מרגוליס נ' חמיס

פסק דין

לפני תובענה לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מקרקעין.

1.התובע הינו מתווך במקרקעין, והנתבע הינו יזם בתחום הנדל"ן, ובבעלותו וניהולו חברה העוסקת בבנייה.

2.טענות הצדדים

2.1לטענת התובע, ביום 22.9.09 הראה לנתבע פרויקט המתאים לתמ"א 38, חיזוק המבנה תמורת בניית דירות נוספות בו ומכירתן ע"י הקבלן המבצע, והחתימו על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך בגין העסקה (נספח ב' לתצהיר התובע מיום 12.8.12; להלן – "נספח ב'" ו"התצהיר הראשון" בהתאמה).

אין מחלוקת, כי הפרויקט יצא אל הפועל, אך דבר לא שולם לתובע.

2.2לטענת הנתבע, נספח ב' אינו התחייבות לתשלום דמי תיווך עבור פרויקט תמ"א 38, אשר כלל אינו מאוזכר בו, אלא התחייבות לתשלום דמי תיווך עבור רכישת דירה, אשר מעולם לא נרכשה ע"י הנתבע.

עוד טוען הנתבע, כי התאריך הרשום על גבי ההתחייבות אינו נכון, באשר החל לפעול בקשר לבניין נשוא הפרויקט עוד בשנת 2007, ולא בשלהי שנת 2009; לטעמו של הנתבע, ההבדל בתאריכים מעיד על כך שהתובע מנסה לעשות שימוש בהתחייבות שלא בהתאם להסכמת הצדדים.

בנוסף טוען הנתבע, כי התובע לא היה הגורם היעיל לביצוע ההתקשרות בין החברה שבבעלות הנתבע לדיירי הבניין, ואף מטעם זה לא מגיעים לו דמי תיווך.

3.הואיל ונספח ב' הינו מסמך מהותי להתקשרות, אבחן תחילה אותו ואבדוק טענות הצדדים לאורו.

4.השותפות בין התובע למר יונתן שטרית

4.1בכותרתו של נספח ב' רשום 'תיווכית יהונתן נדל"ן' ובכתב יד הוספו המילים 'את יצחק מרגוליס'. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו לפניי, אישר כי הוא הוסיף את שמו בכתב ידו (עמ' 3 ש' 1-5).

4.2התובע הסביר כי הוא ומר יונתן שטרית (להלן – "מר שטרית") היו 'שותפים בעסקאות נדל"ן' (עמ' 2 ש' 19, ש' 24-25), אך מלבד העסקה דנן, לא יצאה כל עסקה נוספת אל הפועל (עמ' 3 ש' 8, ש' 10-11).

4.3התובע טען, כי חלוקת העבודה בינו לבין שותפו, מר שטרית, היתה -

"שהוא זה שמחתים את הדיירים, והוא החתים אותם עוד לפני הפגישה הראשונה, ואני מביא את היזם" (עמ' 5 ש' 3-4)

וכן –

"השותף שלי יונתן היה צריך להביא את בעלי הדירות ואני את היזם ואנו שותפים שווים" (שם, ש' 6).

4.4בחקירתו טען מר שטרית, כי התובע פנה אליו והציע עצמו לעבודה משותפת על עסקאות, וכי הוא לא סירב (עמ' 15 ש' 6-9), אך בה בעת טען כי לא היה שותפו (שם, ש' 22). מר שטרית אישר, כי נתן לתובע את פנקס ההזמנות של עסקו (שם, ש' 19-20, ש' 25-26), ועם זאת טען, כי התובע לקח את הפנקס ממנו שלא כדין (שם, ש' 9-12).

אינני מאמינה לדברי מר שטרית, כי לא פעל בשיתוף פעולה עם התובע; מר שטרית לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שנתן לתובע את פנקס ההזמנות שלו, הכולל את פרטיו, לרבות מס' רישיונו (עמ' 3 ש' 1-5), והסברו כי עשה כן כדי שהתובע "יניח לו" (עמ' 15 ש' 26) איננו סביר או הגיוני, אף אינו מתיישב עם יתר הראיות שהובאו ע"י התובע (כפי שיפורט בהמשך).

מר שטרית סתר עצמו בעדותו כאשר אישר שאמנם "נתן" לתובע את הפנקס, ובאותה עת טען שהתובע "חצי גנב" ממנו את הפנקס (שם, ש' 9); המדובר בגרסאות עובדתיות סותרות, ואין מר שטרית יכול לאחוז בשתיהן בעת ובעונה אחת.