ"ש לתעבורה ונחקרו על טיפולם בעניינו של המערער. עו"ד קסום אישר כי אכן הושעה מלעסוק בעריכת דין במועד אליו התייחס המערער, יחד עם זאת ציין כי היה בקשר שוטף עם המערער, ייצג אותו בהליך ובשלב מסוים, בשל השעייתו מהעיסוק בעריכת דין העביר את הייצוג לעו"ד אדבח איתו עבד, ומאותה עת טיפל עו"ד אדבח בתיק.

עו"ד אדבח מסר כי הוא לא עוסק בדרך כלל בתעבורה, וכי הוא קיבל את הייצוג בהעברה מעו"ד קסום. לעניין הזימון למועד בו ניתן פסק הדין הבהיר כי לא ידע על קיומו של אישור מסירה וכי דווח באופן שוטף לעו"ד קסום על הטיפול בתיק. ציין כי אינו מבין את טרונייתו של המערער ביחס לפסק הדין הואיל והמערער אף הודה בעבירה המיוחסת לו.

לאחר שבימ"ש לתעבורה שמע את טענות הצדדים ועדות עורכי הדין שייצגו את המערער, דחה את בקשת המערער לביטול פסק דין וקבע כי בתיק ישנו אישור מסירה המעיד על כך שעו"ד אבדח ייצג את המערער וקיבל את הזימון לידיו. עוד קבע כי עו"ד קסום אישר בפניו כי המערער חתם לו על ייפוי כוח ודי בכך על פי דיני השליחות כדי לבסס את הקביעה כי ייצוגו של המערער היה כדין.

בימ"ש לתעבורה הפנה לעדות המערער עצמו שהעיד כי הוא מינה עו"ד קסום לייצגו בהליך זה ובפועל היה בקשר שוטף ומתמיד איתו. בנוסף ציין בימ"ש לתעבורה כי די בזימונו של המערער באמצעות עו"ד אבדח שהינו ידו הארוכה של עו"ד קסום שעבד איתו, כדי לבסס את הקביעה שההזמנה הייתה כדין.

בערעור שבפני חזר המערער על טענותיו כפי שהעלה אותן בבימ"ש לתעבורה, התמקד בשאלת הייצוג וביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר והחזרת הדיון לבימ"ש לתעבורה כדי שידון בו מחדש.

ב"כ המערער טוען כי בימ"ש לתעבורה טעה עת לא ביטל את פסק הדין שניתן בהיעדר ולו מחובת הצדק. לדעת ב"כ המערער עלול להיגרם עוות דין למערער במידה ופסק הדין לא יבוטל.

ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטות בימ"ש לתעבורה על כנן הואיל ואין בפיו של המערער כל הצדק סביר להיעדרותו מן הדיון ובוודאי שהוא לא הראה כל טענה שיש בה כדי להצביע על קיומו של חשש לעוות דין.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו, בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם בעבירת תעבורה הובהרו ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, נ"ז(6) 793, 803 (להלן: "איטליא") ושם נקבע:

"אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו...

נחזור ונזכור בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (הדגשה שלי - כ.ס.) ... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנוגעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו. יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השניה – שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל. כך לדוגמה, אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה. בנסיבות אלה, החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו".

המערער זומן כדין לדיון ואין בידו להראות סיבה מוצדקת לאי התייצבותו ובודאי שלא מצאתי שקיים חשש לעיוות דין.

לעניין העילות הנ"ל ראו גם רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.2004); רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.2003).

על כן ומשלא התקיימה אחת מהעילות דנן, צדק בימ"ש לתעבורה משדחה את הבקשה.